אויש, תשתקו!

אויש, תשתקו. כל שוטרי הטעם הרע בשירות הוד מלכותה העיתונות הכתובה, אנשים שדחוף להם יותר להקיא על סטינג 3,000 מילה שוטמות עם הגיעו לארץ מאשר לזכור איפה הם היו כשסטינג ירה בפוליס הזקנה והוציא את אלבום הסולו הראשון והנפלא שלו (בתור ב"אלגרו", מתחננים לעותק תוצרת חוץ, אלא איפה); ובכן, כל האנשים האלה צריכים פשוט ללכת, כתחליף, להופעה של "בלאק אייד פיז", להקת ייבוא עכשווית שבגופותיהם מושלמי המכון של ארבעת חבריה אין, ולא תהיה, עשירית מכמות הכשרון שנמצא רק בצבע השיער של סטינג.

בסוף השבוע האחרון העלו דנה קסלר ורוגל אלפר את סטינג על המוקד – במוסף "הארץ" ובמוסף "מעריב" בהתאמה שנראתה כמעט כמו תיאום עמדות ויישור קווים בקרב ילידי הכפר המתוכננים לפלישת הציוויליזציה הלבנה. השורה התחתונה היתה בערך כזו: לך מפה, חתיכת יאפי בורגניסט משעמם עם ריח טוב מדי מהפה ומוזיקה לאנשים שאינם מסוגלים להגיע בכוחות עצמם לכפתור הפאוז. קסלר הודיעה, בהתגייסות ציונית ראשונה מסוגה, שהיתה מעדיפה כי סטינג לא יופיע בארצה היפה. אני מניח כי קסלר היתה אוסרת גם על כניסת הביטלס אם רק היתה ניתנת לה ההזדמנות בזמן אמת ("בורגנים דביקים עם בלדות מיושנות ומתופף גרוע", היתה פוסקת). אלפר טען שסטינג הוא "קלישאה קיטשית חבוטה שפונה לקהל עצום של יאפים בני 40 פלוס" – טענה שהיא קלישאה כה קיטשית וחבוטה בעצמה, עד שהייתי מעז לטעון שאלפר צריך לחזור לערוך (סתם, רוגל, צוחקים איתך. אנא אל תחזור). בסוף התברר כי קצפו של אלפר יצא בעיקר על העובדה שסטינג העניק לו 10 דקות טלפוניות בלבד – והאמת, אני מחזיק אצבעות שאחרי עשר דקות עם אלפר, האיש לא יבטל את ביקורו בישראל.

אבל ברצינות; אפשר להניח כי אלפר וקסלר כותבים מתוך מצוקתם הם. כאשר אתה עומד להאסף בעצמך אל אבותיך, אל ה"קהל העצום של יאפים בני 40", ואתה יודע היטב כי את לילותיך אתה מעדיף להעביר, מזה זמן, על הבר ב"רפאל" במקום על רצפת ה"ברבי", יש לך את כל הסיבות לפחד מסטינג. אם לא תיזהר, זה יקרה גם לך; גם אתה תהפוך לסטינג זוטא – בורגני שבע עם עבר בועט, הווה מנומנם ומערכת סראונד ששווה הרבה יותר מאוסף הדיסקים שלך. אולי זה כבר קרה. מה אולי, בטוח.

בניסיון לעצור את הזמן (או לפחות את הקינוחים) אתה מקשיב בלהט ל"ארקטיק מאנקיז", חורש את האינטרנט, מוצא הרכבים שגם האיי-פוד שלך סותם את האף מולם, ומכריח אותו לבלוע. וכשסטינג בא לארץ – וכולנו אהבנו את סטינג מתישהו, עזבו, חבל להכחיש – אתה עושה את עצמך מגניב ועוין במאמץ כה מרוכז, עד שלא נותר לאיש ספק: אתה אדם זקן ומאוד לא קולי.

במופע של סטינג, כותב אלפר, הוא מבצע שירים רבים מתקופת פוליס, כולל "מסר בבקבוק" ו"הולך על הירח" – ויודעים מה? אני מת על השירים האלה. ואני עדיין חושב ששני אלבומי הסולו הראשונים של סטינג היו קסם, או שלפחות ככה חשבתי אז. אני לא מנוכר למה שחשבתי אז, גם אם לא כל דבר קטן שסטינג עשה הוא קסם. סטינג מרצף כמה נקודות מפתח בקורותיי, ואני לא שוכח לו. זו תהיה הופעה נוסטלגית מתוקה של רוקר שעשה כמה דברים, כולל את אשתו טרודי במשך שבע השעות הטנטריות המושמצות ההן, שיהיה בריא. כל צרכן פופ סביר יודע שבמופע של סטינג תהיה יותר מוזיקה טובה מכפי שתהיה ב"בלאק אייד" ופיפטי סנט ביחד. ולא רק מוזיקה טובה תהיה; גם קסלר ואלפר יהיו. מתערבים?