איך ללכוד את הפרפר הנצחי
בכל התמונות שלו מפעם תמיד שלוש בחורות תלויות לו על כל זרוע. תמיד חצי מסטול, ובכל תמונה בחורה אחרת מלטפת לו את הבטן, מדגדגת באוזן, לפעמים פורצת לו את הרוכסן. בחרתי אחת ולתמיד לנסות להבין איך זה שגוש ההורמונים הזה, שקילף כל כך הרבה תחתוני חוטיני, שפלש לכל כך הרבה מיטות, הפך למטיף מספר אחת בנושא מונוגמיה. מדריך פרקטי עם סוף די פסימי
"הוא דפוק עם קבלות, הוא בגד בי כל כך הרבה פעמים שאת לא יודעת, אפילו עם אחותי הוא שכב". אני בבית קפה עם אחת האקסיות שלו, אין לה בעיה ללכלך עליו חופשי, גם יש לה תמונות שלו מפעם להראות לי, שלוש בחורות על כל זרוע. כאילו לא ידעתי שהוא אוהב נשים. הרי אין לו אף תמונה אחת בסולו, כולן באירוע לילי כלשהו, הוא חצי מסטול עם עיניים אדומות אש ובכל תמונה בחורה אחרת מלטפת לו את הבטן, מדגדגת באוזן. במקרה הטוב, נושקת ללחיו. במקרה הגרוע, פורצת לו את הרוכסן.
אחר כך בא שלב המשחקים, המרדף אחריו, ההודעות המתחכמות, השעשועים הקטנים בדרך למיטה. אבל מהר מאוד קלטתי שהוא לא בקטע, שהוא עייף, שהוא רגיל לקבל הכל על צלחת ושכל זה לא יצליח לי. במקום לפעול בספונטניות, לנתק איתו את הקשר מיידית ולברוח טרם תיקשר נפשי בשלו, או להתקשר בלי הפסקה עד שאצליח לחלץ ממנו הבטחה, החלטתי לנקוט אסטרטגיה אחרת.
יכולתי להתעלם באלגנטיות מהפגישה המקרית הזאת, של האקסית, אחת ממיליון, זאת שאפילו לא זכר את שם משפחתה, מהסיפורים שהפיצה ברחבי העיר על הכלב שמצא לו פריירית חדשה. אבל בחרתי אחת ולתמיד לסגור את חשבונות העבר ולהבין איך זה שגוש ההורמונים הזה, שקילף כל כך הרבה תחתוני חוטיני, שראה כל כך הרבה שדיים, שפלש ונשלף מתוך כל כך הרבה מיטות, הפך למטיף מספר אחת בנושא מונוגמיה.
הוא קרא להן קטעים, סטוצים, גרביים מסריחים שהחלפתי
זה היה בן זוגי הקודם, שנתיים ארוכות שהסתיימו במפץ גדול. בעוד בן זוגי הנוכחי מתהדר אף הוא בכמה עשרות דייטים, זוגיות לשעבר, רובן כבר נשואות עם ילדים והמון טראומות ללייף, אבל שומר על קשר הדוק עם כולן ואפילו עושה בייביסיטר לצאצאים שלהן, הרי שהקודם סירב להגות את המילה אקסיות. הוא קרא להן קטעים, סטוצים, נשים שפגשתי, זיונים שהיו לי, גרביים מסריחים שהחלפתי.
את הזוגי הקודם אהבתי נורא, ולאו דווקא בגלל שבאיזשהו מקום שפשפה לי חזק את האגו העובדה שצדתי חיית פרא משוחררת וריסנתי אותו. כשהכרנו לא הייתי מודעת בכלל לעבר המתהולל שלו, ואילו הוא, תודה לאל, לא חקר את שלי. עד שיום אחד נודע לי שבעיר מתהלכות המון בחורות שבורות, שבולעות פרוזאק ומבקרות קבוע אצל הפסיכולוג - והרוב באשמתו.
זה פומפם באיטיות. במסיבות שיצאנו, כל מיני נשמות טהורות שאלו "מי זאת החדשה? כמה ימים החזקת איתה מעמד?" ונשים שאלו אותי, מבועתות, "את לא בסרטים ממנו?" הבנתי שיש לי עסק עם בחור שבשבילו מחויבות היא רק המלצה. ובאמת, הוא היה נעלם לי, מסרב להישאר ללון, מתעקש על ידידות ועל זמן חופשי עם עצמו. בהתחלה הגבתי באמוציונאלית, כמו כל בחורה שהתלהבה מבחור והיא כעת רוצה לעשות איתו המון אהבה ולראות אותו בכל שעה פנויה.
