רגע לפני: מסביב לעולם בשמונים יום
כבר החלטתי, ורק נשאר לי לבקש ממנה אישור. טיפסתי במדרגות בכבדות, הלב כמעט פרח לי כשדפקתי על הדלת, כמו לפני שלוש שנים, כשדפקתי על הדלת שלה בראשונה. אלא שעכשיו היה רשום על הדלת גם שמי. אמרתי לה: "לפני שאני סוגר עניין אני חייב עוד נשימה אחרונה מהחופש"
לקח לי שלושים ומשהו שנים לבחור את הבחורה שאיתה אני סוגר עניין. זה לא היה קל, אבל יש לי אהבה, היא מתאימה, יש לה את מרבית התכונות החשובות לי, ועם אלו שאין כבר למדתי להשלים. אנחנו גרים יחד שנתיים, הצעתי כבר, והיא הסכימה. עוד אין תאריך, אבל זה רק עניין של זמן. ובכל זאת בא לי הרעיון המטורף הזה.
התחבקנו דקה ארוכה, ואז התנשקנו בשקיקה והמשכנו לחדר השינה. רק בבוקר, באור, ראיתי שהיה שם בפינה ליד התיק שלי עוד תיק אחד ענק, רק בירוק. "אני אוהבת אותך, זה לא שירד לי משהו מהאהבה בגלל הטיול שלך, לא, אני אוהבת ורוצה להתחתן איתך. אבל חשבתי הרבה בשמונים יום האלה, והחלטתי שגם אני רוצה לחוות חופש ענק כזה, רוצה גם לטייל מסביב לעולם ולטעום קצת קצפת על הגלידה".
כבר החלטתי, ורק נשאר לי לבקש ממנה אישור. ידעתי שלא יהיה קל, טיפסתי במדרגות בכבדות, השרירים צעקו, הלב כמעט פרח לי כשדפקתי על הדלת, כמעט כמו לפני שלוש שנים כשדפקתי על הדלת שלה בפעם הראשונה. אלא שעכשיו היה רשום על הדלת גם שמי.
היא פתחה כמו תמיד, בחיוך רחב. פסעתי אחריה לסלון, היא עצרה, הסתובבה וחיבקה אותי חזק. מתחה את צווארה ונשקה לי. שיתפתי פעולה, למרות שרציתי כבר לומר לה את מה שיושב לי על הלב, כי ידעתי שהאושר תיכף ייעלם לה וכאב לי על העצבות שתקיף אותה עוד דקה.
היא תפסה אותי בידה ומשכה אותי לחדר השינה. עצרתי אותה, לפתתי בפרק ידה כמו צבת, ולחשתי: "אני רוצה לומר לך משהו". היא עמדה קפואה כמה שניות. במהלך השלוש שנים האלה היו לה רגעים שבהם היתה פחות בטוחה בקשר שלנו, אבל מאז ההצעה שלי היא משוחררת יותר, רגועה, לא הופכת בראשה את הסיבות לכל שתיקה ארוכה או משפט קצר שלי.
הראש צועק לי שזה מעשה מטורף
לקחתי אותה אחריי לסלון, הושבתי אותה על הספה שקנינו ביום שהחלטנו לגור יחד בהחלטה של רגע שנולדה מהתלהבות מתגלגלת. גם עכשיו אני לא יכול לעצור את עצמי, למרות שהראש צועק לי שזה מעשה מטורף.
אמרתי לה ישר: "מיכל, אני אוהב אותך, אהבתי לא פסקה ולא פחתה אפילו מעט. אלא שאני לא יכול להפסיק לחשוב כבר שבועיים, אני יודע שאני רוצה להישאר איתך כל החיים, לא רוצה עוד אחת אחרת, אלא שלפני שאני סוגר עניין, אני חייב עוד נשימה אחרונה מהחופש, אני מצטער, אני אוהב אותך..."
הופיעה לה רטיבות בעין שמאל, הפסקתי לשנייה, בלעתי את הרוק ושוב המשכתי: "אני רק רוצה הפסקה לטייל בעולם ולשחק, ההפסקה אחרונה בחיים שלי, והיא תחסן אותנו מפני פיתויים בעתיד, אני אסע לשמונים יום מסביב לעולם, כמו בספר, וכשאני חוזר אנחנו מחפשים אולם וקובעים תאריך. אני אוהב אותך, אני רק רוצה לטעום בפעם האחרונה את הקצפת של הגלידה".
כיוון שתכננתי את השיחה הזו בקפידה, היו לי כמה תסריטים אפשריים בראש. כמו שאני מכיר את מיכל, נתתי סיכויים גבוהים למצב שהיא תיתן לי סטירה, ולכן הפניתי את הראש הצידה כשסיימתי את המשפט, אבל היא בחרה לתת לי אגרוף בלחי, ישר אל תוך העצם העדינה.
