לילה ויום בנצרת

בשקט בשקט נפתחו בחודשים האחרונים שעריו של בית הארחה יחיד ומיוחד במינו. "פאוזי עזאר אין" (fauzi azar inn) נקרא המקום שנמצא בלב העיר העתיקה בנצרת, ובעליו הוא צעיר כחול עיניים הנושא את השם המפתיע מעוז ינון.

כיוון כשגונבה השמועה גם לאוזנינו, ארזנו מטלטלינו ויצאנו לבדוק מה עושה הקיבוצניק-לשעבר בנצרת, ומה בדיוק מציע המקום שבבעלותו לאורחיו.

האוטו דילג בקלות על כביש עפולה, גמע את פיתולי העליות לנצרת והשתרך לאיטו לצד עשרות מכוניות נוספות ברחוב פאולוס הפקוק-תמידית. על פי הוראות המדויקות

פאוזי עאזר אין נצרת מלון גסט האוס ינון מעוז שביל ישראל Fauzi Azar Inn (צילום: אלון לויטה)

 במיוחד ששלח מעוז חנינו בשולי העיר העתיקה ופסענו רגלית בסימטאותיה. שלט בודד ומעודן הפנה אותנו לדלת ברזל גדולה בתוכה נקרעה דלת ברזל קטנה יותר. זו נפתחה וה"וואו" הראשון נפלט מיידית: לעיננו נגלתה חצר גדולה ופתוחה שחלקה המקורה עוצב לזולה צבעונית עמוסת מזרונים וכריות. על המצע הנוח השתרעו מספר משפחות על ילדיהן הקטים. כולם נראו מרוצים מאוד.

טיפוס בגרם המדרגות העתיק הביא אותנו אל הקומה העליונה. האולם המרכזי גרם ל"וואוו" השני: תקרה מצוירת ענקית ויפהפייה השתרעה חמישה מטרים מעל ראשנו. החדר היה מעוטר בחלונות ענק אורינטליים מחופים תריסי עץ שלא פוגשים היום, מהם נשקפו בבירור גגותיה אדומי הרעפים של נצרת. ברקע הסתלסל כל העת קולו של המואזין שקרא לתפילה והתערבב פה ושם בדינדונם האיטי של פעמוני הכנסיות. ריח טוב של קפה נישא באוויר.

החדר שלנו, אחד משבעה בסך הכל, התגלה כעליית גג קטנה ומצויידת בפשטות. לא מצאנו שם (כמה טוב) ג'קוזי ואת תפקיד המזגן לקח על עצמו מאוורר חרישי. את המילה טלוויזיה הס מלהזכיר. "אני לא מוכר פסיליטיס, אלא את אווירת העיר", מסביר בחיוך מעוז (30, נשוי + תינוק), "מגיעים לכאן אנשים עם ראש פתוח שרוצים ליהנות מזמן נצרת - לאט לאט.

"המטרה שלי היא לגרום לאנשים לצאת מהחדר, לטייל, לקנות לבנה בשוק, לפגוש את התבלינים במטחנה שעובדת כבר מאה שנה, לאכול במסעדות וגם ליצור אינטראקציה עם האורחים האחרים במלון שחולקים את המטבח המשותף והמרפסות. ובכלל, לחוות חוויה אחרת מבלי לנסוע לחו"ל", אומר מעוז.

לנצרת הוא הגיע לאחר שטייל עם אשתו ברחבי העולם. השניים, חובבי לכת, צעדו למעלה מ-1,000 קילומטר בקליפורניה ואחר כך יצאו לכבוש גם טרקים דרום אמריקנים. "גם אצלנו בארץ יש מסלול הליכה יפהפה", הוא אומר, "קוראים לו שביל ישראל. לפני שיצאנו לחו"ל צעדנו בו במשך 40 יום וגילינו שחסרים למטיילים בו שירותים בסיסיים כמו גסט-האוסים פשוטים אותם ניתן למצוא ברוב אזורי הטרקים בעולם".

במהלך הטיול בדרום אמריקה החליט הזוג הנמרץ לפתוח בית הארחה על אחת מנקודות שביל ישראל ועם שובם לארץ החלו לחפש את הלוקיישן

הראוי. "הבחירה נפלה על נצרת", אומר מעוז, "כיוון שמדובר במקום ייחודי המאפשר לפתוח בית הארחה ייחודי לא פחות". עמותת התיירות בעיר הפנתה אותם לביתו של פאוזי עזאר, אחד מעשירי העיר, שנבנה כבר ב-1880. לפני שנים הלך עזאר לעולמו ומאז עמד ביתו המפואר סגור ומסוגר בלב העיר העתיקה. בתוך שבועיים, ולאחר כמה חקירות חשדניות ביותר, שוכנעה הבת של עזאר כי כדאי לה להעביר את הבניין הגדול לניהולו של מעוז. הבית נפתח שוב, שיפוץ תשתיות אינטנסיבי יצא לדרך, ולפני כחצי שנה אירח המקום את מבקריו הראשונים.

היום עוברת השמועה מפה לאוזן. ישראלים ותיירים כאחד מגיעים אל הבית ונהנים מהחוויה המקורית, מהאוויר הגלילי ומהמחירים הנוחים. "אני מקווה שאנחנו נהיה הסנונית הראשונה בעיר העתיקה של נצרת ועל השביל", אומר מעוז, "אין לי ספק כי עם שיווק נכון יהפוך שביל ישראל לאבן שואבת לישראלים ולתיירים לא פחות מהאינקא טרייל בפרו או סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד".

