הקסאמים רועמים בשדרות, וקבוצת פרופסורים וסופרים יפי-נפש מזדעקים כנגד מערכת הביטחון על פגיעה בסביבת המחבלים, וחותמים על מודעה מתריסה תחת הכותרת: "האף תספה צדיק עם רשע?". מדינת חמאס הטרוריסטית הכריזה עלינו מלחמה וממטירה פצצות מוות ללא הרף על אזרחינו, מתוך ריכוזי אוכלוסיה תומכת ומעודדת. האם לנו אסור להשתמש בנשק דומה? מהיכן נשאב מוסר שכזה? האם קיימת מדינה אחת בעולם שלא הייתה משיבה בירי תותחים בלתי ממוקד? האם מישהו סבור כי ארצות-הברית, קנדה, בריטניה, צרפת, גרמניה או בלגיה היו סופגות וסופגות ללא חיתוך חד וחד-משמעי?
האבסורד זועק לשמיים כאשר "העולם שותק" לנוכח המטרת הקסאמים והגראדים על עיירה שלווה בישראל, ו"העולם גועש" ותובע ועדת
| דעה הפוכה |
|
| אלופים בהרג ילדים / אריק דיאמנט |
|
למרות הטענות על "איפוק" ו"ידיים קשורות", צה"ל הרג בחודשיים יותר ילדים ממניין האזרחים הישראלים שנהרגו בשנתיים. "מכתב התותחנים" כבר בדרך |
| לטור המלא |
|
|
|
חקירה על משפחה ערבית שנפגעת בחוף ימה של עזה. והנה, כבמחזה האבסורד, עדת אינטלקטואלים מצטרפת לעולם אנטי-מוסרי זה, ועוד תורמת לו מסרים בוגדניים הנועצים חרב בגב עמם. אילו הזהירו אישי בטחון או חכמי מדיניות את צה"ל והממשלה, שלא להרגיז את העולם והתקשורת האנטי-יהודית הזרה בתגובות נגד קשות - כי עתה החרשתי. אך קריאה מפי נאורים, המכונים משום מה "אנשי רוח", אשר משמעותה העקיפה היא הפקרת בני עמם והימנעות מתגובה שלעתים יוצאת ממיקוד - קריאה כזו נשמעת באזניי כיושבי סלון, המוכנים שאנשים ישלמו בחייהם ובלבד שה"תיזה" שלהם תישמר.
מנקודת מבטי היהודית - אך גם הדמוקרטית (זכות ההגנה העצמית) וההומניסטית (כן, אנשי שדרות זקוקים אף הם להתחשבות הומניטארית) - צה"ל צריך להכריז כי תושבי צפון הרצועה, ברוחב איקס ק"מ, חייבים להתפנות תוך יומיים, ואם לאו - איש לא יהא אחראי לגורלם. התקשורת העולמית השקרית ממילא מגנה אותנו, השמאל הישראלי הלוחמני ממילא יצדיק את האויב, ולפחות נרוויח את שדרות ואת העיירות והיישובים הבאים בתור.
המוסר היהודי רווי במסרים מוסריים של "הבא להרגך השכם להרגו" - הקדם וקח את היוזמה. התנ"ך כולו והספרות היהודית לדורותיה - בהלכה, באגדה ובמחשבה - רוויים בהתייחסות למלחמות כמאבק בין עמים, ולא בין יחידים נושאי נשק בלבד. ובמלחמה כמו במלחמה, גם האוכלוסיה האזרחית נפגעת - "זקנים נשים וטף". רק אוכלוסיה שתקיא את המחבלים מקרבה, שתניף דגל לבן, שתביע מחאות נמרצות נגד גרירתה לסכסוך האלים - רק היא תהיה מוגנת, על-פי כל קנה מדה של המוסר היהודי.
יתר על כן, אחת האמירות המשמעותיות של המוסר היהודי, בניגוד לזה הקרוי "מוסר נוצרי", טמונה בפסוק "ויגזול את החנית מיד
המצרי ויהרגהו בחניתו" (שמואל ב' כג,כא). הווה אומר: להשתמש בנשק של האויב. כך בדיוק עשה דוד במלחמתו האגדית בגלית כתיאור המקרא (שמואל א' יז,נא): "וירץ דוד ויעמוד אל הפלשתי ויקח את חרבו וישלפה מתערה וימותתהו, ויכרות בה את ראשו". חכמי הדורות למדו מפסוקים אלו הנחייה לדורות: אל תחששו מלהשתמש נגד האויב בנשקו הוא. זו דרך לגיטימית, ולפיכך גם מוסרית.
כל מי שניחון בטיפת הומאניות כלפי אחיו, כל מי שמשוחרר משנאת-עמו ומתסביך הלקאה עצמית, כל מי ששואב השראה ממקורות היהדות לדורותיה, כל מי שמוכן ללמוד מן ההיסטוריה של מלחמות העולם בכלל ונגד ישראל בפרט, כל מי שעיניו בקודקודו וצופה פני עתיד, כל מי שחפץ חיים ושוחר טוב לעמו ולמולדתו - כל אלו מלווים את צה"ל בהמלצה רועמת: תותחים כנגד קסאמים, טילים כנגד גראדים. כמובן, כל אלו לאחר התרעה מתאימה ומתן דרך מפלט, כלשון ההלכה היהודית הקדומה (הנלמדת מפסוקי התורה) ומנוסחת בדברי הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק ו): "כשצרין על עיר לתופסה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא מניחין מקום לבורח למי שרוצה להימלט על נפשו".
הרב ישראל רוזן, מרבני יש"ע, ראש מכון "צומת" באלון שבות
