בעלי החיים הם קורבנות מוצדקים

הצימאון לדעת, לצד הכמיהה לגלות ולהבין, הם מאבני היסוד של הטבע האנושי מינקות עד שיבה. הסביבה בה האדם שרוי היא פעמים עוינת, ופעמים היא מקור להפקת תועלת והצלה. נפלאותיהם של חזיונות ואירועים שאנו עדים להם יום-יום ושעה שעה, היוו תמיד מוקד לסקרנות ושאיפה נמשכת לחשוף את יסודותיהם. שלמה המלך, אשר חיבר את ספר משלי, הביא את דברי אגור בן-יקה וביטא זאת היטב באומרו: "שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים, דרך הנשר בשמיים (מחקר באווירונאוטיקה?), דרך נחש עלי צור (אולי זואולוגיה?), דרך אניה בלב ים (כנראה פיזיקה) ודרך גבר בעלמה (פרק בביולוגיה וסוציולוגיה)". אין ספק כי רבות הן הסכנות האורבות לנו מהסובב אותנו, כגון פגעי טבע ומחלות, ומאידך, יש בעולמנו גם מקורות עשירים וכמעט בלתי נדלים אותם אנו מנצלים לטובתנו ולרווחתנו, כמו מזון ואנרגיה. הלימוד המתמיד והמעמיק של תופעות הטבע והחשיפה של האמת בבסיס כל אותן התרחשויות הם חובה מתבקשת ונדרשת.

המכללות בעולם כולו ממלאות תפקיד חיוני זה בכך שהן מהוות גופים מרכזיים, בהם שובע רעבוננו להשכלה והכרה. האוניברסיטאות הן בתי אולפנא לרכישת מקצוע ומיומנות. התארים הניתנים שם עיקרם יוקרה הוראתית ויכולת של המרצים

להקנות לסטודנטים כלים ואמצעים ללימוד. אך בל נשלה את עצמנו כי בכך נסתפק; בתי המדרש האלה לא יקומו ולא יצליחו, אלא אם כן מתקיים בהם, פרט להוראה, גם מחקר מקיף בנושאים שונים. במדעי הרוח, כגון ארכיאולוגיה, ספרות והיסטוריה, מתקיימים מחקרים שורשיים כדי לדלות אינפורמציה ולהאיר תכנים ותולדות לצורך העמקת הידע, שישמש בהווה ואולי גם בעתיד לצרכים פוליטיים או אחרים. גם במדעי החיים, מן המפורסמות היא כי ללא מחקר אין זכות קיום למכונים ולמעבדות, בהם אמנם לומדים לרכוש ידע מקצועי, אך תפקיד חשוב להם בגילוי סיבות ונסיבות של תופעות טבע, ובאם יש צורך אף להביאן לידי מימוש רווחי או להילחם בהן בהיותן אויבות או עוינות.

רפואה, שהינה מקצוע כותרת במדעי הטבע, זוכה להכרה מקיר לקיר כצורך להגן עלינו מפני צרות רבות, הפוקדות אותנו מקדמת דנא. מחלות לאין ספור היו עימנו ויהיו עימנו עוד הרבה דורות. לצערנו, ישנן גם כאלה המתחדשות עלינו רק בעשורים האחרונים (מחלת הכשל החיסוני, פגעי קרינה רדיואקטיבית ועוד), והשאיפה לשלוט בהן, לצד הידע העומד לרשותנו כיום ובעתיד, מנצחים יום-יום ומכלים הרבה כאב וסבל ממיליונים של חולים בעולם כולו. הצלחה זאת נזקפת בין היתר למחקר הרפואי הענף, הזוכה פה ושם לתמיכת הציבור, או בצורה סוחפת יותר לתמיכת קרנות מחקר ממוסדות.

הכלב שהציל מיליונים

כבר לפני הרבה שנים נוכחנו אל נכון כי לשם חקירה והבנה של מקור המחלות והדרכים להדבירן, יש צורך ביצירת מודלים בחיות ניסוי. אי הבנה של חלק מהמחלות הפוקדות אותנו, שהן לפעמים פטאליות, באין לנו מודלים מתאימים לחקות את התהליכים המתרחשים בהן - זו הסיבה לפיגור בפיתוח תרופות הולמות או אמצעי מניעה למצבים טראגיים אלה. יצירת מודלים כאלה כרוכה בהקרבה של בעלי חיים, החל מקופים וכלה בזבובים למיניהם. המחקרים הם יצירת חיקויים שלמים של מחלות מוכרות או מוזרות, בדיקת הנתונים הפיזיולוגיים והפתולוגיים שמודלים אלה מייצגים, בחינת האיברים המשתתפים בתהליך החולני ואפילו סריקה של התאים הפגועים. בעשור האחרון אף יש בידינו האמצעים והטכניקות לעקוב בחיות הניסוי אחרי שינויים גנטיים, שנוצרו ספונטנית או ביוזמת החוקרים. הפוטנציאל הגלום בהמרה של מולקולות בגרעין התא (תוספת או חיתוך בד.נ.א) הוא כמעשה הבריאה. כמו כן, יצירת נוגדנים בדמן של חיות וחיבורם עם נוגדני אדם מאפשרים גם הפקה של תכשירים טיפוליים מצילי חיים.

איני יודע מה היה קורה לולא קמו חוקרים אשר כרתו לבלב מכלב לפני למעלה ממאה שנה, הכירו בהופעתה של סוכרת (המחלה

שהיא שטח התעניינותי) וקשרו מחלה זו עם איבר זה. ההוכחה בדבר קשר כזה אצל הכלבים הביאה לבידוד של ההורמון אינסולין (בקנדה בשנת 1922), שהוא תכשיר טיפולי הכרחי לחולי סוכרת. בכך ניצלו עד כה מיליונים רבים של ילדים ומבוגרים. שנים רבות היה צורך להקריב חזירים על מנת להפיק אינסולין לשם טיפול. כיום מסונטז ההורמון החיוני הזה בטכניקה של הנדסה גנטית. נדבך על נדבך, שנים ועוד שנים, והתרופה בידינו.

דוגמה זו אינה יחידה, ויש עוד ועוד מחלות שטיבן הובהר כתוצאה ישירה משימוש בחיות, ובזכות הידע המצטבר ישנן גם תרופות. על מזבח המדע עולות החיות המשמשות חוקרים רבים, שהכירו לדעת שאין להימלט מצורך חיוני זה, ובשלב זה אין להן תחליף. ואכן קמה לה קבוצת אזרחים, כביכול יפי נפש, שלה תנופה פוליטית רועמת, הדורשת הפסקה של שימוש בבעלי חיים, שייתכן והם קורבנות - אך לדעת אנשי האקדמיה באשר הם, קורבנות בהחלט מוצדקים. אנו במעבדות המחקר דואגים שלא להחמיר עם חיות הניסוי ומונעים סבל וכאב בעת ביצוע המחקרים, וישנן גם ועדות מטעם המכללות ומשרד הבריאות הדואגות לאכוף כללים ברורים לגבי השימוש בחיות. כאמור בראשית הדברים: הטבע על כל גווניו מציע לנו מקורות רווחה והצלה, לצד היותו אכזר בגרימת מחלות או נזקים אחרים. ניסויים בחיות הם אילוץ כואב, אך חשוב מעין כמוהו.

חנוך בר-און, פרופ' לרפואה פנימית ולשעבר מנהל היחידה לסוכרת, בית-החולים "הדסה" בעין כרם ירושלים