פדיחות מהסרטים

רבותי, ההיסטוריה

הוליווד מתמחה בסרטים תקופתיים. בהיסטוריה - לא כל כך.

* האם הרומאים הקדומים הסתובבו בליווי'ס? לפחות על פי "גלדיאטור", כן. בבוקר למחרת הקרב הגדול עם הגרמנים הולך מקסימוס (ראסל קרואו) להאכיל את הסוס שלו בחתיכת תפוח - ובינו לבין הסוס נראה בבירור ברנש בג'ינס. לזכות מחלקת התלבושות ייאמר שזהו איש צוות ההסרטה שנדד לתוך הפריים, ולא ניצב שהולבש באיחור של איזה 2,000 שנה.

* פדיחה כמעט זהה אפשר למצוא ב"לב אמיץ", כשמגיסטרט (מלקולם טירני) מתגלגל במורד הגבעה - ומתחת לשריון המאוד תקופתי שלו צצים פתאום מכנסי ג'ינס מאוד כחולים.

* ובחזרה ל"גלדיאטור": גם ראסל קרואו עצמו תרם לשכתוב ההיסטוריה. שימו לב לסצינה שבה הוא נלחם בזירה עם הנמרים: אחרי שהוא מרביץ פזצט"א לאחור נחשפים מתחת לבגדים התקופתיים זוג מכנסוני רכיבה מלייקרה.

* איזו הצטרפות מקרים - מה שקורה לקרואו ב"גלדיאטור" קורה גם למל גיבסון ב"לב אמיץ". מתי? כשהוא קופץ על גג הבקתה כדי להימלט מרודפיו, רגע לפני שמארון (קת'רין מקורמיק) גומרת את התפקיד שלה עם גרון משוסף. מה רואים? את התחתונים השחורים והמודרניים של גיבסון, שמבצבצים מתחת לתחפושת.

* "גלדיאטור", מצידו, מכה שנית בסצינת קרב המרכבות, בה נראית במרכז המסך אשה שמוחאת כפיים בהתלהבות - עם משקפי שמש אופנתיות על העיניים.

* חוץ מזה, כשמקסימוס חוזר הביתה אל השדות שלו ניתן להבחין על הקרקע בסימנים ברורים של חריש טרקטור.

* אבל זה הרבה פחות חמור ממה שקורה בסרט המפורסם ביותר שעוסק בתקופה ההיא, "בן חור", בו נראה באחת הסצינות מטוס שחוצה את השמים.

* אפרופו מטוסים: שווה לקחת בספריה את "קונן הברברי", שמתרחש אי שם בימי הביניים, רק כדי לראות את שובל הסילון שנראה מעל ארנולד שוורצנגר כשהוא תלוי על "עץ היגון". מצד שני, אולי מדובר באלי הברברים שחולפים ממעל.

* תחבורה אנכרוניסטית, פעם שלישית: מה לעזאזל עושה אוטובוס בנופים הפסטורליים שמופיעים בשניות האחרונות של המערבון הקלאסי "שיין"?

* גם הסרט המצליח ביותר בכל הזמנים, "טיטאניק", מצטיין בתחום הגליצ'ים התקופתיים. הראשון לעמוד בפינה ולעשות קולות של פדיחה הוא אחד האנשים שנדחקים לתוך סירות ההצלה - עם שעון דיגיטלי על היד.

* מצד שני, יוצרי הסרט יכולים להתנחם בעובדה שגם בסרט היחיד שלקח כמות זהה של אוסקרים (11), שוב "בן חור", נראה אחד החצוצרנים בסצינת מירוץ המרכבות עם שעון על היד. אמנם לא דיגיטלי, בעיקר כי ב-1959 לא היו כאלה, אבל גם ממש לא שעון שמש.

* עוד קלסיקה שמציגה שעון במקום הלא נכון, ובעיקר בזמן הלא נכון, היא "עשרת הדברות" של ססיל בי. דה-מיל: צ'רלטון הסטון, בתפקיד משה רבנו, עומד על סלע גדול כשהוא עונד אחד.

* אבל בענייני שעונים, המנצח החד משמעי הוא "לב אמיץ": כמעט בכל סצינות הקרב ניתן לראות לוחמים עם קאסיו או סווטש על הידיים (ואם מסתכלים טוב - סניקרס על הרגליים).

* בחזרה לספינה הטובעת: קייט ווינסלט וארוסה נראים בשלב מסוים מתבוננים בציור של פיקסו. אמנות זה יפה, אבל הציור הספיציפי הזה תלוי היום במוזיאון בספרד - מה שאומר שהוא לא שקע עם ה"טיטאניק" (או לחלופין, שמה שיש בספרד זה זיוף. לא נמסרה תגובה מהאינטרפול עד סגירת הגליון).

* גם סקייטבורדים לא היו על הטיטאניק, אבל מבט בוחן בסצינת ההתבקעות של הספינה מגלה שרוב הניצבים רכובים עליהם. כאן אמנם מדובר בחשיפת אמצעי העשייה (משהו צריך היה לעזור לניצבים להתגלץ' לעבר המים) ולא ממש באנאכרוניזם, אבל בכל זאת.

* עוד: ברחבי הספינה נראים אנשים המעשנים סיגריות עם פילטר, שהומצאו בערך 30 שנה אחרי שהטיטאניק הלכה לישון עם הדגים. וגם: ווינסלט נותנת לליאו דיקפריו מטבע שעליו מתנוססת דמותו של פרנקלין רוזוולט - שהפך לנשיא רק 20 שנה אחרי המפגש עם הקרחון. ואם כבר מדברים על דברים קפואים, אז ג'ק (דיקפריו) מספר בשלב מסוים שהוא יצא לדיג-קרח באגם וויסוטה. בטח היה לו נורא כיף; חבל רק שהאגם המלאכותי הזה נבנה חמש שנים אחרי שהספינה טבעה.

* גם "אמדאוס", עוד זוכה אוסקרים תקופתי, מתהדר באנאכרוניזם מפואר: בסצינה שבה נראים רקדנים מפזזים על במת האופרה ניתן להבחין בקלות בר'יצ'רצ'ים שמעטרים את תחפושותיהם. זה לא מנע, אגב, ממחלקת התלבושות לקחת אוסקר.

* "אמריקן גרפיטי", הסרט האחרון שג'ורג' לוקאס עשה לפני "מלחמת הכוכבים", מתרחש בשנת 1962 (צופים ותיקים עשוים לזכור את הסלוגן "איפה את היית בשנת 62'?"). אז למה בסצינה שבה עוצר שוטר את ג'ון (פול לה-מאט) ניתן לראות לידם בית קולנוע שמציג את "קברט" - שיצא לאקרנים בדיוק עשר שנים מאוחר יותר?

* גם "בית החיות" מתרחש ב-1962. אבל מה עושה על המקרר של קייטי (קרן אלן) סטיקר של יובל ה-200 לארה"ב, שנחגג ברעש וזיקוקים בדיוק 14 שנה מאוחר יותר?

* אנגלופילים, זה בשבילכם: ב"טירופו של המלך ג'ורג'", שמתרחש ב-1780, נראה בקתדרלת סט. פול פסלה של המלכה ויקטוריה, שהוכתרה ב-1838; טעות מינורית של 58 שנה.

* והנה טעות באמת מינורית, אבל שווה איזכור: ב"דוני ברסקו", סרט הגנגסטרים עם אל פצ'ינו וג'וני דפ, מתלוננת מגי (אן הייש) על הקור וגורפת את השלג משביל הכניסה לבית. בו בזמן יושבים לפטי (פצ'ינו) ודוני (דפ), וקוראים יחד עיתון המספיד את ג'ון וויין - שאכן הלך לעולמו באותה שנה, אבל בחודש יוני. עד כמה שאנחנו יודעים, יוני יוצא בקיץ.