לא הרגשתי כך מאז היום האחרון של הלימודים
כשירדתי במדרגות כבר לא הרגשתי כאב. אני לא חושב שחשתי קל כל כך מאז שהייתי ילד ביום האחרון של הלימודים, כמה דקות לפני תחילת החופש הגדול כששעטנו במדרגות בית הספר. קפצתי ארבע מדרגות כל דילוג, לא האמנתי, חייכתי לעצמי, ובקומת הקרקע כבר ירדו לי דמעות. קיבלתי את הכרטיס שלי. מסביב לעולם בשמונים יום.
לא היה לי קל לשכנע את מיכל. במהלך השעתיים הארוכות הודיתי בלב על הקורס במשא ומתן שלקחתי באוניברסיטה. כמו שלימדו בקורס, עשיתי הכנה נכונה, חשבתי על כל מה שחשוב למיכל בחיים, ידעתי שהיא בחורה רציונאלית, שהיא אוהבת אותי, ושהיא החליטה שאני האדם המתאים להקים איתו משפחה. היא כבר בגיל שלא רוצים להתחיל מחדש.
היא השתוללה מזעם, אבל ידעה לוותר, הבינה שאני כמו ילד קטן שרוצה את הקצפת על העוגה שלו, ואז הוא יירגע. והיא החליטה ששווה לשלם את המחיר. "רק תזכור שני דברים", סיכמה לי לפני שיצאתי לעוף, "אם אתה מאחר ביום אחד, או לא נזהר וחוזר עם איזו מחלה, אני הורגת אותך ועוזבת אותך".
פיסות של עור מתוח בעשרות גוונים של חום, לבן ושחור (צילום: א.פ.)
שבועיים ראיינתי מטיילים, חרשתי מפות, קראתי ספרים, ובניתי לי מסלול. שלוש יבשות, 12 מדינות, 30,000 שקל. ראשונה היתה ברזיל, החלטה אסטרטגית שגזרה על הטיול שלי להיות טיול של שמונים יום לאורך חופיה הצוחקים של מדינה אחת עם רקדני סמבה, כדורגל על החוף, פיסות של עור מתוח בעשרות גוונים של חום, לבן ושחור, ונשים שלוקחות את החיים בקלות.
הגעתי חזרה ביום השמונים, ולמרות הכיף שהיה לי בברזיל התגעגעתי למיכל מאוד. הרצון לראות אותה גבר בזמן הטיסה, וכשיצאתי מאולם הנוסעים כבר כמעט רצתי. המוכסים עצרו אותי, הפכו לי את התיק, ואני מתחנן שיתנו לי כבר ללכת כי ליבי מאיים לפרוח אליה. כששיחררו אותי רצתי כמו ילד, עצרתי את המונית הראשונה, ומתנשף מלמלתי את הכתובת.
היה אור דולק בקומה השלישית, ואני רצתי בכל המדרגות עם התיק הענק על הגב. עצרתי רק מול הדלת, מסדר את נשמתי, אוחז את זר הפרחים הענק שקניתי בדרך, מסדר את התחביר במשפט ששיננתי כל הטיסה: "אני אוהב אותך, מיכל, ואני מודה לך על המתנה שנתת לי. בזכותה של המתנה הזו אני אוהב אותך כל החיים. אני לא אעזוב אותך יותר לעולם".
ריו דה ז'נרו ברזיל חוף אי פנמה איפנמה (צילום: איי פי)
שבועיים ניסיתי לשכנע אותה שתתחיל מיעד אחר. צרפת הרי הכי רומנטית, איטליה היא מדינה קסומה, פרו גדושה תרבות עתיקה, אוסטרליה היא מלכת הטבע. אבל היא בשלה, רוצה כמוני, להתחיל מברזיל. ואני, שידעתי מה מציעים האנשים השמחים בברזיל לזרים שבאים לחוות חופש, יכולתי רק לחבק אותה חזק ולהזכיר לה כמה שאני אוהב אותה.
כשדפקה לי על הדלת שמונים יום לאחר מכן, סידרתי את הנשימה והלכתי לפתוח את הדלת. כבר בשנייה הראשונה, בחושך, הרגשתי משהו שונה. לא יכולתי עדיין לשים את האצבע על השוני, רק נישקתי אותה ואז עזרתי לה לקחת את התיק הכבד לסלון. ישבנו על הספה והבטתי בה באהבה.
"למה הפנים שלך חיוורות?" שלחתי את ידי ללטף את הלחיים המתוקות שלה.
"כי אני קצת נסערת", לחשה.
"ולמה האישונים שלך גדולים כל כך?"
"אני עדיין מתרגשת ממך", מלמלה והשפילה את עיניה.
ליטפתי את פניה שוב, ואז ידי ירדה במורד צווארה, מנסה להרגיע את ליבה שהולם לקראתי ולחמם את בטנה המפרפרת. "אבל מיכל, הבטן שלך... למה הבטן שלך כזו גדולה?"
"מצטערת", היא טמנה את פניה מתחת לכתף שלי, "חמוד שלי, אני אכלתי יותר מדי קצפת...."
האימייל של רום
נשים שלוקחות את החיים בקלות
צילום: רויטרס
מומלצים
