מסביב לעולם ב- 80 דיסקים, ספרים וסרטים: מערב ארה"ב

סיאטל

סרט: סינגלס; במאי: קמרון קרו, 1992
בסיאטל של תחילת שנות התשעים קרה משהו שנקרא "גריינג'", שכלל מין תחייה של הרוקנ'רול, הרבה קפה, חולצות פלאנל ובחורים עם זקנקנים. הסרט מתעד את רוח התקופה, ומתרכז בחייהם של כמה צעירים, עשרים פלוס – כמו שאוהבים לקרוא להם בחינוכית. מאט דילון מנסה לשחזר את חסד נעוריו, בריג'יט פונדה בתפקיד מתקתק, והצד המוסיקלי של הסרט נתמך בתותחים דוגמת אדי וודר, סולן פרל ג'ם, מסמלי העידן.

דיסק: נירוואנה - Nevermind
מעיר הדייגים וההיי-טק יצאו כמה מגדולי המוזיקאים באמריקה – מג'ימי הנדריקס ועד מייסדי הגראנג'. אבל אף אחד לא סימל את שנות התשעים ודור ה – X יותר מנירוואנה. "מצאתי את זה קשה, היה קשה למצוא את זה, אבל לא חשוב, זה לא משנה" - כנראה שיש משהו בקור, בחולצות הפלנל ובתת התרבות שמביא תוצרים כאלה. האלבום "Nevermind" הוא כנראה הגדול מכולם. למעודנים יותר יספיק אלבום האנפלגד היפה שמתאר "כרוניקה של מוות ידוע מראש".

לוס אנג'לס

סרט: ספרות זולה; במאי: קוונטין טרנטינו, 1994
קשה לבחור סרט שייתן תחושה של לוס-אנג'לס, כי העיר הזאת היא לא יותר מסך כל הסרטים שנעשו בה. אין שם שום דבר חוץ מזה. ולכן, גם סרטים שמתרחשים בניו-יורק, או פריס, קורים לעתים בלוס-אנג'לס, כי שם הם מצולמים (הסדרה הניו-יורקית המוחלטת, "סיינפלד", צולמה גם היא בעיר האולפנים). אבל ב"ספרות זולה" של טרנטינו, אולי בגלל ההתעסקות שלו במיתולוגיה של הקולנוע האמריקאי, יש משהו שמצליח לסכם את לוס-אנג'לס, גם מבלי שיתאמץ. ואפילו לפנסיונרים בא קצת להזריק, אחרי שג'ון טראוולטה דוחף לעצמו מחט על הכביש המהיר.

סרט: נשיקה לבלש (The Long Goodbye); במאי: רוברטי אלטמן, 1973
סרטו של רוברט אלטמן מ- 1973 הוא עיבוד מאוחר לספר של ריימונד צ'נלדר, אמן ספרי בלש זבליים, שטיפסו לאיטם במעלה ההכרה התרבותית וכיום הם נתפסים כשיאה של כתיבה מותחנית משובחת. פיליפ מרלו הוא בלש פרטי שחי בלוס-אנג'לס ומנסה להתפרנס, להתחמק מבעיות ולשתות כמה שיותר. כצפוי, הוא מסתבך, ולוס אנג'לס, על כבישיה האדישים ועשיריה המנוולים, מפסיקה להסביר לו פנים. אליוט גולד בהופעה ענקית, והאוקיינוס השקט גם כן מככב.

דיסק: הדלתות - (L.A Woman (1971
וויסקי א גו-גו, ההרים של הוליווד, הרוכבים בסערה בפנטזיית התהילה, המישור העצום שלא נגמר. האלבום "L.A Woman " הוא אלבום בלוז –רוק נהדר של ה"דלתות". שיר הנושא, "שינוי", ו"רוכב בסערה" מסוגלים לאלץ את השמש לבכות. מוריסון שר כאילו אין לו מה להפסיד, הוא מת זמן קצר לאחר יציאת האלבום.

דיסק: ביץ' בויז - אוסף להיטים – 62-67
קליפורניה היא גן עדן של בני נוער. צ'אק ברי כינה אותה ה"ארץ המובטחת" וכמו תמיד הוא ידע על מה הוא מדבר. גלישה בבוקר, מרוץ מכוניות של אחר הצהריים באלדורדו, ברביקיו בערב עם החבר'ה, לכל נער שתי נערות קליפורניה על גלגיליות, וויברציות טובות. בריאן וילסון לא רק שהצליח לתעד את המיתוס של קליפורניה אלא יצר למעשה את המיתוס הזה. אלבום להיטים עם שירי הגלישה היפים, שירי מירוצי המכונית הפראיים, ו - "I Get Around" יכול לשמש חוויה נהדרת.