* "פאטון", סיפורו של הגנרל האמריקני הנודע, מצטיין בגלישות זמן מרשימות. למשל: במפקדתו של פאטון, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נראית מפת גרמניה המחולקת כבר למזרח ומערב. מעבר לזה, בסרט נראים טנקים אמריקניים מסוג M84; חבל שהם נבנו רק ב-1953, וחבל עוד יותר שהם לוחמים דווקא בצד הגרמני. חוץ מזה, בצד האמריקני נראים טנקים מסוג M74, שנבנו רק ב-1952. וזאת כבר ממש אירוניה - מדובר בכלים שזכו מאוחר יותר לכינוי "פאטון 1".

* אי אפשר לדבר על מלחמת העולם השנייה בלי להזכיר את הפדיחות של "פרל הרבור" (וזה נכון גם אם מתעלמים מהפדיחה המרכזית של הסרט - הסרט). קחו לדוגמה בקבוק וויסקי שעליו מתנוסס ברקוד, חייזר מוחלט במציאות של 1941; או את המזגנים שנראים בבירור על גג הבית הלבן; או את העובדה שאוולין וחברותיה מסתובבת בביקיני, עניין נאה לכשעצמו, אבל לא ממש מסתדר עם העובדה שאביזר הלבוש הזה לא נראה בשומקום לפני 1946. והשיא: שימו לב גם למפעיל מכונת הירייה, שמחזיק חפיסת "מרלבורו לייטס", חדירה של כמה עשורים טובים לתוך העתיד.

* עוד עניין קטן מ"פרל הרבור": ווקר (ג'וש הארטנט) אומר בשלב מסוים, ובדרמטיות רבה, ש"מלחמת העולם השנייה החלה". רק מה, באותם ימים כונתה מלחמת העולם הראשונה "המלחמה הגדולה". כל העניין הזה של העולם נולד רק הרבה אחרי ששתי המלחמות הסתיימו.

* עוד סרט מיותר לגמרי, עם טעות מיותרת לגמרי מקטגוריית מלחמת העולם השנייה: "הפצוע האנגלי", שבו מופיעים צנחנים גרמנים במדים אנגליים (ועם מצנחים אנגליים).

* ב"נולד ב-4 ביולי" נראים בוועידת המפלגה הרפוליבקאית של שנת 72' נציגים בנעלי "ריבוק" - מותג שהושק רק ב-78'.

* "חלף עם הרוח" דילג בקלילות על מספר שנים דומה. בסצינה שבה נושאים את אשלי (לזלי הווארד) לתוך חדרו, מלאני (אוליביה דה האווילנד) מרימה מנורה שניצבת בפינה - כשחוט חשמל חד משמעי מחובר אליה. הסרט, למי שסרב להתענות בארבע השעות שלו, מתרחש בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית (1865-1861); הנורה החשמלית הומצאה ב-1870.

* אם כבר מדברים על מלחמת האזרחים האמריקנית, הנה משהו שראוי להגדרה "הגליץ' התקופתי הראשון בתולדות הקולנוע": ב"לידתה של אומה", יצירת המופת של ד.וו גריפית' משנת 1915, נראים בבירור סימנים שהשאירו גלגלי משאית - בסצינה שמתרחשת בזמן אותה מלחמה. מעניין לציין שהסצינה הזאת מופיעה גם ב"פורסט גאמפ" כפלאש-בק; מחלקת האפקטים, אגב, שקלה למחוק את העקבות אבל החליטה לבסוף להשאיר אותם במקומם. אתם יודעים, למען ההיסטוריה.

רבותי, העובדות

תסריטאים ובמאים, מתברר, לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. דוגמאות נבחרות:

* ב"אייר פורס 1", הסרט שלקח את הריסון פורד לנשיאות ארה"ב, יש עניין גדול סביב תא החילוץ הקיים במטוס שהעניק לסרט את שמו. למרבה הצער, ב"אייר פורס 1" האמיתי אין שום תא חילוץ; ולמרבה הפדיחה, האיש שעלה על הטעות היה ביל קלינטון, שציין את עובדות החיים בפני יוצרי הסרט בהקרנה מיוחדת שנערכה בבית הלבן.

* עוד סרט שמתרחש ברובו במטוסים, ומצטיין בפדיחה מרחיקת לכת, הוא "קוד שבור". שמו המקורי של הסרט הוא "Broken Arrow", ומוסבר שם שזהו שם הקוד שהעניק הצבא האמריקני לנשק גרעיני שנעלם. אבל מישהו נרדם בשמירה, כי שם הקוד האמיתי הוא Empty Quiver ("אשפת חצים ריקה").

* פדיחות מעולם החי: בפעם הבאה שתראו את "אנקונדה", תשאלו את עצמכם ממתי נחשים צורחים.

* פדיחות מעולם החי 2: "בייב" מלווה את סיפורו של חזיר. אז למה כשהוא נשכב על הגב אפשר לראות בבירור שמדובר בחזירה?

* פדיחות מעולם החי 3: אפילו סרטים מצוירים טועים. קחו לדוגמה את "במבי": אביו של העופר המפורסם נראה עם קרניים מפותחות לגמרי בקיץ, ובמבי עצמו חמוש בהן באביב. תגובת החברה להגנת הטבע: אצל איילים צומחות קרניים רק בחורף. עוד מצויר שצריך להתבייש הוא "עבודת נמלים", שמציג את הטרמיטים כאויבים שמהן חוששות הנמלים יותר מכל. תגובת המציאות: נמלים אוכלות טרמיטים, ולא להיפך.

* פדיחות מעולם החי 4: האמת, כאן יש סימן שאלה. ב"הארי פוטר ואבן החכמים" משוחח הקוסם הקטן, הממושקף והמעצבן עם נחש - שמתעקש למצמץ. אז האמת היא שנחשים בהחלט לא ממצמצים, אבל מכיוון שהם גם לא נוהגים לשוחח, קשה להחליט אם מדובר בטעות או בסט חוקי טבע שקיים רק בעולמו של פוטר.

* פדיחות מעולם החי 5: הסרט "ליידי נץ", מעצם הגדרתו, מתפאר בליידי - ובנץ. אז ליידי יש (מישל פייפר), אבל הנץ הוא דווקא נשר.

* פדיחות מעולם החי, פעם אחרונה ודי. "הג'ונגל מת מצחוק" הוא סרט שבאמת יכול להרוג מצחוק כל זאולוג. שימו לב מה אפשר למצוא כאן בג'ונגל האפריקני: טוקנים, שחיים בטבע רק באמריקות; אורנג-אוטנגים, שמסתובבים רק באסיה; וקקדואים מצויצים, שחיים רק באוסטרליה. לא מספיק? אז הנה עוד אחד: אחד מכוכבי הסרט, שפ, הוא פיל הודי. מה הוא עשה, פרש כנפיים ונדד בסתיו לאפריקה?

* ונעבור לכמה סוגיות אופטיות. ב"צ'יינה טאון" נראית סצינה ארוכה המשתקפת דרך עדשה מצלמה. רק מה? התמונה שנראית בתוך העדשה הפוכה מימין לשמאל, במקום מלמעלה למטה, כפי שאומר לקרות (וכפי שיודע כל אחד שעמד אי פעם לפני מצלמה). הבמאי רומן פולנסקי, אגב, טען פעם בראיון שהוא עשה את זה כדי להקל על הצופים לראות את המתרחש - ושהוא מצטער על זה עד היום.

* ב"צבע הכסף" הלך מרטין סקורסזה עם טעות דומה, רק עד הסוף: כשאנחנו רואים את אדי (פול ניומן) משתקף דרך כדור ביליארד, התמונה לא הפוכה בכלל.

