שתף קטע נבחר

הוא אבוקדו יפה וזקוף, אבל עוד לא בשל

עורה היה לבן ומתוח, והיא נשכבה למענו על הקרש הקשה, נרגשת לקראתו. הוא בא, התקלף ונמרח עליה, אבל הותיר אותה שבורה ומבוישת, מפוררת לרסיסים

זמן קצר לאחר שגופה תפח והתקמר היא יצאה מביתה, עורה לבן ומתוח, קצוות חומים דקים מעטרים את ראשה, הלכה לקראתו, נכנסה לחדר, נשכבה על הקרש הקשה, הלומה ונרגשת חיכתה לבחיר ליבה ירוק העיניים שנכנס זקוף וגאה, גדול וקשה, התקלף מבגדיו ונמרח עליה.

 

בבוקר התבוננה בה אחותה בכאב כשחזרה לביתה, שבורה ומבוישת. האחות המנוסה חיבקה אותה אל ליבה, ספגה את דמעותיה, ולחשה לה: "אמרתי לך שהוא לא בשל. הוא לא מוכן. אבל את רצית את האבוקדו הקשה מכולם. נכון, הוא יפה תואר וזקוף קומה, אבל לא בשל וזה לא יצליח לעולם עם אחד שעדיין לא בשל".

 

צילום: ויז'ואל/פוטוס
לחם פרוסה חיטה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
למחרת עמדה שוב פרוסת הלחם על קרש החיתוך וחיכתה לאבוקדו אמיתי שיהיה רק שלה. היא נפנפה מעליה אבוקדו אחד שמנמן ועוד אחד עם סנטר כפול, ואז התקדם אליה אבוקדו נאה למראה, גבוה אפילו מהאבוקדו של אתמול, ניגש, התפשט, נצמד אליה קרוב, נגע בכל פיסה מגופה והלם בליבה. אבל הוא היה קשה כמו קודמו, ולאחר שניסה בכוח להימרח עליה, נטש אותה מפוררת לרסיסים.

 

יצאה מהכבשן הלוהט פחות תמימה ורכה

 

הפרוסה אזרה את שארית כוחה, אספה את פירוריה, נכנסה לכבשן הלוהט ושם נסגרה, שכבה לבד, מתהפכת על משכבה ללא מנוח. ליבה נשרף בכאב עד ששוב התאחה, והיא יצאה משם, פחות תמימה ורכה, אך שוב מוכנה, מצפה לתת את ליבה לאבוקדו טוב ואמיתי.

 

ניגש אליה אבוקדו אצילי. היא הביטה בו, ניסתה לנחש אם הוא רך או קשה והושיטה אליו את ידה בחשש. הוא לא היסס, אמיץ וגאה, התפשט והמיס את ליבה ביופיו. היא כבר הבינה שלא תוכל לחזור בה, וביקשה ממנו להתקרב אליה עוד, להימרח עליה כל כולו, וקראה אליו, "קרב אליי אהוב, תן לי לגעת לך עמוק בפנים, תן לי להגיע לגרעין", אך הוא לא ניאות לתת לה אפילו להתקרב אל הגרעין שלו, ורק החליק את שיערו במיונז, נמרח עליה וכיסה אותה בשכבה דקה וקשה מבשרו. היא חשה בקשיחותו, כמו הקודמים, אולם בתמימותה חשבה שאם תוסיף לו קצת לימון, הוא יתרכך עם הזמן ויוכל להתייחד איתה. הלימון נספג באבוקדו הקשה, אבל הוא לא הועיל, ולא עזרו גם המלח והפלפל, כי הוא היה קשה ונותר בשלו. אבוקדו לא בשל.

 

צילום: סי די בנק
לחם (צילום: סי די בנק)
הפעם פירוריה קטנים היו עד מאוד כשנכנסה לסל הלחם במבט מושפל ולחשה לאחותה: "אחותי, נשמה שלי, אני שבורה לרסיסים". האחות חיבקה אותה במשך ימים ארוכים, עד שהפרוסה התאוששה, אספה את חלקיה בכאב, נכנסה שוב לכבשן ויצאה ממנו מחוזקת. קצת צנומה היתה ופחות רכה, אך עדיין פרוסה ראויה.

 

וכך עברה אבוקדו אחרי אבוקדו. חלקם היו קשים וקליפתם דקה, חלקם קשים אך הסתתרו בעור עבה ורך, אבל כולם לא היו בשלים לקשר.

 

היא שמעה כבר את כל התירוצים, הקרש עקום, היא יבשה מדי, היא לא מספיק כהה, היא לא תופחת במקומות הנכונים, הם לא אוהבים פרוסה מחיטה מלאה, הם מעדיפים לחמניות...

 

עד האבוקדו האמיתי.

 

כמו שאמרה אחותה, יש אחד כזה בשל שירצה אותה. הוא לא היה מלך היופי, ולא היה הגבוה בחבורה, אבל הוא היה רך וכן. כשהתקלף מבגדיו במבוכה, הבחינה כי גופו כבר רך וכתמים שחורים מכסים אותו, אבל היא פרסה אליו את זרועותיה וחייכה כשנמרח עליה ברוך, אביר חלומותיה, האבוקדו הבשל.

 

האימייל של רום

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
איפה האבוקדו האמיתי?
איפה האבוקדו האמיתי?
מומלצים