שתף קטע נבחר

"מוטה אמר: יוני נהרג באשמתו. ביבי יצא נסער"

"אמרתי: יוני עזוב את האוגנדי, זו תרגולת. יוני היסס רגע. ואז אמר לעמיצור - שבור ימינה, מתקרבים אליו. הכל היה עניין של עשירית שניה. ואז הוא וגיורא זוסמן יורים על האוגנדי הזה בניגוד לכל מה שתוכנן... וזה הרגע הכי מחריד במבצע, כי ברור לכולנו שעקרון ההפתעה נשמט מהידיים". מוקי בצר ואליק רון מדברים על הרגע הקשה ביותר במבצע אנטבה - פרשת מותו של מפקד סיירת מטכ"ל, יוני נתניהו. על הפאשלה בשטח, ההתמודדות מול משפחת נתניהו והקרב על הזיכרון ההיסטורי. כתבה שנייה

זה נותר הפצע המדמם ביותר ממבצע אנטבה. שאלת חלקו של מפקד סיירת מטכ"ל, יוני נתניהו ז"ל, בפעולה כולה וכן בביצוע בשטח – שבסיומו מצא את מותו. השאלה הזו יצרה חזית קרה שנמשכת עשרות שנים בין משפחת נתניהו, שהפכה את זיכרון הבן המפקד למיתוס, לבין בכירי היחידה – שמעלים גם היום, 30 שנה אחרי, ספקות כבדים באשר לתיפקודו של נתניהו בשטח.

 

בשיחה עם ynet, מתייחסים מוקי בצר, אז האחראי על ההשתלטות בטרמינל, ואליק רון, שהשתתף במבצע כמ"פ במילואים ביחידה, בזהירות לנקודה הזו. הם מספרים את גרסתם לאירועים, ובמקביל מבהירים: "אנחנו יחידה אינטימית - ואחרי מות קדושים אמור".

 

 

לדעת בכירים ביחידה, הבעייה מתחילה בהגעתו המאוחרת של נתניהו לזירת התיכנון של המבצע. רק ביום חמישי, יומיים לפני היציאה לאנטבה, הוא שב מתרגיל רחב היקף בסיני. הוא נפגש עם הלוחמים הממתינים בבית הצנחן ברמת גן ולאחר מכן מקבל מבצר עדכון מסודר על פרטי המבצע. סיפור הכיסוי שנבנה - הולכים לבצע מבצע עונשין בלבנון נגד בסיס מחבלים. נתניהו מורה להתחיל ולתרגל את הכוח.

 

על פי התוכנית, היו 32 לוחמים אמורים להגיע לטרמינל בתוך מכונית מרצדס ושני רכבי לנדרובר. 15 היו אמורים לשמש ככוח הפורץ לטרמינל, בפיקודו של בצר. הכוח בפיקודו של נתניהו היה אחראי עד להיתקלות על הרתק מכיוון מגדל הפיקוח. לחץ הזמנים היה אדיר, על הלוחמים היה להיערך בתוך פרק זמן קצר, נתניהו היה צריך ללמוד את התוכנית - ובמקביל היה צריך להשיג מכונית מרצדס שחורה שלא תעורר חשד.

 

"שוב פנינו למוסד", מספר בצר. "היה שם בחור בשם אורי טאובר שפנה למגרש מכוניות שהמוסד עמד עמו בקשר והביא משם מרצדס – אלא שהייתה להם רק מרצדס לבנה... נאלצנו פשוט לעמוד ולצבוע אותה. היינו צריכים להתארגן בצורה מהירה ולחתוך פינות - והתחושה של החיילים לא הייתה טובה. הם היו רגילים להתכונן למבצעים במשך זמן הרבה יותר ממושך".