* עניין אופטי אחרון: כל מי שראה את "שתיקת הכבשים" זוכר בוודאי את הרגע מורט העצבים בו הרוצח מסתכל על קלריס (ג'ודי פוסטר) דרך משקפי ראיית לילה בחדר חשוך לגמרי, בזמן שהיא מגששת באפלה. עכשיו תאמצו את הראש עוד קצת, ותזכרו בצל הכבד שמטילה קלריס על הקירות כשהיא נראית דרך התצוגה הירקרקה של המשקפיים. ונחזור על זה לטובת מי שאיבד את הריכוז: צל על הקירות - בחדר אפל לגמרי. אפילו בראיית לילה, זה פשוט לא הולך.

* גם "האזרח קיין", שמוכתר כל פעם מחדש כסרט הטוב בהיסטוריה, מחטיא את המציאות לפחות פעם אחת. זה קורה כשאנחנו רואים עיתון יפני המכריז על מותו של "האזרח" צ'רלס פוסטר קיין - באותיות סיניות.

* ב"הנשיא מאוהב" יוצא מייקל דגלאס מגדרו כדי לתקוף את המפקדה האווירית הלובית בשעות הלילה כדי לצמצם את הפגיעה בבני אדם. חבל רק שהוא שולח את המטוסים בשעת לילה בוושינגטון, כשהשמש זורחת מעל לוב במלוא עוזה. מצד שני מדובר בלובים, אז למי אכפת.

* מסביב לשעון 2: ב"ארמגדון" נראים שוב ושוב אנשים מהקצוות המרוחקים של הגלובוס שצופים באותו האירוע עצמו - וכולם עושים את זה לאור היום. מצטלם יפה? כן. אפשרי? לא.

* אגב ארמגדון ודברים שמצטלמים יפה: על אסטרואיד נטול אטמוספירה לא פורצות שריפות. אפילו לא קטנות.

* מצד שני, יוצרי "ארמגדון" יכולים להתנחם בשתי עובדות. קודם כל, הם עשו הרבה יותר כסף מסרט האסטרואידים המתחרה של אותה שנה, "פגיעה קטלנית". דבר שני, גם למתחרה יש בעיה לא קטנה עם חוקי הטבע: בסרט נראים אנשים שצופים בעניין רב באסטרואיד ברוחב שני ק"מ שחולף כמה מאות מטרים מעל ראשיהם. למרבה הצער, פיזיקאים הוכיחו מזמן שכל קרבה כזאת לאירוע היתה הופכת את הצופים לצ'יפס תוך פחות משנייה.

* גם כשהוליווד יוצאת למאדים יש לה ויכוח עם המדע, במיוחד בסוגיית השמים. אז ככה: ב"המשימה מאדים" נראים שמי הכוכב האדום עם עננים משייטים, אבל בפלנטה שבה מאגרי המים היחידים נמצאים במצב קפוא מתחת לאדמה (אם בכלל) אין עננים. ב"רוחות מאדים", לעומת זאת, נראים שמים אדומים - אבל שמי המאדים, ואת זה יודעים בנאס"א כבר שנים, הם תכולים-בהירים. מהבחינה הזאת, שיא השיאים הוא "זיכרון גורלי": לקראת סוף הסרט מגיע רגע דרמטי במיוחד שבו הופכת האטמוספרה במאדים לידידותית לאדם - והשמים הופכים מאדומים לכחולים. אכן נס.

* עוד נקודה קטנה מהחלל, לתשומת לבם של יוצרי סרט המדע הבדיוני "אאוטלנד": כשגופות אנושיות נשלחות לקבורה בוואקום של החלל, הן לא מתפוצצות באופן ספונטני.

* להוליווד יש איזו בעיה גם עם לשונות אסיאתיות. קחו למשל את "משחק הדמים", הפרק הראשון בעלילות החייל ג'ון רמבו, בו חווה סילבסטר סטאלון פלאש-בק אל מלחמת וייטנם - שבה מדברים כל הווייטנמים בקנטונזית, השייכת באופן בלעדי לחבל קנטון הסיני. מצד שני, האיש בהלם קרב, אז אפשר לתת לו ליהנות מהספק.

* מה שאי אפשר להגיד על שני חברי הכנופייה הסינית מ"נשק קטלני 4", שמדברים זה עם זה בשטף - אחד במנדרינית והשני בקנטונזית.

* ועוד בענייני לשונות: ב"המומיה" מתרגם האג'יפטולוג הייד את "ספר המתים", שכתוב בהירוגליפים, לערבית. אחר כך הוא מתרגם את הערבית לאנגלית. פעלול נאה, אבל מיותר: הירוגליפים קשורים למצרית קדומה, אבל לגמרי לא לערבית מודרנית. מסקנה: אם הבחור היה מתרגם ישר לאנגלית, הוא היה חוסך גם זמן מסך יקר וגם שיעורי הגייה.

* אפשר למצוא בסרטים טעויות עובדתיות מכל הסוגים - אפילו כשהעובדות הן סרטים. קחו לדוגמה את "החדר", מותחן בכיכובה של ג'ודי פוסטר שהסתובב כאן השנה: בשלב מסוים משתמשת שרה (פוסטר) בקוד מורס כדי לשדר קריאת SOS, ואומרת שהיא זוכרת את האיתות מהסרט "טיטאניק". רק מה? ב"טיטאניק" משדרת הספינה את הגרסה העתיקה של קוד המצוקה, CQD.

* ומה שבאמת יפה הוא שמדובר בטעות על טעות, כי הטיטאניק המקורית כן שידרה SOS, ולא CQD - טעות שהפילה שני סרטים במכה אחת.

* עוד טעות עובדתית-קולנועית - שגם היא סוג של טעות על טעות - נרשמה ב"ללכת עד הסוף". זוכרים את הסצינה שבה החבר'ה רואים יחד את "פלאשדנס", ודייב (מארק אדי) צוחק על עבודת הרתכות של אלכס (ג'ניפר בילס) במלים "הערבוב שלה לא בסדר, היא שמה הרבה יותר מדי גז אצטילן"? ובכן, אלכס בכלל לא משתמתשת בגז, אלא ברתכת חשמלית.

* והנה משהו קרוב לבית: בסרט "משחקי מלחמה", כשעל צג המחשב של מתיו ברודריק מרצדות התוכניות למלחמת העולם השלישית, מופיע בין השאר גם שמה של ישראל. ואיך הוא מאוית? Isreal.

זה רק סרט

הקולנוע יודע למכור אשליות. הבעיה מתחילה כשהן מתנפצות

* אחת הסצינות הדרמטיות ביותר ב"בן חור" היא סצינת הסערה: הגיבורים מחפשים מפלט בתוך מערה בזמן שהאדמה בכבודה ובעצמה קורסת בגלל משבי רוח עזים, שמשתלטים על הפסקול ברעש מחריש אוזניים. בו בזמן, שורת העצים שנראית בפתח המערה מסרבת אפילו להתנועע קלות ברוח. מוסר השכל: גם השטן נמצא בפרטים הקטנים. לא רק אלוהים.

* חשבתם ש"לב אמיץ" עשה את שלו עם הטעויות התקופתיות? תחשבו עוד פעם. קחו בהזדמנות את הסרט מאיזה וידאומט ושימו לב למה שקורה בסצינה קורעת הלב שבה אמהות, רעיות וילדים מסתובבים בשדה הקרב ומחפשים את קרוביהם המתים או הפצועים: ילדה קטנה אחת צוחקת בלי בושה. היא נורא מנסה להסתתר ואפילו מכסה את פניה, אבל אין ספק שהיא נקרעת מצחוק (ולאור הפדיחות השזורות לאורכו ולרוחבו של הסרט הזה, באמת שקשה להאשים אותה).

