ילד, תעשה לי ילד
הם שלושה מוזיקאים מסביון, בשנים האחרונות הם הופיעו בשלל מועדונים בארץ, בימים אלה הם מקליטים אלבום ראשון יחד עם מנהיג להקת "שייגעצ", יובל מנדלסון, ובהופעות שלהם, הבנות בקהל צעקות : "תעשו לי ילד!". קוראים להם ברי, לורל ורענן. שלושתם חברים בלהקת הפאנק-רוק "Beat 69" ושלושתם בני 13. כן, קראתם נכון, 13
ברי (גיטרות ושירה), לורל (תופים) ורענן (גיטרות ושירה מובילה) נפגשו בבית הספר היסודי, וכנגנים צעירים מאוד, הם החלו לנגן גרסאות כיסוי ל"ביטלס". לורל היה זה שדחף את חבריו להחליף הילוך ולצלול לעמקי מוזיקת הפאנק-רוק. המוזיקה, שנחשבת לאחת הפופולאריות בארה"ב מזה שנים, הגיעה אלינו קצת באיחור, ולאט-לאט מפלסת לעצמה מקום של כבוד בסביבת בני הנוער הישראלים. שלושת הצעירים עובדים בימים אלה על אלבום בכורה, שצפוי לצאת בחודשים הקרובים. בחודש הבא צפוי לצאת הסינגל הראשון.
לורל: "בהתחלה ניגנו ביטלס, ואני קצת התעצבנתי".
רענן: "כן, לורל חטף קריזה".
לורל: "הקשבתי להרבה להקות פאנק רוק ופחות או יותר הכרחתי את שאר החברים לנגן את המוזיקה הזו".
רענן: "אני ממש נכנסתי למוזיקה הזו כשהתחלנו לנגן אותה ביחד".
ברי: "אני שמעתי כמה שירים של 'Blink-182' (להקת פאנק-רוק מפורסמת) בכיתה ב'".
לורל:" עכשיו באמת, אני התחלתי לשמוע את המוזיקה הזו בגיל 4 או 5 והיה לי הרכב עם חבר'ה בתיכון...".
רגע. אתה היית בן 4 ושאר החברים בלהקה שלך היו בתיכון?
"כן".
אתה רציני?
"כן".
"'איך ילדים כל כך קטנים מנגנים כל כך מהר?"
גילוי נאות: כותב מילים אלה מנגן על תופים. כשראיתי לראשונה את לורל יושב על כסא המתופף ומנגן, נדהמתי והתמלאתי קנאה. לא ברור איך בגילו הצעיר, לורל צלח את משימת התיפוף ומנגן במקצועיות שכזו. גישתו לגבי המוזיקה והכלי מעניינת הרבה יותר מגישתם של שלל מתופפים בוגרים ישראלים, אף יותר מכמה מתופפים שמנגנים עם האמנים המובילים בתחום.
יובל מנדלסון, שמפיק מוזיקלית את הלהקה, ראה בפעם הראשונה את שלושת הצעירים לפני שנה וחצי. "הופעתי עם 'שייגעצ' בקריית אונו ו'Beat 69' הייתה אחת מהלהקות הפותחות שם", מספר מנדלסון, "הדבר הראשון שעלה לי בראש היה: 'איך זה שילדים כל כך קטנים מנגנים כל כך מהר'. הייתי בשוק, זה העיף אותי לגמרי. מעבר לגימיק של שלושה ילדים בני 13 שמנגנים פאנק-רוק, שזה משהו שעומד בפני עצמו, אני חושב שיש פה גם שירים שמדברים על הרגשות אמיתיות של ילדים בגיל הזה. אני רואה בהופעות שלהם, שמגיעים ילדים מבית הספר שלהם, וכל הכיתה קרועה על זה. ואולי בעתיד זו לא תהיה רק הכיתה, זה יהיה גם כל בית הספר, וכמה בתי ספר, וכמה ערים בכל הארץ. אין סיבה שהם לא יהיו הדבר הבא לקהל הזה. זה מרתק לראות איזו רצינות הם מקדישים ללהקה. יש להם משמעת, מטרה, רצון והם גם עושים הרבה כיף".
איך אתם משלבים את הלהקה עם בית הספר?
ברי: "אצלי זה קצת בעיה, כי אין לי ציונים ממש טובים, ואני הולך למורה פרטית".
לורל: "עשינו הסכם, לפני מבחנים - אין חזרות. זה יוצא טוב, אנחנו תמיד מסתדרים עם הזמן".
רענן: "אני מסתדר, אני באמת לא צריך הרבה זמן לעצמי לפני מבחן".
מה משך אתכם למוזיקה?
רענן: "אבא שלי מורה לגיטרה, והתחלתי ללמוד אצלו באופן רציני בתחילת כיתה ו".'
ברי: "אני בהתחלה ניגנתי רק על גיטרה באס, ואז גם שילבתי את הגיטרה, רענן לימד אותי כמה אקורדים וגם הלכתי למורה. אני ממש אוהב את שני הכלים".
לורל: "אני לא באמת זוכר למה התחלתי לנגן, זה היה ממש בגיל צעיר. הייתי בערך בן 4. שהייתי קטן נורא אהבתי לתופף על הגוף. יום אחד הגעתי למקום שהייתה שם מערכת תופים, ונורא התלהבתי מזה. ההורים שלי קנו לי מערכת, ומאז אני מנגן כל יום".
ואיך מתנהלות ההופעות שלכם?
לורל: "כרגע אנחנו מופיעים בעיקר במרכז, ולא רק ילדים מהשכבה שלנו מגיעים להופעות, גם אנשים מבוגרים. התחלנו להופיע במקומות קטנים ובסוף גם הגענו לבארבי".
אתם מכירים עוד להקות בגיל שלכם?
רענן: "יש המון להקות בגילאים שלנו. אנחנו לא יותר טובים מכולם, אנחנו שומעים גם להקות אחרות בגיל שלנו".
קשה להאמין שבגילו הצעיר, רענן מספק ציניות אמיתית ומתלוצץ על עצמו כאחד שקריירה מוזיקלית ארוכה מאחוריו. כשנשאל על מה מדברות המילים, אמר: "תשמע, יש שיר שקוראים לו 'דני מכור לבמבה', זה שיר שכתבתי בכיתה ו'. זה היה השיר הראשון שלנו. אני מבטיח לך, אם אתה תשמע את השיר, אתה תתחיל לבכות. זה שיר מאוד מורכב, צריך להתעמק במילים בשביל להבין מה אני מנסה לומר".
"אני באמת כותב על מה שבא לי", מוסיף רענן, "על עצמי, על החיים סביבי, וגם על דברים דמיוניים".
החלטתם לנגן פאנק-רוק בעברית, למרות שזו מוזיקה שכל-כך מזוהה עם השפה האנגלית.
לורל: "יש בישראל להקות פאנק-רוק מעולות ששרות באנגלית כמו "Useless ID" ו-"Man Alive", אבל כרגע אנחנו נשארים עם העברית, טוב לנו ככה".
ברי: "תשמע, גם לא באמת ידענו אנגלית כל כך טוב בכיתה ו'".
העובדה שאתם בלהקת רוק עוזרת לכם בתחום הרומנטי?
רענן: "אמממ, לא יודע", הוא שותק לרגע, "לי אישית זה עזר".
ברי: "לפעמים זה כיף לשמוע: 'כוסון! חמוד!, תעשה לי ילד'".
לורל: כן, יש הרבה בנות שצועקות 'תעשה לי ילד' בהופעה. זה מאוד מחמיא".
