"על הלחם לבדו" - איך נפטרים מפחד משמרים
אריאנה מלמד מצאה בספר "על הלחם לבדו" שלל גדול של מתכונים מצויינים, מוסברים היטב בפדנטיות ראויה, שיאפשרו לנו לשחזר פלאי אפייה כמו בריוש וקרואסון, לחם תירס, לחמי שיפון כהים ועוד
בשלב הבא של האבולוציה האנושית יוכרזו השמרים כידידיו הטובים ביותר של האדם, בכל מקרר תצמח לאיטה מחמצת לתפארת, בתבנית הגנטית של בני אנוש יתחולל שינוי שיאפשר להם לגלות סבלנות ללישה נמרצת ולתפיחה איטית, והעולם יימלא ריחות של לחמים פריכים ורכים, שחומים וניחוחיים, מתובלים ומוברשים ומזוגגים וזרועי-גרעינים, ואלה פשוט יקפצו בחדווה מכל תנור אל השולחן.
בינתיים, עד שזה יקרה, מתמרנים חובבי האיטיות והביתיות בין הכמיהה לניחוח ההוא לבין הידיעה המרה שאין זמן, ויש פנטזיות שסדר יומנו הכאוטי אינו מניח לנו לטפחן בקביעות, וודאי לא לממשן. אחת כזו היא ודאי המחשבה שיום אחד נהיה מאורגנים די הצורך להאכיל את בני ביתנו מפרי התנור הפרטי בלבד. עם זאת, יש בינינו אנשים שיודעים לעשות כן, ומכאן אני רוצה להצהיר על קנאה ירוקה ולוהבת בסמדר זורע-ברמק, האחראית להתפתחתו ואפייתו של הספר "על הלחם לבדו".
אינני מכירה אותה כלל, אבל זה לא מפריע לי לקנא במשפטים כמו "את הלחמניות האלה אני אופה באופן קבוע לכריכי ארוחת הבוקר שהילדים לוקחים בילקוט לבית הספר", בצמוד למתכון ללחמניות שומשום שרוב העם רוכש בסופר: או "הפרק הזה נועד למי שבנוי לקשר", בפתח ארבעת העמודים המוקדשים להכנת שאור ולהתמודדות עם קשיי גידולו וה"התייחסות האמוציונלית" שהללו גוררים.
אבל מקנאה לבדה לא תצא לי חלה לשבת, נאן ליום-יום, טורטייה או בייגל, ג'בטינה או אוסף הכיכרות המרהיב שצילומיהן ממש מבקשים נגיסה.
זהו ספר מצוין למתחילים שמוכנים להתאהב במלאכה התובענית, שיחסי העלות-תועלת שלה ממש לא ברורים: נכון שאין צורך להביט בבצק בעת שהוא מכפיל את נפחו ובזמן הזה אפשר לעשות המון דברים, אבל צריך גם להודות שאפייתה של כיכר לחם שמרים בתנור הביתי, בלי תיווכה של מכונה מקצרת-תהליכים, מחייבת היצמדות של שלוש שעות לפחות לטריטוריה של המטבח. כך שאני מניחה שרוב קוראיה של זורע-ברמק לא יצליחו לממש את אהבתם בנחישות שלה, וודאי לא יהפכו את אפיית הלחם לדרך חיים.
עם זאת, פעם בחצי יובל, אולי כשהקיץ יחלוף, אולי כשנצא לפנסיה - נמצא בספר הזה שלל גדול של מתכונים מצויינים, מוסברים היטב בפדנטיות ראויה, שיאפשרו לנו לשחזר פלאים כמו בריוש וקרואסון, כיכרות של בריאות וקמח מלא, לחם תירס ולחם פירות ולחמניות יפיפיות ולחמי שיפון כהים וכבדים כמו באגדות האחים גרים. ביתר הזמן, ועד לשלב הבא של קיומנו התבוני, נשלח יד לאה אל מדף המנויילנים הפרוסים, או שנתפעל שוב מיצירות בוטיק עם הבטחה לטעם ביתי, ונוכל לתהות מעט על מקומה של הפנטזיה הביתית והאיטית בחיינו הנמרצים והמהירים.