* אפילו סטנלי קובריק הגדול מפשל מדי פעם. צפו ב"עיניים עצומות לרווחה" בעיניים פקוחות לרווחה ותראו: כל המוניות שנראות בסרט נושאות את אותה לוחית זיהוי. מצד שני זה קובריק, אז לכו תדעו - אולי הוא עשה את זה בכוונה.

* מה שאי אפשר להגיד על סרט אחר שלו, "הניצוץ", שבו צופה הילד דני בטלוויזיה שכבל החשמל שלה נראה בבירור מחוץ לשקע.

* חובבי לארה קרופט, שימו לב: יותר מפעם אחת במהלך "טומב ריידר" ניתן לראות טלאי קטן, דמוי עור אנושי, שמודבק לכתף השמאלית של אנג'לינה ג'ולי כדי להסתיר את כתובת הקעקע "בילי בוב" (ת'ורנטון). החדשות הטובות: לאור ההתפחויות בין השניים, כנראה שעד סרט ההמשך היא כבר תדאג לשנות לקעקוע הזה את הצורה.

* ב"אפרודיטה הגדולה", בסצינה שמתרחשת בפארק בלמונט, לינדה (מירה סורבינו) פונה לגיבור בשם וודי. זה באמת וודי (אלן), אבל למרבה הצער הוא משחק כאן דמות בשם לני.

* אירוע דומה נרשם ב"קן הקוקייה", במהלך משחק הכדורסל שמתקיים בחצר בית המשוגעים. צריך להקשיב טוב, אבל אי אפשר לטעות: אחד המשתתפים במשחק פונה אל ג'ק ניקולסון, שוכח לגמרי ששמו הוא מק'מרפי ופשוט קורא לו ג'ק.

* תאמינו או לא, אפילו היצ'קוק הגדול פישל מדי פעם. דוגמה אחת: ב"פסיכו" עושה מריון (ג'נט ליי) את כל הדרך מאריזונה לקליפורניה כשתיבת ההילוכים שלה במצב Park. ככה זה כשנוהגים בתוך אולפן, והדבר היחיד שזז הוא הרקע שמוקרן מאחור. דוגמה שנייה, מ"הנודעת": כשקארי גרנט ואינגריד ברגמן יושבים ושותים יחד בבית קפה הומה ניתן לראות אדם שהולך לעומק הפריים, ואחריו מלצר שניגש לשולחן מרוחק ומתחיל להניח עליו משקאות. כעבור כמה שניות חוזר כל העסק על עצמו מחדש.

* וזה עוד כלום לעומת מה שקרה לסטיבן ספילברג ב"להציל את טוראי ראיין": כשהחיילים מגיעים לנקודת האיסוף של היחידה ה-101 נראה ניצב אחד שעובר מול המצלמה לא פחות מארבע פעמים.

* ב"היום השלישי", לעומת זאת, נראה אותו אדם (בלונדיני, אם בא לכם לחפש) נמלט משני בניינים מתפוצצים שונים - אחד בניו יורק והשני בלוס אנג'לס. פשלה או משל על גורל האדם? תחליטו אתם.

* ב"האדם השלישי", אחד הסרטים המוערכים הכל הזמנים, נראים ג'וזף קוטן, ברנרד לי וטרוור הווארד כשהם נוסעים בג'יפ ברחובותיה של וינה. האמנם וינה? לרגע ניתן לראות מאחוריהם אוטובוס קומותיים, שלא יכול היה להיות אנגלי יותר אם היה מונף עליו שלט בנוסח "אוטובוס זה צולם ברחובות לונדון".

* כל ילד יודע שבסרטים לא משתמשים בתחמושת חיה, אלא בכדורי סרק. אבל כל ילד יכול גם לראות שבסצינה מתוך "רמבו", בה רודפים כמה חיילים וייטנמים אחרי סטאלון על גשר, הם נכנסים אחד לתוך קו האש של השני בעקביות מרשימה.

* עוד משהו שכל ילד יכול לראות (בתנאי שהוא יודע לאן להסתכל) קורה ב"שעת שיא". זוכרים את הסצינה שבה נחטפת הילדה הסינית הקטנה על ידי רוכב אופנוע? ובכן, נא לפקוח עיניים ולהתבונן היטב: כשהאופנוע מתרחק והילדה בועטת באוויר ניתן לראות שהרגליים אמנם קטנות מספיק כדי להיות שייכות לילדה בת חמש, אבל שעירות ושריריות מספיק כדי להיות שייכות לפעלולן נמוך במיוחד (שכנראה לא שילמו לו מספיק כדי לעשות שעווה).

* אחרי שמצאתם ב"עשרת הדברות" את הקטע שבו משה רבנו מופיע עם שעון, רוצו קדימה לסצינה שבה מכינים בני ישראל את עגל הזהב: אחד הניצבים לוקח צעד לא נכון, מכניס את הרגל לתוך סיר גדול של זהב מותך ורותח - ואפילו לא ממצמץ.

* עוד מאותו סוג, רק הרבה יותר מצחיק: ב"האיש שלנו פלינט" ישנה סצינה שבה בורח הגיבור, ג'יימס קובורן, מבניין מתמוטט. יחד איתו רצות כמה נשים - ועל הראש של אחת מהן נופל פתאום סלע ענקי. חוץ מזה שהוא מקפץ על הפדחת שלה כמו כדורסל, הגברת פשוט לא שמה לב שזה קורה.

המשכיות פושעת

נערות תסריט, עורכים, כותבים: המון אנשים אמורים לוודא שהפרטים הקטנים יישארו עקביים ואחידים לאורך כל הסרט. כשהם מתרשלים קורים דברים מוזרים.

* ישנם מקרים בוטים יותר של היעדר המשכיות, אבל ספק אם יש מפורסמים יותר: במהלך כל סצינת החקירה המהוללת מ"אינסטינקט בסיסי" (כן, זאת עם מה שאין לשרון סטון מתחת לחצאית).

הסיגריה של הגברת סטון מתארכת ומתקצרת ללא הרף, וגם השיער שלה משנה את אופיו פה ושם.

מצד שני, מי בכלל מסתכל על הסיגריה או על השיער - לפחות זה שעל הראש שלה?

* הפשלה הבאה יכולה היתה להיחשב לזניחה מכדי להיות מוזכרת כאן, אלמלא היתה חלק מסצינה שהפכה לקלאסיקה: ב"ניחוח אשה", כשאל פצ'ינו רוקד טנגו עם גבריאל אנואר, תסתכלו טוב על האוזניים שלה. העגילים מופיעים, נעלמים, מופיעים ונעלמים שוב. אז פצ'ינו אמנם עיוור (בסרט), אבל אנחנו לא.

* עוד קלאסיקה אמיתית שאכלה אותה היא סצינת מירוץ המרכבות של "בן חור". שימו לב למספרים ונסו לעקוב: תשע מרכבות יוצאות למירוץ. אחת מתרסקת - ועדיין יש תשע. אחרי ששתיים נוספות מתרסקות יורד המספר לשש, כמו שצריך, אבל אחרי שהחמישית מתרסקת נותרות חמש. בשלב הבא מתרסקת כרכרה שישית, ואילו בן חור ועוד שלושה רכבים מסיימים את המירוץ. התוצאה הסופית: תשע כרכרות יצאו לדרך, שש התרסקו - וארבע הגיעו לקו הסיום.

* בעיה מתמטית מסוג אחר אפשר למצוא ב"עימות חזיתי": קסטר טרוי (ניקולס קייג') יורה על המסוק של שון ארצ'ר (ג'ון טרבולטה) בדיוק שלושה כדורים - שמייצרים בדיוק ארבעה חורים.

* קבלו בעיית המשכיות חוצת סרטים, לא פחות. עלילת "2010", סרט ההמשך ל"2001 אודיסאה בחלל", מונעת כולה על ידי המשפט האחרון שאמר האסרונאוט דייב באומן בסרט הראשון: "הו, אלי, זה מלא בכוכבים". רק מה, הוא מעולם לא אמר את זה. בספר "אודיסאה בחלל" - אמר. בסרט - ממש לא.