זוג זוגיות ויכוח מתווכחים אישה גבר הורים (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
ככל שהתמדתי באדישות שלי הוא נעשה מעוניין יותר
אדישות. מה זה אדישות, אפאתיה מוחלטת. היה מתקשר לשאול מה אני עושה, ואני הייתי אומרת כלום. לא מציעה לו לבוא, לא שואלת מה התוכניות שלו, ממשיכה לנהל את חיי כרגיל. זה לא היה פשוט, לא פעם התפתתי להרים לו טלפון בהול ולקרוא לו, או לספר לו מה קורה איתי ולהתעניין בשלומו. אבל ככל שהתמדתי באדישות שלי, במדיניות של "עניינים כרגיל", וזרמתי, לפעמים היה בא ולפעמים היה הולך, ולפעמים היה מבריז לי, ולא התקשרתי לשאול איפה הוא לכל הרוחות - הוא נעשה מעוניין יותר.
הוא היה מגיע ומנסה בכוח לדלות ממני שהתגעגעתי אליו. היה זקוק לפרצי ההתרגשות הרגילים של בחורות, לחיוכים העליזים, לחמימות החובקת, אך סלד מהתמורה שמתלווה לחום הזה. רק כשהתחיל להשתנות, לפתע היה מגיע מדי יום, אפילו יזם מפגש עם האמא ושאל מתי ייראה אותי והאם זה יהיה בקרוב, ידעתי שאני יכולה לנשום לרווחה ולחזור לנורמליות שלי. רק שהפעם, בניגוד לקשרים קודמים, התמתנתי. לא לחצתי אותו לפינה, בלי הדרישה לאהוב את חבריי או לזכור שהיום יש לי הרצאה ושיבוא לראות. התאמתי את עצמי לקצב שלו, המבולבל. הבנתי שהוא לא ממש יודע מה עושים עם כל הבלגן הזה שנקרא זוגיות.
הנשים שהכירו אותו, וכמעט בכל מקום אליו הלכתי והתפתחה שיחה גיליתי שהכירו אותו, שאלו בפליאה איך זה שאנחנו יחד כבר חודש ואחרי זה שנה ושנתיים. "איך זה יכול להיות שדווקא את איתו?" כלומר, אמרה אחת, "תסבירי לי שאבין, כי אני כבר ניסיתי הכל, אבל הוא חרא של בן זוג". אז הסברתי להן, שכשמנמיכים ציפיות לפעמים יש הפתעות גדולות. גברים כמוהו מריחים נואשוּת, מתרחקים מאשה פגועה כמו ממחלה, נעלמים בלי ייסורי מצפון, נלחצים מהתקדמות בקשר שדשים בה מראש. "אני אוהב לזרום כזה", אמר לי בהתחלה וזה בדיוק מה שקרה לנו - זרמנו.
הזרימה אבל היתה רק לכאורה, ורק מצידו
הזרימה אבל היתה רק לכאורה, ורק מצידו. אני מעולם לא נחתי בקשר שלנו, תמיד מעמידה פני רגועה, אבל מבפנים מתכננת את המהלך הבא, לא מפסיקה לפלרטט, לחדש, לרענן, לטפח, לחשוב מה יעשה לו טוב, מה ירגש אותו, כיצד להתנהג כדי שיגיב בצורה בה אני חושקת.
עד שנשבר לי. הזנחתי את עצמי. עשיתי כל כך הרבה כדי לרֵצות אותו, כדי לשמור אותו וכדי לצאת מורווחת בעתיד, שכבר לא אהבתי את מי שהפכתי להיות. נאיבית כלפי חוץ ומניפולטיבית מבפנים. גם העבר שלו רדף אותנו, הידיעה שלי בדבר בגידותיו, הנשים שהיו שם וניסו שוב ושוב להתקמבק, משגרות לו מסרים סמויים ולעיתים אפילו תמונות שלהן מתערטלות ולא מעוררות ספק. פחדתי שהוא יתפתה לבסוף, והפחד שלי והדיכאון גברו עד שהייתי חייבת לעזוב ולנתק קשרים. העדפתי להתאהב במישהו בלי היסטוריה מינית מלחיצה, בלי שלל אקסיות האורבות לו ומצפות בקוצר רוח לנפילתי, העדפתי לחיות בקשר בו לא אצטרך כל יום מחדש לשאול את עצמי מה לעשות כדי שהוא יימשך.
בשבילו מחויבות היא רק המלצה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
