רוצים זוגיות טובה? תיפגשו רק בסופי שבוע

נורית ודן, שניהם מרצים בכירים באוניברסיטאות בארץ, נישאו לפני שנתיים, אחרי שניהלו רומן כשלוש שנים. שניהם בני 36, חובבי מוזיקה קלאסית ובישול. לדברי נורית, החתונה רק הגבירה את התשוקה והאהבה ביניהם. בגילוי לב היא מוסיפה שהעובדה שדן מלמד באוניברסיטה בדרום ונשאר ללון במגורי המרצים ארבעה לילות בשבוע (בימים א'-ד') היא ללא ספק חומר הבעירה שמזין את הקשר ביניהם. דן חוזר לדירתם המעוצבת במרכז תל אביב ביום חמישי בבוקר, ואז מתחילה חגיגה של שלושה ימים ולילות רוויי עונג.

"אני מאוד אוהבת את בעלי, אבל לא כך כך מתלהבת מלבלות איתו שבעה ערבים בשבוע, וגם הוא לא איתי", אומרת נורית. "אני צריכה זמן ומרחב לעצמי, לשם סידור עניינים קטנים, כתיבת הרצאות, קריאה וסתם זמן למחשבה. נכון שדן יכול היה ללמד גם במרכז, אבל הוא יודע שגם הוא מספיק יותר כשהוא לבד בדירה האוניברסיטאית. הוא גם יודע שתחושת המרחב והשקט של להיות עם עצמי תחסר לי אם נגור יחד כל השבוע".

סקס סוער בסוף השבוע

נשמע לא רומנטי? יכול להיות. אבל צמד המרצים הם דוגמה אופיינית למספר הולך וגובר של זוגות, שבאופן מודע מחליטים לגור במהלך השבוע קצת לבד וקצת ביחד. דן מחזק את דבריה של אשתו: "יש לנו לא מעט חברים בעלי מקצועות חופשיים שחיים כמונו. חלקם עובדים בחו"ל ומגיעים הביתה בסופי השבוע, אצל אחרים האישה היא שנעדרת מהבית בשל עבודתה לפחות חצי שבוע.

"ברור שמדובר בסוג של אינדיווידואליסטים, אבל לדעתי זו בחירה הגיונית באורח חיים שמאפשר מרחב אישי רב. רוב החברים שלנו מאוד שאפתנים, נמצאים בשנות ה-30 לחייהם, עמוסים במשימות עסקיות ואינטלקטואליות. אם הם היו צריכים לבלות עם בן הזוג מדי ערב, זה היה גוזל מהם הרבה שעות מחשבה, שיחות טלפון חשובות ופגישות עבודה".

נורית: "אני מקפידה, למשל, ללכת למכון כושר כל ערב, ודן לא ממש חובב כושר. לפעמים אני יוצאת אחר כך לאכול עם חברה. אף פעם לא רציתי להיות אחת מהנשים שמבטלות את חייהן כדי לרוץ הביתה ולחמם ארוחה לבעל. ראיתי יותר מדי חברות שלי נשחקות במערכת זוגית כזו. לי, לעומת זאת, יש עם דן מערכת יחסים שנישואים בפול טיים לא יוכלו ליצור: אינטימיות, תשוקה, געגועים".

דן מסכים עם דבריה. "אני אוהב את ערבי הלבד שלי בדירה בדרום. אני מספיק לגמור לקרוא ספר ביומיים. לוקח כוסית, יושב בכורסה, אף אחד לא מטריד אותי. אנחנו מדברים בטלפון הרבה, חולקים ומספרים חוויות, אבל התחושה היא שלמרות שאנחנו זוג מאוד נשוי, אנחנו אף פעם לא יושבים אחד לשני על הווריד".

לא מזמן פרסמה פסיכולוגית אמריקאית, ד"ר אליזבת מאפסטון, מאמר שהופיע בירחון הבריטי 'גלמור' ודן בשבחה של מערכת נישואים מהסוג הזה. כותבת ד"ר מאפסטון: "זה מאפשר לשני בני הזוג את תחושת החופש של הכאילו רווקות במהלך השבוע, ואת כל העונג של חיי הנישואים בסוף השבוע הארוך, כשיש להם זמן להקדיש לקשר שלהם. אני בטוחה שזוגות שחולקים חיי נישואים כאלה לא מחפשים פרשיות אהבים מחוץ לנישואים. הם פשוט מעדיפים לעבוד, לאכול, לישון ולהגיע הביתה מתי שנוח להם, בלי להיות מודאגים כל הזמן שבן זוגם נעלב, מרגיש דחוי או חושש לשלומם עקב איחורם".

הפסיכולוגית האמריקאית מדגישה שהנישואים המודרניים משנים את ההגדרות של התפקידים המגדריים, שהיו פעם ברורים מאליהם. המקום שכל אחד מבני הזוג לוקח לעצמו הרבה יותר גדול. "ברור שהטיפוסים היותר אינדיווידואליסטים הם אלה שמובילים את סגנון הנישואים של חיים ביחד ולחוד", היא כותבת.