* שעונים הם תמיד מוקד לבעיות מתחום ההמשכיות, אבל קשה להיזכר במקרה בוטה יותר מאשר "הנוסע השמיני": הספירה לאחור של מנגנון ההשמדה העצמית בספינה, אחד השיאים הדרמטיים של הסרט, עומדת על 4:50 דקות לפני הפיצוץ. מבט על סיגורני וויבר, מבט חוזר אל השעון - והופ, אפשר לנשום. עד לפיצוץ נשארות פתאום עשר דקות ו-39 שניות.

* אפילו בסרטים מצוירים אי אפשר לסמוך על אף אחד. ב"אלאדין" נראים הגיבור ונסיכתו מעופפים על גבי השטיח, כשמעליהם ירח מלא; אחרי כמה שניות רואים את השתקפות הירח במים, רק שהפעם מדובר בחצי-סהר בקושי.

* אחת הסצינות המרגשות בתולדות הקולנוע, רגעי חייו האחרונים של מוצרט ב"אמדיאוס", נפלה גם היא קורבן לחוסר תשומת לב. סליירי עוזב לרגע את מיטתו של המלחין המהולל עם פמוט עמוס נרות חצי-גמורים - וחוזר לחדר עם אותו פמוט, אבל עם נרות הרבה יותר ארוכים.

* אם כבר מדברים על רגעים מרגשים, שימו לב למה שקורה בסצינת הטיפול בהלם של "נפלאות התבונה": ראסל קרואו נקשר למיטה כשלרגליו כפכפים. אבל ברגע שהוא מתחיל לפרכס - אין כפכפים. אכן, נפלאות.

* אם יש פדיחת המשכיות בוטה להכעיס, הנה היא: במהלך כל "אספן העצמות" רודפים דנזל וושינגטון ואנג'לינה ג'ולי אחרי רוצח שפניו לא נחשפות, אבל ניתן לראות שהוא בעל עיניים כחולות. ואז, כשזהותו נחשפת - האיש מסתובב בלי בושה עם עיניים חומות. ככה עושים?

* זה כבר לא מכעיס, אלא מצחיק: סטיבן ספילברג נורא רצה את השדרן המיתולוגי וולטר קרונקייט לתפקיד אורח ב"מפגשים מהסוג השלישי", אבל קרונקייט סירב. ספילברג הסתפק בהווארד קיי. סמית מרשת איי.בי.סי, אבל יומן החדשות הרלוונטי כבר צולם. התוצאה: כתב שטח שמעביר את השידור לסמית שבאולפן במלים "אליך, וולטר".

* עדיין ב"מפגשים" ועדיין בטלוויזיה: רוי נירי (ריצ'רד דרייפוס) רואה סצינה מתוך אופרת סבון. איזו? שאלה טובה. השחקנים על המסך שייכים כולם ל"היפים והאמיצים", אבל המוזיקה שנשמעת ברקע היא מתוך "ימי חיינו".

* רגע של לוגיקה מתוך "מגרש השדים": כריס (אלן בורסטין) אומרת לאב מרין (מקס פון סידוב) שבתה רדופה על ידי שד. הוא עונה שתשכח מיד מגירוש שדים. היא שואלת למה, ואז באה התשובה - שמתחילה במלים "דבר שני...".

* רגע של תמיהה מתוך "קוקטייל": בריאן (טום קרוז) ובוני (ליסה ביינס) הולכים לתערוכה, וחולפים על פני בית קולנוע שמציג לראווה פוסטר של "קזבנלקה". התערוכה נגמרת, בריאן שוב חולף על פני הקולנוע - ועכשיו הסרט המציג הוא "עכבר הברים".

* קרוז היה שותף לרגע תמוה לא פחות ב"עיניים עצומות לרווחה". כשהוא מגיע לאורגיה, הוא מציץ במתרחש כשמאחוריו מתייצבים אדם במסכה ובחורה עירומה לגמרי. ואז זווית הצילום משתנה - ויחד אתה משתנה גם תספורת הערווה של הבחורה.

* עוד מתוך "עיניים עצומות": קרוז והאקסית קידמן מעשנים ביחד ג'וינט, בזמן שהמאפרה שבה הם משתמשים מופיעה ונעלמת לסירוגין. סמים קלים, מחיר כבד.

* ב"האלמנט החמישי" מופיע גארי אולדמן בתפקיד הרע, זורג, שסובל מצליעה חמורה. עד כדי כך חמורה, שהיא עוברת מרגל ימין לרגל שמאל לפחות שלוש פעמים במהלך הסרט.

* ואילו ב"רובין הוד - נסיך הגנבים", השומה על פניו של השריף מנוטינגהם נודדת ממקום למקום באין מפריע.

* המצב חמור עוד יותר ב"פרנקנשטיין" (הגרסה החדשה, מ-1994): במשך הסרט משתנות הצלקות על פני המפלצת (רוברט דה-נירו) כמו מצב הרוח של בן טיפשעשרה. בהתחלה שפתו שסועה, אחר כך לא, ואז גם מופיעים לפתע פצעים על הסנטר שלו. גם אלה נעלמים, אבל לקראת סוף הסרט נערך קאמבק מרשים של כל הצלקות והפצעים בבת אחת.

* משהו מההיסטוריה העתיקה: בקלאסיקה "קינג קונג" משתנה גובהו של הקוף המפורסם, משישה מטר בתחילת הסרט ל-20 מטר בסופו. לזכותו של הבמאי מריאן קופר ייאמר, שזאת היתה החלטה מודעת: הוא הרגיש שקוף בגובה שישה מטר לא ייראה מספיק מרשים בין גורדי השחקים של ניו יורק.

* זוכרים את "בייב", שלא החליט אם הוא חזיר או חזירה? אז ב"החבר'ה הטובים", כשהחבר'ה מאיימים על אחד שחייב להם כסף בהשלכה לכלוב אריות, אנחנו מקבלים שינוי מין מרשים: בהתחלה זה אריה, אחר כך לביאה.

* ב"שעת שיא 2" ממריאים הגיבורים מהונג קונג במטוס דו מנועי; כשהם נוחתים בלוס אנג'לס, המטוס מצמיח שני מנועים נוספים. ב"החשוד המיידי" קורה אותו דבר, רק הפוך: מטוס בואינג 747 ממריא עם ארבעה מנועים - ונוחת אחרי הסבה ל-767 עם שני מנועים.

* קוונטין טרנטינו יודע לכתוב סרטים. על זה אין ויכוח. אבל צפיה מרוכזת ב"כלבי אשמורת" מעלה את העובדה הבאה: זהותו של האדם שכמעט הרג את מר בלונד (מייקל מדסן) משתנה ממר וויט (הארווי קייטל) למר פינק (סטיב בושמי). ממש לא נעים.

פשלונרים סדרתיים

חשבתם שעושים סרטי המשך כדי לעשות עוד כסף? לא. עושים אותם כדי לעשות עוד טעויות:

* "הסנדק", אחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע, מתהדר גם בכמה פשלות גדולות. זה כולל את אחת הסצינות הזכורות ביותר מהסרט, זו שבו נרצח סוני קורליאונה (ג'יימס קאן) במכוניתו. המתנקשים מנתצים לחלוטין את השמשה הקדמית של הרכב כשהם מנקבים את הגנגסטר בכדורים - אבל שניות לאחר מכן נראית אותה שמשה עצמה שלמה לחלוטין. בטח מרוב הלם.

* עוד סצינה קלאסית, עוד טעות: תסתכלו טוב על מה שקורה כשהמפיק ג'ק וולץ מוצא במיטתו את ראש הסוס הכרות. בהתחלה יש גם ראש וגם דם על הסדין, ואחר כך אין דם על הסדין - אלא רק על הידיים של וולץ.

