"פייר, מה זה התאכזבתי"

שעות של פקק (צילום: דודי גלזיאל)

הסיפור האמיתי של אמש היו פקקי התנועה האדירים והעומסים שהחלו בשעות אחר הצהריים כשרבע מיליון ישראלים החלו לנהור לכיוון הטיילת בניסיון לחזות במה שהוגדר "המופע הכי גדול שנראה בישראל ואחד מהגדולים בעולם".

יוספה פליגל בת 29 מפלורנטין דווקא תיכננה לצפות בחיזיון הראווה מאיזור הים אך נאלצה לוותר על הרעיון. "יצאתי מהעבודה יחסית מוקדם כדיב להימנע מהבלגן", היא מספרת, "ממחלף הרצליה עד קיבוץ גלויות לקח לי שעה ורבע! במהלך הנסיעה כל היציאות היו מפוצצות בטירוף ואחר כך ממחלף קיבוץ גלויות עד הבית לקח לי שעה נוספת. תוך כדי נסיעה הרגשתי כמו בסרטים האמריקאים כאילו סוף העולם קרב ובא. כולם עמדו בפקקים, ונראה כמו כשכולם בורחים מהעיירה כי החייזרים פלשו אליה".

את מטח פצצות הזיקוקין האחרון ראתה יוספה מגג ביתה ואולי טוב שכך. אחרים שהקדימו וחנו את רכביהם באיזור האירוע מצאו את עצמם עם סיומו במלכודת-רכבים. פדצור בן-עטיה מבת ים, שהגיע עם שני ילדיו, חנה ליד בית האצ"ל, ו"כשבאנו לנסוע כל הרכבים פשוט עמדו. אני מרגיש לא נוח כי הצרפתים באו לעשות משהו יפה ובסוף יצא אחרת. נכנסנו לרכב בשעה תשע, נשענו בכיסאות לאחור ופשוט נרדמנו לשעה שלמה. כשהתעוררנו ראינו את אותן המכוניות שראינו קודם ואותם האנשים שעשינו להם שלום ולא זזו אפילו מטר".

לדודי לגזיאל מחולון לקח כמעט שלוש שעות להגיע הביתה, אחרי שחנה בחניון סמוך. "נסעתי עשרים מטרים, עצרתי לעשרים דקות, דוממתי מנוע וכך זה היה כל פרק זמן קצוב. אחרי שבקושי זזתי, כבר השארתי את האנשים שהיו איתי באוטו והלכתי להביא שתייה מהקיוסק בצד השני של הכביש. בעלי הקיוסקים בטיילת דווקא היו מאוד מאוד מרוצים".

שוטרת תנועה שעמדה בצומת ניסתה בחוסר אונים מופגן למנוע הידחפות של נהגים אך כל סנטימטר על הכביש נכבש על ידי נהגים עצבניים שניסו להרוויח עוד חתיכת אספלט. "אנשים ניגשו אל שוטרת שעמדה שם וניסתה לכוון את התנועה אבל לא היו לה תשובות, כל פעם היא צעקה 'אל תיסע, אל תיסע', אבל כולם נכנסו לצומת ועשו בלגאן. בינתיים העברנו חוויות עם הנהגים האחרים, היכרנו עוד אנשים וזה הזכיר לי את הפרק מ'סיינפלד' שבו כולם נתקעו בפקק".

גם הצגות, הופעות ואירועי תרבות אחרים שובשו בעקבות המפגן. המחזמר "כמו בסרט" המציג בהיכל התרבות, היה אחד מהמופעים שלא הצליחו לעמוד בלוח הזמנים הרגיל בעקבות איחורי האנשים והשחקנים כאחד. המסך היה אמור לעלות בשעה 20:30 וכל מי שהתקשר לוודא את תחילת המופע נענה במרכזייה ש"אין סיכוי שהמחזמר יתחיל לפני 21:30, במקרה הטוב".

	הצרפתים הביאו (צילום: משה עוזרי)

מיכל בת ה-34 מאיזור המרכז רכשה מראש כרטיסים לה ולבעלה. "הגענו ברבע לעשר, אחרי שיצאנו לדרך שעתיים וחצי לפני. בדיוק התחיל המחזמר וביקשו מאנשים שעמדו בכניסה לעבור לשבת מקדימה כדי לאייש את כל המקומות הריקים. היו הרבה כאלו בגלל האנשים שנתקעו ולא הגיעו בזמן.

"אחרי כמה דקות התחילה מהומה באולם שכללה תיגרות ידיים וצעקות, לאחר שאנשים גילו שהמקומות שלהם נתפסו. בגלל הבלאגן הפסיקו את המחזמר והשחקנים ירדו מהבמה. אחרי רבע שעה של ניסיון להשליט סדר על ידי הסדרנים, המשיכו את המחזמר והכל הסתיים ברבע לאחת ובהשתחוויה של השחקנים. בסוף שלומי שבת כבר לא היה".

והשוטרים איפה? (צילום: דודי גלזיאל)

באשר לידידנו הצרפתים ("מה ידידות, איזה ידידות, על מה הם מדברים?" מקשה אחד הטוקבקיסטים), כאן חלוקות הדעות. לצד תודות על המפגן והמחווה החברית יש גם מי שלא ממהרים לבלוע את הצפרדע. זהבה מהמרכז תוהה: "הצרפתים האלה, הם שפויים? עכשיו כולם שונאים אותם עוד יותר", שרון מתל אביב מודיעה ש"הצרפתים עשו לנו סוס טרויאני - מזימה צרפתית לשיתוק ת"א", ויהודית מתלבטת עם "מה כל כך תרבותי בזיקוקי דינור? ומה כל כך צרפתי בהם?"

הכל נורא תרבותי (צילום: דודי גלזיאל)

ששון מקרית ביאליק קורא למשוגעים לרדת מהגג ותמה גם הוא על הקשר בין תרבות לאבק שריפה שמתפוצץ בשמיים ומפזר אור צבעוני. הוא גם מתריע כי "הירוקים נרדמו בשמירה. כתוצאה ממפגן הזיקוקים נוצר ענן של זיהום אוויר ונפולת של שאריות זיקוקים לים. אז מה היה לנו? רעש, עשן, פקקים,זיהום-ים, והכל נורא תרבותי".

מגיב אחר שנאלץ לפרסס ולחזור כלעומת שבא מבלי לראות אפילו זיקוק אחד, בשמיים או בטלוויזיה, ומודה ש"בחיים שלי לא קיללתי ככה בכדי לשחרר את כל הלחץ שהיה בי", מסכם את הלקח: "בפעם הבאה שיהיה מופע ענק בת"א , אשאיר את הרכב מחוץ לת"א, אבוא יום לפני ואצא יום אחרי".

בהכנת הידיעה השתתפה קרן נתנזון.