"צריך להתארגן מחדש"

יתכן שחלק מהישראלים חושבים אחרת נוכח ההפסד הצורב, אבל בסופו של דבר התחרות באתונה תיזכר כאחד האירוויזיונים הטובים ביותר, הן מבחינת כמות המתמודדים, היקף השירים המצוינים, ההשקעה הכספית הגבוהה בהפקה הבימתית של מרבית השירים ובעיקר בזכות ההפקה הגרנדיוזית של המדינה המארחת. אין ספק שיוון יצאה מגדרה כדי שהכל יתקתק, ולמעט כמה חריקות קטנות, כמו ניסיונות מיותרים של סקיס להגיש את הטקס גם בשפה הצרפתית שאותה אינו דובר, פרסום כתובית מדינה לא נכונה בשלב מתן הניקוד מטעם שוויץ, שעון חול שלא עובד ומנקד הולנדי שהגיע לשידור מסטול למדי, הכל דפק כמו שצריך. הבמה, פשוטה לכאורה ובכל זאת נהדרת, הפירוטכניקה והאפקטים, שבחלקם הזכירו את אירועי הפתיחה והנעילה של האולימפיאדה, והקצב המדויק שנשמר לכל אורך הערב, הפכו את האירוע, שיכול היה בקלות להיות ארוך ומייגע בשל כמות המדינות המשתתפות בהצבעה שהיה אמש הגבוה בתולדות התחרות, לחגיגה אמיתית.

הנציג הרוסי והפסל. מתוך התחרות. צילום: סי"צ

האצטדיון האולימפי של אתונה היה אמש מלא עד אפס מקום במשלחות מכל העולם שבאו לעודד את נציגיהם. אחרי שבוע שלם של נוכחות שיא בחזרות התלבושות ובגנרליות, הקהל הזה היה מוכן ומזומן לרגע האמת. עם דגלים, איפור מלחמה וזמבורות, לפרקים ניתן היה להתבלבל ולחשוב שמדובר במונדיאל. אם פעם היה מספיק ג'וני לוגן אחד ושיר מלודי מצוין כדי לחזור הביתה מנצחים, התחרות השנה ותוצאותיה הבהירו שבעולם של סיפוקים מהירים אתה חייב לתפוס לא רק את האוזן אלא גם את העין.

כל כך הרבה זיקוקים ואש חיה מעולם לא נראו על במת האירוויזיון. גם מספר השירים שהציעו גימיק כזה או אחר כמו "I Hear Your Heart" של להקת הבנים מלטביה ששרה אקפלה, "We Are T he Winners" של הרכב הבנים מליטא וכמובן השיר הזוכה של פינלנד, "Hard Rock Hallelujah" עם המסכות המפלצתיות שחבשו המבצעים, היה יוצא דופן בהיקפו.

המפלצת הפינית. יוצא דופן. צילום: אי.פי

פינלנד, יש לציין, ידועה לאורך כל שנות האירוויזיון בזכות כשלונותיה המפוארים יותר מאשר בזכות ניצחונות. עובדה זו הופכת את הזכייה הלא מובנת מאליה לסיבה כפולה למסיבה בהלסינקי. השיר, גיטרות מנסרות ומלודיה מזדמזמת, לא דומה לשום דבר ששמעתם קודם לכן בתחרויות האירוויזיון שעברו מבלדות, לפופ ובשנים האחרונות הגיעו גם לדאנס לייט. גם מראה המפלצות, רחוק שנות אור מהאסתטיקה והליקוק המזוהה עם המבצעים בדרך כלל. מנהיג ההרכב הסביר את הלוק השונה ואמר: "האסתטיקה שלנו זהה לזו שאפשר למצוא בסרטי אימה. ככל שהסרט יותר מפחיד, כך הוא יותר מהנה ומוזיקת רוק צריכה להיות מהנה. אירופה, התכונני לפחד". לא ברור אם אירופה באמת נבהלה אמש, אבל מה שבטוח הוא שברשות השידור הישראלית יצטרכו לעשות חשבון נפש לקראת השנה הבאה בהלסינקי.

מחפשים את הגימיק

בעוד שהנציג שלנו לאתונה מעדיף לתלות את אשמת ההפסד הצורב (4 נקודות באדיבות צרפת, מדינה שמבקשת פעם אחר פעם להוכיח לנו ש"הצרפתים מאד נחמדים" - כמו שאמר השגריר ז'ראר ארו רגע לפני שהעניק לתל אביבים ערב זיקוקין בלתי נשכח) באנטישמיות אירופית, ברשות השידור רואים את הדברים נכוחה ומבינים שבשביל לזכות בעתיד או אפילו להפסיד בכבוד, דרושה רפורמה רצינית. "להעמיד את ההפקה הפינית על הבמה עלה יותר מ-220 אלף דולר", אומר יצחק זוננשיין, ראש המשלחת הישראלית לאתונה ומי שעומד בראש חטיבת הבידור ברשות, "הפינים הביאו את כל הפירוטכניקה איתם וכל חזרה עלתה להם 9000 יורו. ההשקעה הכספית היא עצומה והדרך היחידה לעשות את זה היא באמצעות ספונסרים".

זוננשיין מדגיש את הצורך בשינוי התפישה בכל הנוגע לשליחת אמנים ישראלים לתחרות ואומר: "צריך להתארגן מחדש, מי שחושב שאפשר לנצח את התחרות הזו עם שיר טוב בלבד, טועה! להפקות סטנדרטיות אין שום סיכוי לזכות, מה שניצח אמש ומה שמנצח בכלל בשנים האחרונות הם הגימיקים והיציאות ההפקתיות".

הנציג הישראלי. שיר טוב זה לא מספיק טוב

לדברי זוננשיין, בעקבות הזכייה יהיה שיח מחודש על התכנים המוזיקליים והכיוונים אליו הולך טקס האירוויזיון. "זה כשלעצמו מרתק בעיני", הוא אומר ומוסף, "אנחנו ניאלץ לחשוב איך מתמודדים עם המציאות החדשה וגם בחשיבה מחודשת יש משהו בריא".

אם מקומה של ישראל בתחרות הגמר היה השנה מובטח בזכותה של שירי מימון ו"השקט שנשאר", בשנה הבאה תיאלץ ישראל, במידה שתחליט להשתתף בתחרות, לעבור את שלב חצי הגמר. אם חלמתם לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון הקרובה, כדאי שמעכשיו, תתחילו לגייס חסויות - כי בלי תמיכה של גוש אזורי, בלי כסף ובלי גימיק שיצליח להתעלות על שאר ההצעות האודיו-ויזואליות שמציעות המתמודדות, התחרות הזו בלתי אפשרית.