מדוע לא הצליחו האוסטרלים להדביר את הארנבונים?
הרשויות פיזרו רעל, החוואים יצאו לצוד אותם עם רובים ואפילו עקרות הבית חבטו בארנבונים עם אלות בייסבול. אך דבר לא עזר להיפטר מהארנבונים שהפכו עד מהרה לסיוט אקולוגי בקנה מידה עצום. אפילו המלחמה הביולוגית שהכריזו עליהם - נכשלה לבסוף בגלל הברירה הטבעית
בשנת 1859 החליט מתיישב אוסטרלי בשם תומאס אוסטין לשחרר בחוותו שבמחוז ויקטוריה שני תריסרי ארנבונים, במטרה שיתרבו וישמשו אותו כחיות ציד. בלכתו לישון בלילה ההוא, הרהר אוסטין בתוצאות מעשהו. הוא פילל בליבו שמשאלתו תעלה יפה, וכי לארנבונים לא יאונה כל רע בשל פגעי הטבע. הוא כלל לא שיווה בנפשו שכעבור עשור שנים תגדל אוכלוסייתם למיליונים רבים, ובתחילת המאה ה-20 יימצאו הארנבונים בכל יבשת אוסטרליה, ומספרם ייאמד כבר במאות מיליונים.
מוצאו של הארנבון (Oryctolagus cuniculus) בחצי האי האיברי. מאז ומתמיד הוא שימש את האדם כחיית ציד בשל בשרו ופרוותו, אולם רק בדורות האחרונים החלו לבייתו ואף להפיצו באזורים אחרים בעולם. באוסטרליה מצא הארנבון תנאים אידיאליים להתרבותו: מיעוט טורפים, חוסר מתחרים, שטחי מחיה נרחבים ומזון בלתי נדלה. כמו כן, התפשטותו המהירה לא נבעה כתוצאה מהגירה טבעית; היה זה האדם שהעבירו ממקום למקום, עד שלא נודע שטח בר אחד באוסטרליה שלא נצפו בו ארנבונים, מן הערבות הצחיחות ועד היערות הגשומים. הארנבון הפך בביתו החדש למזיק.
בסופו של דבר, החליטו הרשויות באוסטרליה להכריז מלחמת חורמה על הארנבונים. כתוצאה מהתרבותם נפגעו עד מאוד מיני חיות כיס, שלא היו מסוגלים להתחרות בארנבונים על שטחי מזון ומקומות מחיה. בנוסף לכך, משהחלו האוסטרלים לפזר רעלים, נתברר שחיות הכיס המקומיות הן הנפגעות העיקריות. על כן פסק השימוש ברעלים, והוחל במתן תמריצים לציידים מקומיים לקטול ארנבונים ככל שידם משגת. אפילו עקרות הבית נרתמו למשימה ויצאו לשדות עם אלות בייסבול על מנת לחבוט בראשיהם של הארנבונים, אבל כל זאת ללא הועיל.
לאוסטרלים לא נותרה ברירה. הם גידרו את חוותיהם בתקווה שמחסום שכזה ימנע מן הארנבונים להגיע לשטחי המרעה שיועדו עבור צאנם. אולם, הארנבונים התגברו גם על המכשול הזה, בכך שטיפסו זה על גופו של זה כדי לדלג אל הצד האחר של הגדר. האוסטרלים המיואשים אף לא תיקנו את הגדרות שהתבלו ברבות הזמן. הם כמעט נכנעו למכת הארנבונים כשהתברר להם כי אפילו שימוש בגז רעיל שהוחדר למחילות הארנבונים לא קטל אותם בהמוניהם כפי שקיוו, וכי היצורים הללו אך המשיכו בהתרבותם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 חל המפנה במאבק. בברזיל נתגלה נגיף בשם מיקסומה (Myxoma). נגיף זה, כך נתברר, הוא קטלני במיוחד לגבי ארנבונים, אבל כמעט שאינו פוגע ביצורים אחרים. באוסטרליה החליטו, אם כן, להשתמש בו במלחמתם כנגד הארנבונים. המחלה עצמה הקרויה מיקסומטוזיס (Myxomatosis) מועברת על ידי פרעושים ויתושים, ואילו הארנבונים עצמם אינם יכולים להדביק זה את זה. לפיכך, הפיצו הרשויות האוסטרליות מיני יתושים שהובאו מאירופה, כדי שלא ייוותר חלילה קילומטר מרובע אחד בכל יבשת אוסטרליה שלא ימצאו בו יתושים לרוב.
האוסטרלים נחלו הצלחה רבה בשיטה זו של הדברה ביולוגית. 99 אחוזים מאוכלוסיית הארנבונים ביבשת הושמדה כליל עד ראשית שנות ה-50. מספר הנקטלים נאמד במיליארד פרטים. למעשה, מאז החל האדם להשתמש בפניצילין במאבקו כנגד החיידקים, לא נודע הישג משמעותי רב מזה בלוחמה כנגד מזיקים. עם זאת, בחלוף מספר שנים החלו שוב הארנבונים להתרבות. הנגיף הקטלני לא יכל להם עוד. את הסיבה לכך ביקשו האוסטרלים לברר.
קל להתפתות ולסבור כי הארנבונים פיתחו עמידות כנגד הנגיף, בדומה לגזעים של חיידקים שנגזרות של פניצילין אינן פוגעות בהם עוד. אולם, פרזיטולוגים ניחשו נכונה את סיבת הדבר. לארנבונים שנלכדו בשדה הם הזריקו נגיפים מן הזן המקורי, ומצאו כי שיעור התמותה אצלם היה גבוה מאד. לפיכך יכלו להסיק שהשינוי חל בנגיף עצמו ולא בארנבונים. כלומר, הופיעה בנגיף צורה פחות אלימה שגרמה למספר מקרי מוות נמוך בהרבה.
הנגיף שינה אם כן את אסטרטגיית ההדבקה שלו. הזן האלים גרם הן לתמותה מהירה והן לתמותה רבה, כך שרבים מן הארנבונים שנשאו אותו מתו בטרם הספיקו להתרבות, וגם כמות הפונדקאים הנושאים אותו פחתה עד מאד. כשהארנבון מת אין הנגיף מסוגל להתקיים עוד, ולכן אלימותו הרבה מדי אינה פוגעת רק בארנבון אלא גם בעצמו. קרי, בהיעדר אוכלוסיית ארנבונים ייעלמו גם הנגיפים. לעומת זאת, ארנבונים שנשאו את הזן הפחות אלים שנוצר עקב מוטציה, לא רק שרדו אלא גם אפשרו בעקיפין להדביק פרטים נוספים וכך גרמו להתרבותו של הזן הזה. התוצאה היתה היעלמות הזן האלים, עקב סלקציה חזקה לטובת זן פחות אלים של הנגיף. האבולוציה של יחסי טפיל-פונדקאי יצרה במקרה דנן סוג של שיתוף פעולה: הנגיף זוכה להעברה רחבה יותר ואילו הארנבון סובל מתמותה נמוכה יותר.
ארנבונים בפעולה. חמודים - אבל מזיקים
צילום: סי די בנק
מומלצים