* והנה משהו שהבמאי, פרנסיס פורד קופולה, מתנצל עליו רשמית בגרסת הדי.וי.די: כשפרדו קורליאונה וטום הייגן מגיעים למלון בלאס וגאס, נראית ברקע בבירור חבורה של היפים. לכאורה אין כאן שום בעיה - אבל מעשית הסצינה מתרחשת בשנות ה-50, כשאף אחד עוד לא ידע מה זה היפי ואיך אוכלים את זה.

* ב"הסנדק 2" נרשמות שתי טעויות לא נעימות. הראשונה - דגל אמריקאי עם 50 כוכבים שמתנוסס בארה"ב של 1901 - כשעל הדגל היו בדיוק 45 כוכבים. השנייה, גם היא בענייני דגלים: כשפרדו נכנס למלון בקובה נראה במקום דגל המדינה. איזו מדינה? פורטו ריקו.

* ואילו ב"הסנדק 3", שמתרחש ב-1979, מופיעות דמויותיהם של האפיפיורים יוחנן פאולוס הראשון ויוחנן פאולוס הרביעי - שהתפגרו שניהם ב-1978.

* מה לגבי ג'יימס בונד? נגיד ככה: יותר פשלות מסרטים. קחו למשל את "לעיניך בלבד", שמציג את בונד הנמלט על נפשו עם אחת מנערותיו במכונית המשייטת בהרים ליד מדריד, על רקע מטעי עצי זית. רק מה? שאין עצי זית בהרים ליד מדריד, ואם היו - החקלאים שמגדלים אותם בטח לא היו מקללים דווקא באיטלקית.

* "מרוסיה באהבה", מצידו, הסתכן בפתיחת מלחמת ג'יהאד. זוכרים את הסצינה ב"מסגד סנטה סופיה"? עכשיו תיזכרו עוד קצת, ותגלו שכל המוסלמים מסתובבים בתוכו עם נעליים לרגליהם. כל מה שחסר שם זה חזיר.

* "גולדפינגר" מסתפק במשהו קצת פחות גלוי לעין: אלפי כדורים נורים בסרט הזה, מאות אנשים מוצאים את מותם - ועל המסך לא נראית אפילו טיפת דם אחת. בדוק.

* ב"007 באיזור המסוכן" טסים החיילים הרוסים במטוסי הרקולס אמריקניים - באמצע המלחמה הקרה.

* בשביל לקלוט את הפספוס הבא צריך ללמוד קצת סינית, אבל זה שווה את זה: ב"האיש בעל אקדח הזהב" יושבות שתי נערות סיניות במכונית ומנהלות שיחה ערה. הפסקול: המשפטים "מה שלומך" ו"זה מה שאני חושבת" מושמעים בזה אחר זה, שלוש פעמים כל אחד.

* ולסיום פרק בונד, טיפ ליוצרי "מונרייקר": אין פירמידות של בני המאיה ביער הגשם של האמזונס.

* סדרת "אינדיאנה ג'ונס" הפציצה בפדיחות מהרגע הראשון. ב"שודדי התיבה האבודה" ישנה, למשל, מפה שמראה את מסלול הטיסה של הארכיאולוג הנודע. אחת המדינות במפה היא תאילנד, שבשנת 1936, בה מתרחש הסרט, עדיין נקראה סיאם. ואם זה אנכרוניזם, מה דעתכם על העובדה הבאה: במשך רוב הסרט נמלט ג'ונס ברחבי מצרים מהגרמנים. אבל ההיסטוריה מלמדת שב-1936 שלטו במצרים הבריטים; אז איך בדיוק עושים שם הגרמנים כבשלהם, ועוד מרימים מבצעים צבאיים רחבי היקף?

* "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" מסתפק בפדיחה היסטורית בודדת, אבל די צורמת: הילד שורט ראונד מסתובב במשך כל הסרט - שמתרחש ב-1935 - עם כובע של הניו יורק מטס. בעיה קטנה: המטס נוסדו ב-1962.

* את הטוב ביותר שמרה סדרת "אינדיאנה ג'ונס" לפרק השלישי, "מסע הצלב האחרון". קחו למשל את הסצינה בה מסתובבים ג'ונס והגרמניה אלזה בקטקומבות של ונציה (ותעזבו לרגע את השאלה איך יש קטקומבות בעיר שבנויה על איים מיניאטוריים): השניים מסתובבים בבריכה ענקית של נפט עם לפיד ביד. הלפיד מפזר לכל עבר פיסות בד בוערות - והנפט מסרב להידלק.

* עוד ב"מסע הצלב": שני גרמנים קוראים בשדה התעופה עיתונים מ-1918, 20 שנה לפני ההתרחשויות בסרט; וגרמני אחר, אדולף היטלר, מאיית לא נכון את שמו כשהוא מעניק חתימה לאינדיאנה ג'ונס.

* וזה עוד כלום, כי בתחילת הסרט מופיעה אחת הפשלות הבולטות בתולדות הקולנוע. ג'ונס, אלזה ופרופסור ברודי מגיעים לספרייה בוונציה. ג'ונס עולה קומה כדי להשקיף על הדברים מלמעלה, ומגלה שבמרכז הרצפה (הצבועה בירוק) ישנו X גדול בירוק בהיר יותר, כמעט לבן. אז הוא חוזר למטה, כמה שניות עוברות, ופתאום הכל מהתפך: הרצפה עדיין ירוקה, אבל ה-X שינה צבע והפך לירוק כהה יותר מהרצפה. נרקב, כנראה.

* גם ל"מת לחיות" יש את הרגעים שלה. בסרט הראשון, למשל, מדבר באולפן טלוויזיה מומחה למצבי חטיפה ומתייחס ל"סינדרום הלסינקי"; מומחה, לא מומחה, הסינדרום האמיתי בא משטוקהולם.

* "מת לחיות 2" מציג חתיכת בעיה: הרגע הדרמטי ביותר בסרט מראה מטוס שמתרסק על המסלול אחרי שקיבל נתונים שגויים, שגרמו לטייס לחשוב שהוא בגובה רב יותר מכפי שהוא באמת. רק מה? כל פיזיקאי מתחיל יגיד לכם שמטוס שנמצא במסלול נמוך מדי ינחת קרוב מדי - לא על המסלול, אלא בנקודה שצוות הצילום אפילו לא חשב להגיע אליה.

* ומה תגידו על הפצצות של "מת לחיות 3", שמורכבות משני נוזלים שאינם מסוכנים במיכלים נפרדים, אבל הרסניים כשהם מתערבבים? ליתר דיוק, איך תסבירו למה השוטרים לא מנקבים בקלילות את אחד המיכלים במקום להסתבך עם כל מיני חוטים ומנגנוני השהייה?

* סדרת שוטרים אחרת, "נשק קטלני", מציגה גם היא מספר תעלומות. בפרק הראשון מתנהל מרדף בתיווך מכונית שנמצאת במצב Park (מחווה ל"פסיכו"?); בפרק השני פורק ריגס (מל גיבסון) את הכתף השמאלית, אבל מחזיר למקום את הימנית; בשלישי לא נרשמו אירועים מיוחדים, אבל ברביעי מופיעה בתור פיצוי אותה לוחית רישוי על המכונית של מורטאו (דני גלובר), ועל המרצדס השחורה של הרעים.

* בסרטי "מלתעות", לעומת זאת, ניתן לזהות סוג של אבולוציה בתחום הטעויות. בסרט הראשון שוחה הכריש ברוורס, משהו שכרישים פשוט לא עושים; בשני הוא עושה את זה שוב; בשלישי הוא ממשיך לשוט אחורה, והפעם מוסיף לרפרטואר שלו גם יכולת לשאוג; ואילו ברביעי, "מלתעות: הנקמה", הוא מוותר על הרוורס ומסתפק בשאגה.

