שתף קטע נבחר

נפתולי בבל

גילי בר-הלל ייחלה לספר פנטזיה ישראלי שאפשר יהיה להמליץ עליו בלב שלם. "הלווייתן מבבל" של הגר ינאי מספק את הסחורה

ספרות הפנטזיה לנוער היא תחום שקופח בזירה המקומית שלנו. מעטים הם הסופרים הישראליים שהעזו וניסו לכתוב פנטזיות מקוריות, ומעטים עוד יותר שעשו זאת בהצלחה. הסברים רבים הוצעו על ידי חוקרי ומבקרי הספרות לחסך הזה בספרות הישראלית: שבמציאות קשה כמו שלנו לא היה לנו זמן להפלגות דמיון, שאין הצדקה מסחרית לספרות כזאת, וכיוצא בזאת. עם זאת, כשמדובר בספרי פנטזיה מתורגמים משפות אחרות הרי שלקוראים בישראל יש ועוד איך זמן לקרוא אותם, ומתברר שהם צרכנים נלהבים ביותר של הספרות הזו. בין אם אלה הסבים המתרפקים בערגה על קלאסיקות נושנות דוגמת "מסע-הפלאים" (עלילות נילס הולגרסן) ו"שלושים וחמישה במאי", ההורים הזוכרים בחיבה את "צ'רלי והשוקולדה" ואת "הסיפור שאינו נגמר", או הילדים המתחננים שיקנו להם את החדש בסדרת "הארי פוטר" או " – לכל אחד יצירת הפנטזיה החביבה עליו מנעוריו.

 

בשנים האחרונות אנחנו עדים לפריחה מחודשת של ספרות הפנטזיה לנוער הנכתבת בשפה האנגלית. מתחילת שנות התשעים ראו אור יצירות נהדרות כגון טרילוגיית "חומריו האפלים" מאת פיליפ פולמן שהיתה לרבת-מכר ברחבי העולם, "הקמע מסמרקנד" מאת ג'ונת'ן סטראוד, ועוד. בנוסף חזרו לתודעתנו, בזכות עיבודים קולנועיים חדשים ומרגשים, יצירות מופת ותיקות יותר כגון טרילוגיית "שר הטבעות" מאת טולקין, "האריה המכשפה וארון הבגדים" מאת ק"ס לואיס, ועוד. על רקע שפע היצירות המתורגמות החדשות והמתחדשות, בולט עוד יותר המחסור ביצירה ישראלית מקורית שתספק את התיאבון האדיר של צעירים בארץ ליצירות פטנזיה משובחות.

 

והנה בא ספרה החדש של הגר ינאי, "הלווייתן מבבל", ומספק את הסחורה. בגדול. כמה ייחלתי לספר ישראלי חדש שניתן יהיה להזכיר אותו באותו משפט עם "הקוסם מארץ ים" של אורסולה לה גווין או "הטירה הנעה" של דיאנה ווין ג'ונס, ולא להסמיק. כמה השתוקקתי להמליץ, לצד אינספור הסופרים הבריטים, האמריקאים והאירופאים השולטים בתחום, גם על יוצרת משלנו. על "הלווייתן מבבל" אני ממליצה בלב שלם, בלי אפולוגטיקה, בלי לעשות הנחות. זה אחלה ספר.

 

פורטל מסתורי באמבטיה

 

כשם שלוסי עברה בארון בגדים, ודורותי נישאה על גבי סופת ציקלון, נשאבים יונתן ואלה, גיבורי "הלווייתן מבבל", דרך פורטל מסתורי (במקרה זה, המים שבאמבטיה שלהם) לארץ קסמים ונפלאות. בדומה ללוסי ולדורותי, יונתן ואלה עומדים לגלות עולם שחוקי המציאות שלו שונים מהחוקים שהכירו; שם יפגשו דמויות שונות ומשונות, לא כולן אנושיות, שחלקן תעזורנה להם וחלקן תבקשנה את רעתם; ושם אף ייקלעו למאבק בין כוחות הטוב לכוחות הרשע. הנוסחה הכללית של הז'אנר ניכרת היטב בספר זה. אבל בתוך אותה נוסחה יש מקום אינסופי לתמרון ולרקימת פרטים ססגוניים ונפתולי עלילה מותחים. ההבדל בין ספר טוב לספר רע לא תמיד נעוץ בנוסחה, אלא גם בנעלמים שמציבים בה, ואת זה היטיבה ינאי לעשות.

 

בבל של הספר אינה בבל ההיסטורית או התנכ"ית, אלא עולם מומצא, שמדע וקסם משחקים בו בערבוביה. עם זאת נעשה שימוש מרתק בדמויות וביסודות מתוך מיתולוגיות מוכרות: היהודית, הבבלית, השומרית והאכדית, שאותם מגייסת ינאי וממציאה מחדש למטרותיה שלה. השיבוץ של שמות ואגדות ספק מוכרים בסיפור חדש ודמיוני מעורר סקרנות, ועושה חשק לחזור ולבחון את המקורות ההיסטוריים שמהם שאבה ינאי השראה.

