שנינו ביחד? לא במטבח בבקשה
טל פיחוביץ' מסבירה למה היא לא אוהבת שמסתובבים מסביבה בזמן שהיא מבשלת, בין אם אלו גברים ובין אם אלו נשים, מסבירה איך מגרשים גבר מהמטבח בלי להעליב אותו ונותנת שני מתכונים של גברים בשלנים
עוד אני קוראת בחיוך והטלפון מצלצל, "אני וחבר רוצים לטייל קצת בדרום בסוף השבוע ואנחנו מתלבטים אם לבוא אליך או לנסוע לחבר אחר בים המלח". הוא מתלבט, אין בושה, אבל אני אוהבת אתגרים.
"בזמן שאתה מתלבט אפשר, ברשותך, לעבור על תפריט ארוחת שישי אצלי?".
לא היה קשה לשבור אותו וגם לא מפתיע, כי חוט שידרה וכושר עמידה מול פיתויי הסירים שלי אף פעם לא היו הצד החזק שלו וככה בדיוק אני אוהבת.
הבנים הגיעו כשאני בשיא הבישולים במטבח הקטנטן שלי. חיבוקים, נישוקים, שאלו בנימוס אם אפשר לעזור במשהו והתחילו להציץ בסירים. חייכתי בסלחנות, ניגשתי למחשב, העליתי את הטור של אנה וגנר והושבתי אותם מול המחשב לקרוא. הספקתי לקלוט בזווית העין את המבט הפגוע שלהם כשעברו דרך המטבח לסלון ושמעתי אותם מסננים בקול נעלב, "במלים אחרות את מנסה לרמוז לנו לצאת לך מהמטבח".
"אז זהו בדיוק, אני לא רומזת, אני מבקשת בפירוש, דורשת, ואפילו מתחננת - צאו לי מהמטבח!".
זה לא שיש לי בעיה עם גברים במטבח, נהפוך הוא, גודלתי ע"י אבא מבשל, גידלתי אח מבשל, כמה מחברי הטובים מבשלים נפלא ואני ממש נהנית כשהם מבשלים בשבילי. דווקא את הסוג שמחבק מאחור אני אפילו מוקירה, אבל שאף אחד לא ישלה את עצמו שזה יסתיים בארוחת ערב. יש לי בעיה עקרונית עם זה שמסתובבים לי במטבח (גברים או נשים) ועם לבשל ביחד עם אנשים אחרים, במיוחד בשלנים ובמיוחד גברים בשלנים.
לגבי מציצנים במטבח קשה לי להסכים עם ההבחנה שעושה אנה בין גברים ונשים - שני המינים שמסתובבים לי בין הסירים מוציאים אותי משלוותי. אין לי הרבה ניסיון בבישול משותף עם נשים, אבל אלה שכן נתקלתי בהן עד היום מתנהלות במטבח בנינוחות יותר מגברים ועם חלקן אני מאמינה שאני גם אצליח לבשל ביחד. ניסיון החיים שלי בבישול משותף עם גברים, לעומת זאת הוא מר, לרוב מלווה בקצר תקשורתי, מסתיים באסון. עד שלא אמצא מישהו שעובד בקצב שלי, במטבח אני אוהבת - לבד.
עם אבא שלי הרמתי לא מעט ארוחות משותפות ובהצלחה רבה אבל תמיד הוא בישל במטבח שלו, אני בשלי, ואיחדנו מנות לקראת הארוחה. פעם אחת ויחידה הוא הציע שממש נבשל ביחד, מזועזעת מעצם הרעיון, הסברתי לו שאין סיכוי. הוא מתחיל לבשל כשאני מסיימת (מתחילה בסביבות עשר בלילה, כשהוא הולך לישון ומסיימת בחמש בבוקר, כשהוא מתעורר לשחר של בישולים), המטבח של כל אחד מאיתנו פצפון ואני לא מוכנה לקחת סיכונים עם הפתיל הקצר שלו שהורג לי את השלווה (או שאולי זה ההפך וזו השלווה שלי שמציתה לו את הפתיל? עוד לא הצלחתי להבין לגמרי).
אצל רב סרן (במיל') פיחו (חגי), אח שלי, ארוחה היא מבצע צבאי מתוזמן ומתוכנן. הלו"ז גזור אחורה, מתיישבים בדיוק בשעת השין, הכמויות מחושבות ומדודות, הכלים ערוכים למסדר מפקד, התהליכים ברורים והתוצאה, תמיד, מושלמת ואחידה. הוא אלוף המאפים, להטוטן בשרים, מבין בהמון מטבחים, חוקר כל דבר לעומק ויודע להציג נימוקים טקטיים ואסטרטגיים לכל מהלך. לבשל ביחד? לא נראה לי.
