הסופר, המחזאי ואיש משרד החוץ לשעבר, אביגדור דגן, הלך לעולמו היום (א') בשעות הבוקר המוקדמות בביתו שבקרית משה בירושלים. דגן היה בן 94 במותו והותיר אחריו את רעייתו סטלה, בניו דניאל וגבי ואחיו הבמאי, השחקן והמחזאי גבריאל. הלוויה תיערך היום (א'), בשעה 18:00 בהר המנוחות בירושלים.
דגן נולד בשנת 1912 בצ'כוסלובקיה בשם ויקטור פישל. בבחרותו למד משפטים ומדעי המדינה באוניברסיטה בפראג, שם התגורר עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. במקביל ללימודיו שימש כעורכו של השבועון הציוני "ז'ידובסקי ז'פראווי" וכמזכיר הסיעה היהודית בבית הנבחרים הצ'כוסלובקי עד לשנת 1939. לאחר שכוחות הרייך כבשו את פראג העתיק ויקטור פישל את מקום מגוריו ללונדון, שם הכיר את שר החוץ הצ'כוסלובקי הגולה יאן מסריק, עמו חזר לפראג בתום המלחמה.
ב-1949 עלה לארץ ישראל ופתח בקריירה במסגרת משרד החוץ. בשירות החוץ כיהן כציר ביפן, בורמה ויגוסלביה ואף שימש כשגריר ישראל בפולין, נורבגיה ואוסטריה. את דרכו הספרותית החל עוד בשנות בחרותו בשבתו בפראג, שם הוציא לאור מספר קובצי שירה בהם "מנגינות עבריות" שזיכה אותו בפרס ספרותי חשוב בצ'כוסלובקיה ותורגם מאוחר יותר לעברית.
לאחר המלחמה ראו אור בלונדון ספרי שירה נוספים פרי עטו שהתייחסו בין היתר לחוויות המלחמה. "הכפר המת", פואמה ארוכה שנכתבה בעקבות הפלישה
הנאצית לכפר לדיציה והחרבתו על ידם, תורגם לכמה לשונות. הרומן הראשון שכתב, "שיר הרחמים", נאסר לפרסום בצ'כוסלובקיה עם עלייתה של המפלגה הקומוניסטית לשלטון ב-1948. הספר תורגם לעברית וראה אור בשנת 1951 בהוצאת "עם עובד". ספרו השני של דגן, "בינת השכווי", יצא לאור בשפה הצ'כית בשוויץ ודורג במקום הראשון במשאל מטעם "רדיו אירופה החופשית". הספר תורגם גם לגרמנית ויצא לאור בשפה העברית ב-1978 בהוצאת "עם עובד" והתקבל בחום. ספר זה היה למעשה ספרו הראשון של דגן שהכיר אותו לציבור הקוראים הישראלי כסופר ולא כאיש הסגל הדיפלומטי.
ספרו השלישי, "ליצני החצר", שראה אור בהוצאת ספריית הפועלים, מספר את סיפורם של ארבעה אסירים יהודים באושוויץ שנבחרו על ידי מפקד המחנה לשמש לו כליצנים. הספר, שנוגע בזכרונותיהם של ניצולי שואה, עובד למחזה והציג בשנת 2005 בתיאטרון "פסיק" הירושלמי.
"נושא השואה היה חלק מרכזי ביצירתו ובחייו של אחי", אומר האח גבריאל דגן, "מכל המשפחה הגדולה שהיתה לנו נשארנו רק אני, שעברתי בין כל מיני מחנות, והוא. כל משפחתה של אשתו הלכה באושוויץ, כל 11 האחים של אבינו וילדיהם נספו שם. השואה היתה אירוע חי שליווה אותו כל חייו, זה בא לידי ביטוי בכתיבה וגם בשיחות ארוכות בינינו".
בין הספרים הנוספים שתורגמו לעברית גם ספר הפרוזה "מינואט" על ילדות בעיירה שלווה בצ'כוסלובקיה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, הקובץ "סיפורים ירושלמיים" ו"רחוב ושמו ממילא" המביאים לקורא את הוויית החיים בירושלים, עירו של המחבר, וכן "השען מסמטת המזלות", שנכתב בשיתוף עם אחיו גבריאל דגן ומתרחש בין החיים החדשים לזיכרונות המסוייטים. ספרים נוספים הם קובץ הסיפורים "כתב אישום" שמביא טרגדיות אנושיות בצל המשטר הסטאליניסטי בצ'כוסלובקיה וספר הרשימות "שיחות עם יאן מסריק" שנכתב במקורו בצ'כית ותורגם בשנים האחרונות לעברית. בספר באים לידי ביטוי נושאים שונים בהם קומוניזם מול דמוקרטיה, ערכים הומניסטיים והשאלה היהודית. ב-1999 העניקה ממשלת צ'כוסולובקיה לדגן אות הצטיינות על כתיבתו.