 


המרצדס הצבועה. צילום: שאול גולן

 

מוטה גור הרמטכ"ל נתן את האישור למבצע בלב כבד, כשטראומת אסון מעלות שנתיים קודם לכן עדיין מרחפת מעל ההחלטה. "הוא כל הזמן חזר ואמר שאף אחד לא יפתח באש לפני הכוח של מוקי בצר, שלא תהיה פתיחה מוקדמת אלא אם יפתחו עלינו", נזכר בצר. "ליוני הוא אמר: אני אישית נפצעתי בפעולות התגמול בשנות ה-50 בעזה. ירו עלי מהגג. עליך לשמור על עקרון הרתק הנצור, שלא תיפתח אש מהמגדל". הכוח מקבל את האישור ובשבת אחר הצהרים הם ממריאים.

 

התקלה בשטח: האם יוני הקדים לירות?

 

הכוח נוחת באנטבה כמתוכנן. על המרצדס נמצאים תשעה לוחמים, כולם לבושים במדים מנומרים, כמדי החיילים האוגנדים. בצר הוביל את הכוח: "ידענו שעוד שתיים שלוש דקות יהיה מגע. העיניים היו נשואות רק למקום אחד לפתחים של הטרמינל. בדקתי שכולם דרכו את הנשק ושהנצרה על בודדת. אני מקבל אישור ואנחנו מתקדמים".

 

ואז מתחולל האירוע המשמעותי במבצע. בצר מספר: "אנחנו מבחינים בשני חיילים אוגנדים, עומדים ומדברים אחד עם השני. ואז אחד עוזב - והשני מבחין בנו, מרים את הנשק, מכוון וצועק 'אדוונס', כלומר תתקדמו אלי. יוני נבהל ואומר לאחד הקצינים: תחסל אותו. אני אומר ליוני: עזוב, זה תרגולת. אני יודע את זה בין היתר בגלל הרקע שלי באוגנדה. כשגרתי שם, שמרו על הבית שלי שני חיילים. שניהם הכירו אותי ולמרות זאת כשהייתי מגיע הם היו מרימים את הנשק וצועקים 'אדוונס'".

 

"חזרתי ואמרתי: יוני עזוב, זו תרגולת. יוני היסס רגע. ואז אמר לעמיצור - שבור ימינה, מתקרבים אליו. הכל היה עניין של עשירית שניה. ואז הוא וגיורא זוסמן יורים על האוגנדי הזה - בניגוד לכל מה שתוכנן. האוגנדי נפצע ומתרומם, מישהו מהלנדרובר מזהה מה קורה ופותח עליו באש רועשת עם קלצ'ניקוב. וזה הרגע הכי מחריד במבצע, כי ברור לכולנו שעקרון ההפתעה נשמט בשניה זו מהידיים, והסכנה שאסון מעלות יחזור הייתה מוחשית. כל אחד הבין שיכול לקרות אסון".

 

מרגע שההפתעה נעלמה, נפתחת אש מכל הכיוונים. במקום שמפקדי החוליות יגיעו לפתחים שנקבעו בתוכנית, כולם נעים אחרי בצר ונוצר "פקק" של לוחמים שאיבדו את החוליות שלהם.

 

מספר אליק רון: "היתה אנדרלמוסיה שלמה, אני מבין שאנחנו יורדים מהרכב, לא לפי התכנון. היינו צריכים לחלוף ליד מגדל הפיקוח עם הרכב, אבל יצא שכוח גדול רץ מתחת למגדל הפיקוח - ומשם נורית האש. אני רץ צמוד ליוני ופתאום רואה שהוא נפגע. אני זוכר שאמרתי לדוד חסין: טפל בו טוב, שלא ייעלם. ואז אני רץ פנימה למוקי להגיד לו שיוני נפגע. שם, בינתיים, כמעט מסתיים הקרב. אני יוצא חזרה החוצה ושוב אש מטורפת מכיוון מגדל הפיקוח - ואני אומר לעצמי אליק, אתה הולך לחטוף".

 

על אף חילופי האש מצליח הכוח בפיקודו של בצר לפרוץ לטרמינל ולשחרר את בני הערובה. החוטפים, שלא חשבו בכלל על האפשרות שמדובר בחיילי צה"ל אלא העריכו שמדובר בסיכסוך כלשהו בין החיילים האוגנדים, מופתעים ונהרגים.

