מדריך: כך תהפכי את חופשת הלידה למושלמת
פגישות עם חברות, מנוחה נכונה (כשאפשר), שמירה על שלוות הנפש, קבלת עזרה מכל הבא ליד, ואם אפשר, אז אולי גם קצת שופינג. כך תעברי בשלום (יחסי) את 12 השבועות המטורפים, המבלבלים, אבל גם המרגשים והמספקים ביותר של חייך
| למדי לוותר לעצמך |  | נצלי כל עזרה | | כשהתינוק ישן - גם את ישנה | | הכיני פינת הנקה מדוגמת |
| ||||||
| היפגשי עם אמהות | | לכי לחוגים | | צאי לבלות | | אל תנתקי קשר עם חברות ללא ילדים |
| ||||||
| היי סבלנית כלפי גופך | | אל תתני לייסורי המצפון להשתלט | | | | |
נשים רבות טוענות, ובלהט, שחופשת לידה הוא מונח בלתי אפשרי, משום שלידה וחופשה הן דבר והיפוכו. "חופשת לידה זה מונח שיקרי שבטח המציאו הגברים", מייללת באוזניי ג' חברתי הטובה, שילדה לפני חודשיים את בנה הבכור ומאז שניהם לא מפסיקים לבכות.
ג' היא דוגמה קלאסית לחלום ושיברו: במקום להתפנן עם התינוק תחת השמש החמימה ולחוש אושר עילאי כפי שראתה בדמיונה לפני חודשים ספורים, היא מוצאת את עצמה מיניקה, מכבסת, מטלטלת, מעסה, מחתלת, וחוזר חלילה. "אם זו חופשה, אז זו החופשה הכי גרועה שיצאתי אליה בחיים", היא מסכמת.
בנות – זה לא חייב להיות ככה. נכון שתינוק שבוכה במשך מהדורות שלמות של "ארץ נהדרת", חיתולים מלאים ולילות נטולי שינה יכולים לגרום גם לבחורה השלווה ביותר לפרוץ בבכי היסטרי, תוך שהיא צועקת 'למה עשיתי את זה לעצמי?!'. אבל אותו תינוק מביא איתו, בנוסף לחמידות הטבועה בו ממילא, 12 שבועות של חופש מהחיים.
אז נכון שלא מדובר בחופשה באקפולקו, אבל זה בהחלט פסק זמן מבוסים לחוצים, מלוחות זמנים בלתי אפשריים ומלקוחות מעצבנים, ויש דרך לנצל אותו בשביל להירגע, לנוח ולצבור כוחות לעתיד. כל שעלייך לעשות הוא לנשום עמוק (בדיוק כמו שלמדת בקורס הכנה ללידה), לעשות לעצמך כוס קפה ולקרוא בעיון את העצות הבאות.
אין סיכוי שגם תהיי עקרת בית למופת, גם תרחיבי את אופקייך וגם תהיי אם השנה, והכל בכרטיס אחד. את צריכה לעשות סדר עדיפויות, להשקיע במה שחשוב לך ולוותר לעצמך בענק בכל השאר.
אם את מאמינה שהתינוק צריך להיות כל הזמן על הידיים, תעשי את זה ואל תתני לערימות הכביסה להפריע לך. כביסה תהיה גם בעוד שנה, אבל התינוק שלך יהיה תינוק רק פעם אחת. לעומת זאת, אם בית מבולגן פשוט הורס לך את היום, אל תמנעי מעצמך את התענוג שבספונג'ה, גם אם זה אומר שהתינוק יהיה קצת בלול.
והכי חשוב – אל תעשי לעצמך עבודה מיותרת: במקום להכין מאכלי קדירה בשלושה שלבים, למדי להכין ארוחות בשלוש דקות, רמזי לאורחייך להביא איתם את הכיבוד (ואם הם לא מבינים רמזים, כבדי אותם בפיצה שהזמנת בעצמך), ואל תבדקי בשום פנים ואופן אם יש אבק במקומות שאי אפשר לראות.