ועוד חזון יש למעוז, להכשיר שביל הליכה בשם "שביל ישו" (ג'יזוס טרייל), שיצא מנצרת ויחלוף במשך שלושה-חמישה ימי הליכה דרך כפר תבור, טבריה וכפר נחום. "המטיילים ייהנו מהמסלול, ספקי השירותים שכולם מן הפריפריה יתפרנסו יפה, וכולם ירוויחו מהמסלול המיוחד", הוא אומר.

את ארוחת השבת החלטנו לקיים במסעדה עליה המליץ מעוז. "אל ראדה" ממוקמת מרחק הליכה מהמלון, בתוך בית עתיק בעל תקרה מקומרת, רהיטי עץ כבדים וגינה קטנה. המנות הציעו שילוב מעניין של מטבח אוריינטלי ועולמי. כך למשל טעמנו סלט ערבי קצוץ דק שכלל, מלבד הרבה לימון ונענע כמתבקש, גם גבינת עיזים יאפית והרבה מאוד קרוטונים. מנת הפטריות הממולאות בבטטה הייתה לא פחות ממעולה וגם קדירת העגל גרפה מצמוצי שפתיים סוערים. את הקינוח השארנו לממתקיה הוותיקה "אל מוכתר" שעל הכביש הראשי, שם מוצעים כל סוגי הבקלווה והכנאפה במחירים מצחיקים.

בחסות סמטאות העיר החסומות לכניסת מכוניות, חווינו שנת לילה רגועה במיוחד. רק זיקוקים, שלא נפתחו למזרקות מרהיבות אך עשו המון רעש, קרעו מידי פעם את השלווה. הילדים, מיותר לציין, היו מאושרים.

לבנה בשוק וטיול מעגלי

בבוקר קפצנו אל השוק. חמש דקות של מפגש עם הקשישות שמגיעות

כנסיית הבשורה האורתודוכסית נצרת צלב נוצרים נצרות (צילום: טלי חרותי סובר)

 מהכפרים הסמוכים הניבו חצי קילו לבנה (4 שקלים), 10 פיתות (5 שקלים) וחופן נדיב של זיתים שהגיע יחד עם דובדבנים בשלים ועלה שליש ממחירו בסופרמרקט.

מצויידים בארוחת הבוקר יצאנו לטייל עם פאוזי, מדריכנו המצוין, במסלול מעגלי הסובב את אטרקציות העיר העתיקה. תחנה ראשונה הייתה המסגד הלבן שהוקם לפני כ-200 שנה ומאז כל הדרשות הנישאות בו הן בזכות אהבת האדם, השלום והאחווה. על רצפת המסגד שטיח גדול ועליו מצוירים עמודים. בין כל שני עמודים יושב מתפלל שמתווסף לשורת מתפללים ישרה בתכלית, כי "אלוהים", כך אומרת המסורת, "לא אוהב קווים עקומים".

מן המסגד הלבן יצאנו דרך סמטאות השוק ל"בזיליקת הבשורה" שבה, על פי האמונה הקתולית, התגוררה מרים עת קיבלה את הבשורה המפורסמת. הכנסייה היפהפיה, שנבנתה ב-1955 על שרידי כנסיות עתיקות, המתה צליינים ותיירים בני כל הדתות, ואנו בהינו ארוכות בפסיפסים המרשימים שעל קירותיה. כדאי לשים לב לפסיפס שנתרם על ידי הכנסייה היפנית בו מופיעים מרים ובנה, עגולי עיניים ולבושים בקימונו'ס ששוליהם עשויים זהב ופנינים אמיתיות לחלוטין.

סמוך לבזיליקת הבשורה הקתולית עומדת כנסיית יוסף הקדוש, אותו נגר שעל פי הברית החדשה נשא את מרים לאישה לאחר שזו התבשרה על הריונה מן המלאך. בחלקה התחתון של הכנסייה ניתן לראות עדיין את המקווה בו טבל, כך טוענים, הנגר היהודי. לשם סגירת המעגל ראוי לבקר גם בכנסיית הבשורה על פי היוונים-האורתודוכסים. זוהי כנסיה לבנה ועטורת פעמונים, שבתוכה מפכים המים שעל גדתם, על פי המסורת הזו, קיבלה מרים את הבשורה. בדרכם לשם אל תחמיצו את הביקור ב"מטחנת הגליל - אלבאבו"ר, עסק משפחתי בן מאה שנה בו נטחנים למעלה מאלף תבלינים, צמחי מרפא ודגנים. הריח הנפלא עוטף את כל הרחוב.

• מדריך טיולים: פאוזי נאסר חנא 052-2844787. מחיר סיור: 300-600 שקל.
• שעות פתיחת הכנסיות: שבעה ימים בשבוע 08:00-17:00. כנסיית הבשורה היוונית - אורתודוכסית סגורה בכל יום בין 12:00-13:00.
• מסעדת אלרדא: רחוב אלבשארה, העיר העתיקה נצרת. טלפון: 04-6074404. פתוח: שני-שבת : 13:00-02:00. ראשון:19:00-02:00.
• מטחנת אלבאבור: רחוב הבנקים, שוק נצרת. טלפון: 04-6455596.