זה היה השבוע שהיה

ביום שני בצהריים המחשבים בעבודה הפסיקו פתאום לעבוד. וגם החשמל והמזגן. מייד הבנתי שמדובר בהפסקת חשמל יזומה של חברת חשמל. היה חם, לח וחשוך אבל אחרי חצי שעה הכל חזר. המשכתי בשגרה ואחר הצהריים התכוננתי לצאת הביתה. המעלית הגיעה (קומה 13, ואני לא ספורטאי), נכנסתי והצטופפתי עם עוד כמה אנשים מיוזעים שבסך הכל רצו להגיע הביתה בשלום. ואז זה קרה שוב. הפסקת חשמל (יזומה, בטח שיזומה).

לא נעים להיתקע במעלית ביום חם עם אנשים שאתה לא מכיר. בטח לא אחרי יום עבודה. בכל מקרה, מישהו הזמין חילוץ ממכבי  אש, ואחרי קצת יותר משעה הם הגיעו. התחלקנו בסכום החילוץ, 150 שקל (ותודה לחברת חשמל...), והגעתי עצבני לאוטו.  

סוף-סוף הביתה, חשבתי לעצמי וחלמתי על מקלחת קרירה ומרעננת. אחרי נהיגה איטית בפקקים מתל אביב להרצליה, עיר מגורי, הגעתי הביתה. נקווה שהמעלית תעבוד, הרהרתי לעצמי (קומה חמישית, וכבר הייתי ממש מותש). התבדתי. היא לא עבדה. בירור קצר עם השכנים גילה לי שהיא לא עמדה בשתי הפסקות חשמל יזומות, ויצאה מכלל שימוש. הזמנתם טכנאי? שאלתי. כן, אמרו לי. יגיעו בקרוב.  

בלית ברירה עליתי ברגל הביתה. אלא שלצערי הרב גיליתי ששכחתי את המפתחות באוטו. ירדתי שוב ובמדרגות נזכרתי ששכחתי לקחת דואר. עברתי דרך התיבה אחרי שלקחתי את המפתחות, ושם, בין החשבונות השונים, היה גם דף מטעם העירייה האומר שמחר (יום שלישי) לא יהיו מים מאחר הצהריים ועד רביעי בבוקר.

נהדר, חשבתי לעצמי בציניות בעודי מדדה במדרגות. אבל התנחמתי לפחות שהיום אוכל להתקלח. נכנסתי הביתה, התקלחתי וביליתי ערב מהנה עם המשפחה.

ביום שלישי בבוקר התברר לי שמתקני המעלית עדיין לא הגיעו, ונאלצתי שוב לרדת ברגל. בעבודה לעומת זאת הכל עבד. אחר הצהריים חזרתי הביתה (המעלית בבניין עבדה לשמחתי הרבה). ואז נזכרתי שאין מים. שאלתי את השכנים מה עושים והם אמרו לי שהעירייה הציבה בשכונה מיכליות לרווחת התושבים. לקחתי את הילדים, דלי ובקבוקים ריקים, ועמדנו בתור למים. היה אפריקה. 

חזרנו הביתה והילדים התקלחו עם דלי. למחרת בבוקר (רביעי, זוכרים?) המים חזרו וחשבתי לעצמי שסוף סוף הסיוט של השבוע נגמר. טעיתי. כי אחרי עוד יום עבודה שגרתי חזרתי הביתה, והילדים קיטרו שלא קולטים בטלוויזיה את הערוץ שהם אוהבים. התקשרתי לחברת הטלוויזיה, אבל אז התברר לי שבגלל עומס מתקשרים שנזכרו להזמין ברגע האחרון את חבילת המונדיאל, אין לי סיכוי לדבר עם נציג שירות. הילדים בכו, ובסוף התפשרנו על פיצה. כך עבר לו עוד ערב.

יום חמישי הגיע. עוד יום בעבודה, אבל סוף השבוע כבר בפתח והגעתי למשרד חמוש במצב רוח טוב. אלא שכבר בתחילת היום, עם הקפה של הבוקר, קראתי שהבנק שלי, דיסקונט, שאליו הצטרפתי רק לפני שנה, מעלה מחירים בשורה ארוכה של עמלות.

למה זה מגיע לי? חשבתי לעצמי בעצבים ודפקתי על השולחן. ואז נשפך לי הקפה על המכנסיים. היה חם.  

ישראל, יוני 2006.