סאן פרנסיסקו

ספר: בדרכים; מאת: ג'ק קרואק; הוצאת זמורה ביתן.
את התנ"ך של דור הביט כתב ג'אק קרואק על אמפטמינים בשבועיים. כמו אלן גינצבורג, הוא ידע איזה צד של החיים לקחת ביס, והמסע האוטוביוגרפי מתרחש לאורך כביש 66 (בין החוף המזרחי למערבי) ומסתלסל ברחובות סאן פרנסיסקו לצלילי בי-בופ וסקסופון טנור.

ספר: מסך הטורטייה; מאת: ת.ק.בויל; הוצאת "חרגול".
מהגרים חסרי כל ממקסיקו ועשירים שמתבצרים מאחורי חומות, מאחורי גינות אורגניות ומגשי סושי, חייבים להתנגש מתישהו: התבערה הגדולה שעולה מספרו של בויל, אחד היוצרים הכי מוכשרים של אמריקה בתחילת האלף הזה, היא אש מטאפורית, אבל דרום קליפורניה באמת בערה שנה אחרי שהספר ראה אור שם ואילץ את העשירים להתבונן במראה ולראות את הגזענות החדשה שלהם. מה לעשות שעכשיו הקורבנות הם היספניים, ומחר- מי יודע.

סרט: ורטיגו; במאי: אלפרד היצ'קוק, 1958
באחד מסרטיו החזקים לוקח היצ'קוק את הצופים שלו למסע מטריד בסן פרנסיסקו של שנות ה- 50. למרות החרדה שמבצבצת כאן מכל פריים, העיר היפה שעל המפרץ זוכה למה שמגיע לה – היצ'קוק היה אמן של שימוש בתפאורה קיימת.

סרט: בוליט; במאי: פיטר ייטס, 1968
חיפה של החוף המערבי מממשת את הפוטנציאל שלה בעיקר בסרטי מכוניות – הרחובות התלולים והמתפתלים הם פנזטיה של כל במאי מרדפים. סטיב מקווין, בתפקיד איש המשטרה בוליט, רודף כאן אחרי מישהו ומנהל סיפור אהבה עם ז'קלין ביזה היפה. מעבר לשיעור בגיאוגרפיה של סן-פרנסיסקו, יש כאן ביטוי קולנועי ראשון, ואולי החזק ביותר, של מה שנודע מאוחר יותר כ"קול" (Cool) – שימו לב בעיקר למשקפי השמש של בוליט, משקפי שוטר-נהג-צלף, בעיצוב סבנטיז מוקדם, שחוזרים ממש בשניות אלו לאופנה.

דיסק: מטוסו של ג'פרסון - surrealistic pillow
אקזיסטנציאליסטים מוטרפים שגרים ליד גשר ה"גולדן גייט", טימוטי לירי, עוטה טוגה לבנה, פולקיסטים מתנהלים בפארק הייט-אשברי, ילדי הפרחים, אסיד, תקווה ותום, רוח האהבה חפשית - מוזיקה של קהילה. ה"גרייטפול דד" הפכו אומנם ללהקת פולחן אבל גרייס סליק וחבריה היו להקה מוצלחת יותר. "ארנב לבן" שכתבה סליק היפה, המקשר בין חוויית ה LSD ל"עליסה בארץ הפלאות", נשאר אחד משירי הפסיכדליה היפים ביותר, ו"כרית סוריאליסטית" שיצא ב 1967 הוא בהחלט אלבום מוצלח.

לאס וגאס

סרט: לעזוב את לאס וגאס; במאי: מייק פיגיס, 1995
ניקולס קייג' זכה באוסקר על המשחק השיכור שלו בסרט הזה, ואם היה אוסקר על תאורה – גם בזה היה הסרט מנצח. הניאונים של לאס וגאס, מנורות הלילה בבתי-מלון, פנסי המכוניות, השלטים הזורחים מכל פינה ועבר, כולם מצטרפים לשוטטות הפרועה של קייג' ואהובתו הזונה, בעיר שאי-אפשר לצאת ממנה נורמלי.

להמשך המסע, במזרח ובדרום, ראו "כתבות נוספות".