* מקרה הפוך קיים בסרטי "נשר הברזל": אפס התקדמות. בסרט הראשון מופיעים "מיגים רוסיים", שהם למעשה כפירים ישראליים - ובסרט השני מככבים באותו התפקיד מטוסי 4-F אמריקניים.

* לסיום פרק הסדרות, כמה אירועים נבחרים מהסדרה המצליחה מכולן - "מלחמת הכוכבים". בסרט הראשון, שמתרחש (כמו כל הסדרה) לפני שנים רבות, בגלקסיה רחוקה-רחוקה, נראה "רובוט עינויים" ועליו מחט עם הכיתוב "Made In England". חוץ מזה, במה שנחשב לפספוס הגדול ביותר של הסדרה, נראה חייל האימפריה שמסתער על החדר בו מתחבאים הרובוטים ארטו ות'ריפיו - ואז נכנס עם הראש בדלת הפתוחה למחצה וכמעט מאבד את הקסדה שלו.

* "האימפריה מכה שנית": רגע לפני שהאן סולו (הריסון פורד) מוקפא בפחמן, הוא נראה בחולצה בעלת דשים כפולים. אחרי שהוא מוקפא ניתן להבחין בקווי המתאר של החולצה הפשוטה אותה לבש ב"מלחמת הכוכבים"; וכשהוא משוחרר סופסוף, ב"שובו של הג'די", חוזרים הדשים הכפולים.

* רגע משובב נפש במיוחד מ"שובו של הג'די": כשליאה (קרי פישר) חוטפת כדור בכתף על הירח אנדור, האן מתכופף אליה כדי לטפל בה. אבל לרגע קצרצר הוא נוגע בטעות בשד השמאלי שלה - מה שגורם להבעה שלה להשתנות, לשבריר שנייה, מכאב לחיוך רחב.

* "אימת הפנטום": כשהנסיכה אמידלה (נטלי פורטמן) מסתכלת החוצה מחלון הארמון שלה, ניתן לראות בפינה הימנית התחתונה של המסך שלט עם הכיתוב ILM - שמה של חברת האפקטים המיוחדים האחראית על הסרט ועל כל הסדרה (ולא, זה לא היה עניין של ג'סטה). לגבי הסרט החדש, "מתקפת המשובטים": נדבר באוקטובר, אחרי גרסת הווידאו והדי.וי.די.

אוטו-פשלה

מכוניות - תקופתיות ואחרות - הן כר נרחב לטעויות קולנועיות. הנה 10 דוגמאות בולטות ובוטות במיוחד:

1. "אמריקן גרפיטי", שמתרחש בשנת 62', מציג לראווה מגרש גרוטאות עמוס בדגמים מתחילת שנות ה-70.

2. ב"התעוררות", סרט שמתרחש בשנות ה-60, מציץ ד"ר סאייר (רובין וויליאמס) מהחלון - ורואה מכוניות משנות ה-80. לא קביל, לא משנה כמה סמים עשה וויליאמס בסיקסטיז.

3. ב"בוני וקלייד" נמלטים הגיבורים משוד שמתרחש ב-1934 באמצעות משאית כיבוי של פורד משנת ייצור 1940.

4. ב"בית החיות" (שנת התרחשות: 62') נוסע פלאונדר השמן בלינקולן מודל 64'.

5. ב"האחים בלוז" הדגמים דווקא בסדר, אבל קיימת סוגיית מרחקים: ג'ייק ואלווד יוצאים מאגם ווינפומאני מיד אחרי חצות, נוסעים 106 מייל (170 ק"מ) בלי לעצור ובמהירות-מרדף - ומגיעים לשיקגו רק כשהשמש כבר זורחת והמשרדים פתוחים.

6. ב"החבר'ה הטובים" ישנה סצינה שמחילה בכיתובית "ניו ג'רזי, 1963". כעבור שנייה ורבע נראה הנרי (ריי ליוטה) נשען על שברולט אימפלה מודל 65'.

7. ואילו ב"קו הדממה" מוצג פלאשבק לשנת 1970, שבו מככב טנדר של פורד משנת ייצור 79'.

8. ב"גנדי" ישנה סצינה סוערת המציגה מהומות בכלכותה, אי שם בין 1946 ל-1948. כל כך סוער שם עד שאף אחד לא שם לב שהמכונית ששורפים ההמונים היא אמבסדור, העתק הודי למוריס אוקספורד, שבא לעולם ב-1954.

9. אחד הרעים ב"איש הנצח" נוהג ב"פיירבירד" מודל 77'. או שלא, כי פתאום היא הופכת לפיירבירד 79'.

10. וזה עוד כלום לעומת הלהטוט שמבצע טום קרוז ב"ג'רי מגוויר": הוא מגיע לבית של שחקן הפוטבול קושמן בדודג' אינטרפיד - וכשהוא יוצא מהבית ממתינה לו בחניה פונטיאק גרנד פרי.

הגדול מכולם  (1)

"תוכנית 9 מהחלל החיצון" נחשב לסרט הגרוע בכל הזמנים. הנה 10 סיבות:

אד ווד, הבמאי המיתולגי שנחשב ליוצר הסרטים הגרוע בהיסטוריה, הגיע לפסגת יצירתו עם "תוכנית 9 מהחלל החיצון", סרט שנחשב לאחד האיומים בכל הזמנים (אם לא לאיום ביותר). האמת - בצדק, כפי שיוכיחו מיד 10 הפדיחות הנבחרות שלו. כל פדיחה - מלמיליאן.

1. הכל מתחיל בהתחלה - וההתחלה, במקרה הזה, היא קריינות שמכינה את הצופים למפגש מרגש עם העתיד בתחביר עילג במיוחד ("כולנו מתעניינים בעתיד. אירועי העתיד ישפיעו על כולנו בעתיד"). אבל מיד אחרי הפרזנצטיה הזאת ממקם הקריין את ההתרחשויות בסרט בזמן עבר ("האירועים שקרו באותו יום הרה-גורל... לא יכולים להישאר סודיים").

2. בסצינת בית הקברות גורמת הרוח למצבות, העשויות מן הסתם מקרטון, להתנפנף ברוח כמו... ובכן, מצבות מקרטון.

3. מכונית שנכנסת לבית הקברות הופכת מניידת משטרה למכונית רגילה.

4. יותר מפעם אחת במהלך הסרט מתחילה סצינה ביום, הופכת לפתע לסצינת לילה וחוזרת לאור יום (ולהיפך).

5. בשלב מסוים נקלט מסר מהחלל החיצון, שכולל את הצירוף "התנאים האטמוספריים בחלל". חבל רק שבחלל אין תנאים אטמוספריים.

6. באחת הסצינות הראשונות בסרט נערכת לוויה לאשתו של "איש השד", אותו מגלם בלה לוגוסי (עוד נחזור אליו). עצוב? כן, אבל לא כמו העובדה שהשחקנית המגלמת את הרעיה המנוחה עומדת בבית הקברות וצופה בטקס הקבורה בעניין רב.

7. הכומר המנהל את הלוויה, לעומת זאת, נושא דרשה שלמה - אבל השחקן שמשחק אותו לא פותח את הפה או אפילו מזיז את השפתיים.

8. צלחת מעופפת שחולפת מעל ג'ף (גרגורי וולקוט) ופולה (מונה מקינון) עושה מספיק רוח כדי להפיל אותם ארצה - אבל לא מספיק רוח כדי לגרום לשיערם לזוז אפילו במילימטר.

9. גנרל רוברטס (לייל טלבוט) מסביר שבני האדם זקוקים למחשב מיוחד שיתרגם את שפת החייזרים - דקות אחרי שמשלחת אנושית שלמה ביקרה על צלחת מעופפת וניהלה עם המקומיים שיחה ערה ללא שום עזרה.