ניחוש אחרון של קנאה: רוב בני האדם פוחדים משמרים. רובם ימשיכו לפחוד גם אחרי שיצלחו את ההסברים של זורע-ברמק, וראוי היה להוסיף לדפי הספר לחמים שאפייתם אינה דורשת טיפוח מושכל של חיית-בית שאפילו לא מכשכשת בזנב כשמאכילים אותה בסוכר או דבש, חלב וקמח ומים ועושים לה נעים. במטבח הביתי שלי נאפים מדי פעם דברים-בלי-שמרים, רק כדי לצמצם מעט את הפער בין הפנטזיה לבין החיים, ובגלל הריח שאין שני לו. לטובתם של פחדנים כמוני, הנה דווקא מתכון אחד, פשוט וחביב ויעיל: סהרוני גבינה מלוחים לשבועות, כי יש בספר מאפים שהם לא בדיוק לחמים אלא בצקים נעימים שיהיו חביבים על כל בני הבית, ושתחליפיהם הקנויים בפירוש לא ישוו לדבר שמגיח מן התנור, עם הריח והחיוך שהוא נושא כשובל בעקבותיו.
סהרוני גבינה מלוחים
המרכיבים:
1 גביע (250 גרם) גבינה לבנה רכה
1 גביע (250 גרם) גבינת קוטג'
200 גרם גבינה צהובה מגורדת
200 גרם חמאה רכה
1/2 2 כוסות קמח תופח
1 כפית מלח
לציפוי:
1 ביצה טרופה
מעט שומשום
אופן ההכנה:
- שמים בקערה את כל חומרי הבצק ומערבבים לבצק אחיד (אפשר להשתמש במיקסר בקרס הבחישה או במעבד מזון. הלישה היא קצרה, רק ערבוב עד שיתאחדו כל החומרים). מכסים את הקערה בניילון ומאחסנים במקרר 8-12 שעות.
- מחלקים את הבצק הקר ל – 5 חלקים שווים ומרדדים כל חלק לעיגול בקוטר צלחת גדולה.
- חותכים בסכין חדה כל עיגול ל – 12 משולשים, ומגלגלים אותם לסהרונים מכיוון הצד הרחב של המשולש אל הקצה הצר.
- מניחים את הסהרונים על תבנית שטוחה מרופדת בנייר אפייה ומברישים אותם בביצה טרופה.
- זורים על הסהרונים מעט שומשום ואופים בתנור שחומם מראש לחום גבוה (190 צ') כ – 25 – 30 דקות, עד שהשחימו.
כמה פשוט, ככה טעים, ידידותי לסביבה, לא תובע אנרגיות נפשיות – והנה כמה שידרוגים למבוגרים: זעתר מיובש מפורר אל הבצק בלווית קמצוץ של פפריקה, או החלפה של 100 גרם גבינה צהובה ב - 100 גרם רוקפור, או תוספת של כף בצל קצוץ מטוגן לעיסה - הם משפרי טעם ומקדמי מקוריות. עזי הנפש שלא שומרים כשרות מוזמנים לנסות כף של בייקון מטוגן עד חורמה וקצוץ דק דק. אמהות מותשות בחופש הגדול של הטף יגלו שהטף נהנה לייצר את הסהרונים איתן, אפילו יותר מפעם אחת. וכשההתשה תחלוף, והעולם יהיה מקום טוב יותר לחיות אני מבטיחה לסמדר זורע-ברמק להפסיק לקנא ולהתחיל לאפות.
"על הלחם לבדו, לחם מתוך התנור הביתי". סמדר זורע ברמק. צילום: דני לרנר. כנרת, 191 עמודים.
מומלצים