את נער הריזוטו - זוכרים? גם הוא בשלן לא רע בכלל (בלשון המעטה), אבל עם כל האהבה שלי אליו, אפילו איתו לא הצלחתי לפזז בשלווה בין הסירים. איסטניסט שלא ברא השטן, פריק של דיוק, משקלים ומדידות ואם הייתי מחפשת הגדרה להפך ממני (במטבח), הוא היה מועמד מושלם לתפקיד. אז אחרי הקרב הראשון שלנו במטבח מצאנו פתרון – תמיד יהיה מוביל ושוליה. כשאני המובילה, הוא מערבב ריזוטו בשמחה וכשאני שוליה, אין לי בעיה לפעול לפי חוקים מטורפים שלא אני קבעתי - לשטוף כל קערה מיד לאחר השימוש (ולא לערום כלים בכיור), לשפוך כלור על השיש בין פעולה לפעולה ועוד מיני דרישות בלתי הגיוניות בעליל.
אבל רגע, לא השארנו שני גברים ספוגי עלבון בסלון? מאחר ואני יודעת טוב מאוד שאין דבר יותר גרוע מעלבון גברי, הנחתי את הסכין ועברתי לסלון לרכך ולפייס.
"אם נצא לך מהמטבח, איך תדעי אם האוכל יצא טעים?" הקשה הגבוה, "את לא צריכה חוות דעת של מקצוענים רגישי חך?".
זינקתי למטבח וחזרתי עם כמה צלוחיות של טעימות. "בטח צריכה מותק. ואם בא לך לטעום - רק תבקש, מיד מביאה לך ערכת דגימות לסלון. רק אל תכנס לי למטבח כשאני מבשלת".
כמה נשנושים, קיבה מלאה, גברים מפויסים - אני יכולה לחזור לבשל בשקט. היתרון הגדול של גברים מפויסים עם קיבה רגועה וחך מסופק הוא שהם מאוד אוהבים לשטוף כלים, ואין הרבה דברים שחביבים עלי יותר מלחבק מאחור גבר ששוטף כלים אצלי במטבח.
ברור לי שהבעיה היא אצלי ואני עדיין מחפשת את הגבר שישתלב לי במטבח, או לפחות יקבל בהבנה את השריטות שלי, ימתין בסבלנות בסלון עם צלוחיות טעימות וישמח לשטוף כלים אחרי הארוחה. כמחווה לגברים בשלנים, הנה מתכונים של שני גברים שתוצאות הנוכחות שלהם במטבח תמיד משמחות אותי (כשאני בסלון, כמובן, מקלפת תפוחי אדמה וערוכה ומזומנה לפקודתם).
טרקוטה טנדורי
מתכון של שי פרץ, אחד הבשלנים הטובים יותר שזכיתי להכיר, אנציקלופדיה מהלכת של אוכל ומשקאות ואני מקווה שיום אחד הוא יגשים את היעוד שלו וגם אתם תטעמו ותשמעו עליו.
המרכיבים:
2 חזות עוף חתוכים לקוביותבצל חתוך לקוביות
2 גזרים קלופים ופרוסים לפרוסות דקות
סלסלת פטריות שמפיניון פרוסות
3 שיני שום כתושות
כפית גדושה של משחת טנדורי (של Rajah – הכי מתאימה למתכון. אם אין ברירה אפשר להחליף במשחת קארי אדום אבל זה לא יוצא אותו הדבר)
1 כוס יין לבן יבש
כף שמן לטיגון
מלח ופלפל
אופן ההכנה:
- מטגנים במחבת עם תחתית עבה את הגזר והבצל. כשהם פריכים, מוסיפים את חזות העוף לטיגון קצרצר, מוציאים ומניחים בצד.
- מוסיפים למחבת את משחת הטנדורי, היין והשום ומקרצפים את שאריות הטיגון. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומצמצמים לחצי.
- כשהרוטב מוכן מחזירים את הירקות והעוף, מוסיפים את הפטריות, טועמים ומתקנים תיבול. (מי שאוהב חריף, יכול להוסיף יותר מכפית משחת טנדורי).
עוף בפטריות ויין לבן
מתכון פשוט אבל מעלף של הרבסרן החביב עלי (חגי פיחוביץ'). מעדן עם אורז לבן או סתם לטבול חלה ברוטב.
המרכיבים:
6 כרעי עוף מפורקות לשוקיים וירכייםמעט קמח
בצל חתוך לחצי ופרוס (חצאי טבעות)
2 סלסלות פטריות שמפיניון פרוסות (את הקטנות להשאיר שלמות)
טימין, עלי דפנה ופלפל אנגלי
בקבוק יין לבן (כזה שהייתם שותים)
אופן ההכנה:
- מקמחים את העוף (הקמח תורם לעיבוי הרוטב בבישול אז נא לא להתקמצן) ומטגנים בשמן זית עד שהוא הופך שחום ופריך. מטגנים את הבצל בשמן זית עד שקיפות, מוסיפים את הפטריות והתבלינים ומטגנים תוך ערבוב כשתי דקות.
- מפזרים מחצית מתערובת הירקות בקדרת חרס, מסדרים מעליה את העוף ומפזרים מעל את החצי השני. מכסים ביין הלבן וממליחים (אם הנוזלים לא מכסים לגמרי צריך מדי פעם להרטיב את העוף החשוף).
- אופים בתנור ב- 180 מעלות כשעה. אחרי שעה מעבירים את הרוטב לסיר ומרתיחים אותו כרבע שעה לשיפור סמיכות.
לפנייה לכתב/ת 