10. את הטוב ביותר שמרנו לסוף. קבלו את הטעות הקולנועית הגדולה בהיסטוריה, או לפחות את החלטת הבימוי הגרועה ביותר בכל הזמנים: בלה לוגוסי, השחקן המוכר ביותר שהשתתף בסרט, מת במהלך הצילומים. מה עשה ווד? פשוט מאוד. לקח שחקן אחר, שם עליו גלימה שהסתירה את פניו, המשיך לצלם כאילו לא קרה כלום - וקיווה מאוד שהצופים לא ירגישו בשום דבר. ומי יודע, אם ווד היה בוחר כפיל אחר במקום טום מייסון, שגבוה מלוגוסי באיזה 10 ס"מ - אולי זה גם היה עובד.

הגדול מכולם (2)

מהו הסרט המפושל ביותר בהיסטוריה? שאלה מצוינת, שלמרבה הצער אין עליה תשובה חד משמעית. אם לדבר על איכות הפשלות, אין ספק ש"תוכנית 9 מהחלל החיצון" זוכה בתואר. אבל אם לדבר על כמויות, צצים מתחרים חדשים ומפתיעים.

שני אתרי האינטרנט המובילים בתחום הפדיחות הקולנועיות, movie-mistakes.com ו-nitpickers.com, מציגים רשימות שונות למדי של הסרטים המובילים בתחום. בעשירייה הפותחת של movie-mistakes, למשל, אפשר למצוא את "גלדיאטור", שלא קיים ברשימה של nitpickers; את "המומיה", לעומת זאת, אפשר למצוא רק ב-nitpickers. אבל דווקא על הפסגה אין בין השניים הרבה ויכוחים: שני האתרים מעמידים את "המטריקס" ואת "טיטאניק" בשני המקומות הראשונים (הם רק מתחלפים בעמדות: "המטריקס" ראשון אצל movie-mistakes ושני ב-nitpickers, "טיטאניק" בדיוק להיפך). אלא שאם מכניסים לתמונה כבורר את IMDB, אתר שאינו מתמחה דווקא בפדיחות אבל נחשב (ובצדק) למאגר המידע הקולנועי הטוב ברשת - "מטריקס" מנצח ללא עוררין, אם כי בנקודות ולא בנוק-אאוט.

לגבי טיטאניק - סרט תקופתי עתיר מלכודות היסטוריות וארוך במיוחד - קשה לומר שזה מפתיע. אבל "המטריקס"? "המטריקס" שלנו, שגורם לנו לאבד שינה מרוב ציפיה לסרט ההמשך? ובכן, מתברר שכן - והנה חמש דוגמאות מייצגות:

1. כבר בסצינה הראשונה בה מופיע ניאו (קיאנו ריבס) צצה בעיה: הוא יושב מול מקלדת Pro Keyboard Natural

 של מיקרוסופט, שהופכת פתאום (בקלוז-אפ) למקלדת סטנדרטית לגמרי.

2. חמור בהרבה: "המטריקס" אמור להתרחש באמריקה, אם לשפוט לפי המבטא של הדמויות ואזכורים של מונחים כמו "מספר ביטוח לאומי" ו"IRS". אז למה בסצינות רבות נראות מכוניות שנוסעות בצד שמאל של הכביש? (התשובה: כי הסרט צולם באוסטרליה. אבל זה לא תירוץ).

3. כשניאו בוחן את הכף (בסצינת ה"אין כף" המפורסמת), ניתן לראות בבירור איש צוות הסרטה - כנראה הצלם - שמשתקף מבעדה.

4. כשהסוכנים, מלווים בכוחות משטרה, רודפים אחרי טריניטי (קארי אן מוס), נתקל אחד השוטרים בקיר לבנים - שמגיב למגע ברעד שרק קרטון יכול לייצר.

5. האקדח שניאו מקבל ברגע שהמשטרה תוקפת את החבורה הוא סיג-סאוור. או שלא, כי מיד אחר כך הוא הופך לגלוק. או שבכל זאת לא, כי בסוף הוא הופך שוב לסיג-סאוור.

* לרשימה מלאה, ארוכה ואמינה של פדיחות "המטריקס": http://us.imdb.com/Goofs?3903310

הגוויה הכי פעילה

לא חסרות בסרטים "גופות" שזזות קצת יותר מדי - מספיק לציין את הבר-מינן שעובר ניתוח לאחר המוות ב"שם הוורד" ומתעקש למצמץ, או את הבחורה המתה שנרתעת מדרקולה בגרסה מ-1992 לסיפור הערפד הנודע - אבל בתחום החיים שלאחר המוות יש רק מנצח אחד. הסרט: "דג חרב". הדמות: אברקס (ברנדן גליסון). הפעילויות שלאחר המוות: גוויתו של אברקס נושמת בכבדות, ממצמצת - ולקינוח פותחת את ידיה הקפוצות.

הפספוס הכי חולני

אזהרה: הפספוס הבא לקוח מתוך "רשימת שינדלר", והוא הרבה יותר מצמרר מאשר משעשע. זה קורה בסצינה שבה נשלח טרנספורט יהודי בעירום מלא לניקוי במחנה ההסגר: את הפריים חוצה לרגע גבר בגיל העמידה, שלא צריך להתאמץ כדי להבחין שהוא אינו נימול. הזהרנו שזה יהיה חולני.

הפיקשוש הכי מוזר

ראיתם פעם מפל שזורם כלפי מעלה? צפו ב"אנקונדה" ותראו. זה קורה ברקע, בסצינה שבה נראית סירה המתרחקת מעץ גדול, אבל אי אפשר לפספס. למה זה קרה? כי מישהו בחדר העריכה החליט לקחת את הקטע ברוורס, ושכח לרגע ממשנתו של סר אייזק ניוטון.

הפדיחה הכי שנויה במחלוקת

האם ב"שר הטבעות: אחוות הטבעת" ניתן לראות מכונית מודרנית החוצה את שדות הארץ התיכונה? שאלה מצוינת. בערך חצי מחובבי הקולנוע בעולם מוכנים להישבע שכן (כשסם אומר לפרודו שהוא רחוק עכשיו מהבית יותר מאי פעם, בפינה הימנית העליונה של המסך); החצי השני טוען שמדובר בסך הכל בארובה שפולטת עשן, בשילוב של קרני אור שרק נראות כאילו נשברות על שמשה קדמית. בעת כתיבת שורות אלה מתחילה הפצת הסרט בדי.וי.די ובווידאו, אבל גם זה לא יפתור את העניין: קל מאוד לתקן טעות כזאת בחדר העריכה רגע לפני ההמרה לגרסאות הביתיות. תעלומה אמיתית.

הטעות הכי קלאסית

סצינת הסיום המפורסמת של "קזבנלקה". המפרי בוגרט קורע לאינגריד ברגמן את הלב. המטוס עומד להמריא - ועל הכל חולש ערפל סמיך ומסתורי. למען האמת מאוד מסתורי, כי קזבנלקה היא עיר מדברית, וכל בדואי יכול להגיד לכם שאין ערפל במדבר. אבל כמו שאמר ההוא, תמיד תישאר לנו פריז.

הערה: חלק מהטעויות, הפישולים והפספוסים שמוצגים בכתבה זו עלולים להיות בלתי נראים (או בלתי שמיעים) בגרסאות הווידאו ו/או הדי.וי.די של הסרטים. זה נכון במיוחד לגבי סרטים חדשים יחסית, שעוברים תיקונים לפני ההמרה לגרסאות ביתיות, וגם לגבי קלאסיקות שזוכות להפצה מחודשת בעותקים משופצים. בקיצור, אם תחפשו ולא תמצאו - תזכרו שהזהרנו אתכם.