העזרה יכולה לכלול דברים אלמנטריים כמו בישול, ניקיון, כביסה והחלפת חיתולים, אבל אל תתביישי לבקש גם שירותים נוספים, כמו למשל מסאז'. אם יש מי שמוכן לשמור על התינוק, אפילו לזמן קצר, כדי שאת תוכלי ללכת לישון, לקניות, להתעמלות, לבהות על הספסל הציבורי, אל תגידי לו לא.
טעות נפוצה של אמהות טריות היא לדחות עזרה בטענה שהן מחזיקות מעמד. זכרי: גם אם ישנת הלילה, זה לא נותן לך שום תעודת אחריות ללילה הבא. ואם במקרה יש לך מצב-רוח טוב כרגע, זה לא אומר שלא צפויה לך איזו סערת הורמונים שתגרום לך לחסל חבילת טישו שלמה. נצלי את העזרה כל עוד היא שם, כי ברגע שחלון ההזדמנויות הזה נסגר, קשה מאוד לפתוח אותו בחזרה (בדרך כלל צריך להיכנס להריון בשביל זה).
לא סתם ברא הטבע את הציצים מחוברים לגוף: זה כדי שלא תוכלי לעשות שום דבר חוץ מלשבת בנחת בלי לעשות שום דבר. גם אם את מאכילה מבקבוק אין סיבה שתוותרי על העצה הזו. גם לך ולתינוקך מגיעים שקט, שלווה ונחת, בדיוק כמו לאם מיניקה.
אפילו אם התינוק בא איתך, מפגש עם חברה נטולת ילדים מהווה אוורור משמעותי משגרת האמהות, ויש בונוס: חברות בלי ילדים תמיד שמחות (או עושות את עצמן שמחות) להחזיק את התינוק קצת. נצלי זאת לטובת מדידת בגדים ו/או שתיית קפה כמפורט בסעיף הקודם.
בשנים האחרונות נרשמה עלייה תלולה בשיעור הנשים שיש להן איבר ייסורי מצפון מוגדל, בעיקר עקב חשיפת יתר לעשרות התיאוריות המסתובבות בשוק גידול הילדים. תיאוריית הרצף אומרת לך להחזיק את התינוק כל הזמן על הידיים, "הלוחשת לתינוקות" צועקת עלייך לעזוב אותו בשקט, והבלונדה מ"בייבי מוצרט" מזכירה לך שכבר עברו שבועיים מאז שהוא נולד ועוד לא דאגת לפיתוח הצד היצירתי שלו במוח. וזה עוד בכלל בלי להזכיר את חמותך, שטוענת שהלבשת אותו חם מדי, וגיסתך שטוענת שהלבשת אותו קר מדי.
הדרך היחידה לצאת מזה בשלום היא פשוט לסמוך רק על עצמך, או מקסימום על עוד אמא אחת שתשמש לך יועצת סתרים (וכמובן על כתבות בעיתון). תעשי מה שנראה לך הגיוני, מה שנוח לך ונעים, וזכרי שדורות על דורות של תינוקות הגיחו אל העולם בלי ספרי הדרכה וערוץ ההורים, והצליחו לגדול איכשהו, ושמה שהכי חשוב לילד הוא שאמא שלו תהיה מרוצה.
אם את סובלת מהנקה – אל תתעקשי להיניק, אם את לא סובלת מוזיקה קלאסית – אל תשמיעי לו אותה גם אם הוכח מעל לכל ספק שזה מה שמייצר גאונים. אמא מאושרת היא תנאי אלמנטרי לגידול ילד מאושר, ולכן חובה עלייך ליהנות כמה שיותר. לא למען עצמך חס וחלילה, אלא למען הדורות הבאים.
לפנייה לכתב/ת 