 

הישאבותם של יונתן ואלה לבבל אינה מקרית, והיא קשורה לעבודה שעשה אביהם המדען, המחפש תרופה למחלה מסתורית שתקפה את אשתו; תרופה שעשויה אולי לרפא את כל תחלואי הנפש האנושית. בבבל הגיעה אותה מחלה לממדי מגפה: מגפת הכתמים השחורים, המתבטאות כדיכאון משתק ואובדן טעם החיים. מקור המגפה הוא בתהום, מקום מרבצה של תיאמת, אם כל השדים, ושל הלוויתן המסתורי. מפחד התהום מכסים תושבי בבל כל מקור מים במעטה מבודד של זכוכית וקסם, ושולחים את הלוקים בכתמים אפלים למחנות הבראה. ברור שינאי עושה שימוש במוטיבים של המחלה ושל התהום כדי להגיד משהו על נפש האדם ועל הקשר בין העצב לכוח היצירה, אבל לא ברור בדיוק מה היא מנסה להגיד, וטוב שכך. בזכות זה הסיפור אינו סתם מכשיר למסירת פילוסופיה בגרוש פשטנית, אלא משהו רב פנים ותהפוכות, עשיר ומשתנה, גמיש ובלתי צפוי.

 

העלילה מורכבת ומלאה קנוניות המתרחשות במקביל בעולמנו ובבבל. לא תמיד ברור לאן מובילה אותנו העלילה, אבל תחנות הביניים מסקרנות ומנעימות את הדרך. אהבתי, לדוגמה, את הספרייה הגדולה בנינווה, קריקטורה אבסורדית של מוסד שבו הביורוקרטיה תופסת חשיבות עליונה. ויש גם דמויות שובות לב, כגון השד הגרגרן פזוזו; ודמויות המעוררות אימה, כגון הסילפות, מלאכים טהורים וקרים המדיפים ריח של מטהר אוויר. לא אוסיף פרטים על העלילה, כדי לא לקלקל. פשוט תקראו.

 

מלה של אזהרה

 

אני מתפתה לעצור כאן בשלב השבחים ועשיית החשק, ולשמור את הביקורות שלי לעצמי, שלא ידמה חלילה שזוהי ביקורת שלילית. אבל לאחר שהבהרתי שהספר הזה מבחינתי מתחרה בליגת האריות ולא בליגת השועלים, אני מרשה לעצמי גם לצפות ליותר, ולהוסיף מלה של אזהרה לקוראים. "הלווייתן מבבל" הוא רק החלק הראשון בסדרה מתוכננת, ומכאן נובעות כמה חולשות של הספר. העלילה אינה מגיעה לפתרון, קצוות רבים נשארים פתוחים, ומתסכל להגיע לסוף של ספר ארוך ולגלות שלמעשה זוהי רק ההתחלה. זהו לא הפגם היחידי: יותר מדי פעמים מועבר מידע בשיטת סרטי מתח שבלוניים, שבהם הרשע המגלה לגיבור את מזימתו הזדונית רגע לפני שהגיבור ניצל ממוות בטוח. יותר מדי מצבים קשים נפתרים בדרך אקראית כי מישהו במקרה עשה בדיוק את הדבר הנכון ברגע הנכון - פתרונות נוחים מדי.

 

בנוסף, גודש הרעיונות הוא לפעמים בגדר "תפסת מרובה לא תפסת": לפני רגע היינו באווירת אלף לילה ולילה, וכבר אנחנו בתמונה הלקוחה מתוך מותחן של רובין קוק, או מסרט של החבובות, או מ"מלחמת הכוכבים" – אפשר לחטוף מזה סחרחורת. דמויות שוליות מעניינות צצות ונעלמות באופן כמעט שרירותי, לפני שהספקנו ליהנות מהן. עודף האקספוזיציה, והתזזיתיות במעבר מאפיזודה לאפיזודה, הם במינון נסבל אבל בקושי. יש גבול כמה יסודות אפשר להניח לבניין לפני שמתחילים לבנות; יש גבול כמה ניתן למתוח את הקוראים ברמזים לפני שמספקים זיכוך. המשך הסדרה יקבע לדעתי אם מדובר פה בספר מעניין ומהנה בלבד – שזה כבר טוב מאוד – או ביצירה מסעירה של ממש. אני שומרת את השיפוט האחרון לספרי ההמשך.

 

לאתר הספר

 

"הלווייתן מבבל" מאת הגר ינאי, כתר, 320 עמ'

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים