הקונספציה מתה בכרם שלום

כל קונספציית הביטחון החדשה, המבוססת על התבצרות והתכנסות מאחורי הגדר, קרסה בכרם שלום. סופית הוכח כי אין תחליף לשהות של צה"ל בשטחי ההתארגנות של הטרור. האזור שפונה התמלא בעשרות תתי קבוצות של ארגני טרור ובמאות חוליות מצוידות היטב בנשק, שחלקו עובר אליהם מהארגונים ה"רשמיים" וחלקו (בעיקר נשק נגד טנקים) עובר כעת חופשי בציר "פילדלפי" - זה שבשגיאה ישראלית נוספת, נמסר לידי הפלסטינים והמצרים כדי שיפקחו עליו. אלו שהחליפו את חיילי צה"ל בחיילי אויב ואף ציידו אותם בכלי-נשק, מתוך הזיה שיעשו עבורנו את העבודה הביטחונית ברצועה - הביאו לנו מזרח-תיכון חדש, שגורם לנו להתגעגע כעת לישן.

אך לא רק הקונספציה שעמדה מאחורי תהליך אוסלו - נביא את הטרוריסטים מטוניס והם יילחמו עבורנו בחבריהם - קרסה כבניין קלפים. עמה קרסו גם ההבטחות שניתנו ערב הנסיגה מהרצועה, ש"אם רק יעיזו - נכבוש אותם מחדש ונאסוף להם את הרובים ולא תהיה רשות פלסטינית". 

משקרס הכל, ישבו אותם חכמי הדור וחיפשו פיתרון. לחסל את הרשות, כמובטח? חלילה! גם היום, כשישנן כל הסיבות להסביר לעולם מדוע אין זכות קיום לרשות משעברה לידי חמאס, מסרבים מחוללי הקטסטרופה להודות פומבית בכישלון. זה יהיה נזק פוליטי בל ישוער. אז מה עושים? ממציאים קונספציה חלופית: נסיגה והתכנסות מאחורי גדר. ושוב: "הם שם ואנחנו כאן".

בחודשים שחלפו מאז ההתנתקות הוכח שהגדר אינה מונעת הפגזות תלולות מסלול, והם עדיין "כאן", בסלון של שדרות ואשקלון. כעת, בכרם שלום, גם הוכח שהגדר לא מונעת חדירות וירי ישיר. אם נמתין להם מאחורי ביצורים וגדרות, הם יבואו

אלינו בסולמות ומנהרות. אבל לא אלמן ישראל, יש פיתרון: מאז האירוע הקשה, מתקיימת תחרות בין שרי הממשלה בהצהרות ואיומים על "ידנו הארוכה", שתשיג את המחבלים. בעיני המחבלים, אמנם, היד התקצרה מאוד בשנים האחרונות. אבל בציבור הישראלי, בסיועה האדיב של התקשורת, עוד יש קונים לסחורה, וכל עוד יש קונים - יהיו מוכרים וסוחרים. בינתיים, מי שמשלם את המחיר האמיתי הם קורבנות אותו טרור.