"לנשים צעירות ומשכילות רבות יש היום קריירות משגשגות ואפשרויות קידום בעבודה, שתובעות מהן לצאת לכנסים ולהשתתף בישיבות לתוך הלילה. הסגנון הזה של ביחד ולחוד מתאים מאוד לקצב החיים שלהן.

"נשים כאלה מאמינות שחיי הנישואים יכולים לעבוד הרבה יותר טוב כשיש להן זמן להתענג עליהם ולהפנות אליהם את כל המשאבים. בסוף השבוע הם יוצאים לטיולים, מבשלים בבית, מזמינים חברים, אוכלים במסעדות, שותים בפאב ועושים הרבה סקס.

"איזו אישה נשואה יכולה לספר שהיא נהנית כל סוף שבוע ארוך מחיזוריו הבלתי פוסקים של בעלה? איזו אישה נשואה יכולה לומר בכנות שבעלה שולח לה יום יום אימייל ומצלצל בערבים כשהוא סקרן לשמוע מה עבר עליה במהלך היום? זוגות כאלה נפגשים בסוף השבוע בחיוך ענק. הם מאושרים לראות זה את זה, להתחבק, לחוש ולגעת".

לאוהבים מתקדמים בלבד

האם זו הנוסחה לנישואים מושלמים? "לפעמים בלילות, בעיקר בחורף, חסרה לי היד המחבקת של דן", מודה נורית. "אני רוצה לראות איתו קומדיה בטלוויזיה, מתגעגעת לסתם חיבוק, אבל אז אני מטלפנת אליו ונרגעת. אני יודעת שאנחנו חיים כרגע בסוג של גן עדן קטן, וכשיבואו לעולמנו ילדים מסגרת היחסים שלנו תהיה פחות דינמית. אני ארצה אז שדן יהיה קרוב לילדים. נצטרך לשבת ולדבר ולהחליט כמה קרוב זה בסדר".

- איך ייראו אז חייכם לדעתך?

"ברור שאי אפשר למשוך צורת חיים כזו לנצח. הגירוש הפרטי שלנו מגן עדן יגיע. עם זאת, אני מניחה שגם כשיהיו לנו ילדים דן ימשיך לעבוד באוניברסיטה המרוחקת, כי יש לו שם מעמד שהוא בנה בעמל, והוא נחשב למומחה בתחומו. תהיה לנו מטפלת שתגור אצלנו ותקבל על עצמה את רוב הטיפול בילדים, אבל בסך הכל שנינו נהיה הרבה יותר בבית.

"דן ישהה בדירת המרצה שלו רק שני לילות בשבוע, ואני אקח על עצמי פחות נסיעות לחו"ל. זה לא יעבוד כמו במתכונת הנוכחית: יהיה יותר חיכוך ופחות רומנטיקה. אבל נכין את עצמנו לזמן הזה. אני רוצה לגדל בבית ילדים שיראו בין ההורים שלהם אינטימיות ואהבה".

- עד אז, את לא חוששת שדן שמרוחק פיזית ממך יבגוד בך?

"אני בטוחה שיש זוגות שעלולים לנצל אפשרות כזו. אצלנו זה לא בחשבון. אנחנו יודעים מה עובר על שנינו כל יום, ואיש מאיתנו לא חושד לרגע שהשני יבצע איזו 'קפיצה' לצד. אנחנו כל כך מחויבים לקשר בינינו וכל כך משוכנעים שיש בינינו התאמה, שאין מצב לבגידה".

ד"ר מאפסטון סבורה דווקא שענני הקנאה עלולים להעיב על סוג כזה של חיי נישואים. "אם בני הזוג לא מחויבים רגשית ונפשית לקשר הנישואים, זמן הלבד מחוץ לבית עלול לשמש פרצה שבסופו של דבר תתרחב לסדק ממש", היא טוענת. "תחילה התקשרות עם מישהו זר מתוך שעמום קל, אחר כך התקרבות ובהמשך מציאת נושאי עניין משותפים שבן הזוג הרחוק לא שותף להם.

"בני זוג נשואים שמקיימים חיים משותפים רק למחצה חייבים לשמור על קשר רצוף. לספר, לשתף, לרדת לפרטים הקטנים ולדבר על הכל בטלפון או באמצעות האינטרנט. הם אמורים לחוות יום יום את נוכחותם זה בחייו של זה. חובת הוכחת האהבה חלה על שניהם, וכל אחד מהם אמור לבטוח בשני במאה אחוז. הייתי אומרת שחיי נישואים של ביחד ולחוד נועדו לאוהבים המתקדמים בלבד".

 ד"ר מאפסטון צופה שהצעד הבא של זוגות נשואים בעלי אופי אינדיווידואליסטי וקריירות משגשגות יהיה ניהול חיים בשני בתים נפרדים. היא מצטטת סוציולוגים שמנבאים שעד סוף שנת 2010 יותר מ-40% ממשקי הבית הבריטיים ינוהלו על ידי אישה אחת או גבר אחד, כשרבים מביניהם יהיו נשואים, ואפילו באושר רב, למרות שבחרו לחיות בבתים אחרים.