 


בני הערובה בארץ. צילום: לע"ם

 

אבל זו רחוקה מלהיות הצלחה מושלמת. בשטח, נושם יוני נתניהו את נשימותיו האחרונות בידי חבריו. בטרמינל עצמו מוצאים את מותם שלושה בני ערובה: אידה בורוביץ', שנהרגה כנראה מאש המחבלים, וז'אן ז'ק מימוני ופסקו כהן שנהרגים מאש כוחותינו. בת ערובה נוספת, דורה בלוך הקשישה שפונתה כמה ימים קודם לכן לבית החולים, נורתה למוות לאחר המבצע בהוראתו של אידי אמין המתוסכל. בנוסף, נפצע באורח אנוש אחד מחיילי הכוח של הצנחנים, סורין הרשקו, שנותר משותק בכל חלקי גופו.

 

"האבא חקר אותי, זה היה לא נעים"

 

למרות ההצלחה בשיחרורם של בני הערובה, שאלת מותו של יוני מטילה צל כבד. עיקר השאלות עולות ממשפחת נתניהו, שדורשת לדעת כיצד מת הבן, המפקד הנערץ. הלוחמים נקראים לספק תשובות.

 

מספר מוקי בצר: "אחרי התחקיר, מוטה קרא לכמה מאתנו. הוא כעס מאוד ואמר: יוני נתניהו נהרג באשמתו שלו, כי הוא ידע שעל פי התכנון יש לאפשר לכוח הפורץ לפרוץ פנימה, הוא ידע שיש להיות ברתק נצור מול מגדל הפיקוח, משם הגיע האיום הגדול והוא לא ביצע את זה. מוטה אמר שהוא אישית תידרך אותו ואמר לו לרתק מיד כאשר נפתחת האש. את הדברים הוא גם אמר למשפחת נתניהו בשבעה. אני זוכר את ביבי, יוצא החוצה כשהוא נסער".

 

ומוסיף אליק רון: "הגעתי למשפחת נתניהו בשלושים. הכניסו אותי לחדר שבו היו האבא בנציון, והאחים ביבי ועידו. האבא מתחקר אותי והם שותקים. והתחקיר הופך ליותר ויותר לא נעים. היתה לי לפתע תחושה שהם כבר בנו תזה. הרי אני הייתי ליד יוני כל הזמן והירי בוצע ממגדל הפיקוח – אבל בשאלות של האב הכול חתר לנקודה שמישהו שגה, ובגלל הטעות שלו יוני נפגע. הם לא קיבלו את האפשרות שאולי יוני הוא זה ששגה. הרגשתי שנעשית כאן מניפולציה. בשלב מסוים לא יכולתי יותר ואמרתי: זה היה בד לאק, ואני הייתי קרוב מאוד לבד לאק הזה - אבל זה פגע ביוני", אמר אליק. "לפעמים כשיודעים לעצור בזמן ולא מתחילים לחטט אז נשארת איזושהיא הילה",

 

בצר: "אני אמרתי לאבא: המבצע הזה הפך למיתוס, הוא קרוי על שמו של יוני שהפך בעצמו למיתוס בגלל סוג המבצע. אם הוא היה נהרג במלחמת יום הכיפורים - אף אחד לא היה יודע עליו והוא היה נותר אנונימי כמו כל שאר ההרוגים. ולכן הצעתי לאבא להשאיר את זה ככה ולא לגעת בזה - אבל זה לא סיפק אותו". הפצע, כמו גם שאלת האחריות למותו של יוני נתניהו, נותרו פתוחים, מבחינת המשפחה.

 

בשבועות הקרובים אמורים בצר ורון, יחד עם רבים מחבריהם למבצע אנטבה, לחזור לשדה התעופה ההוא. לרון זו תהיה הפעם הראשונה מאז המבצע, מסע של 30 שנה במנהרת הזמן. "אומרים שיש שלושה שלבים בזיכרון של אדם", הוא מפטיר, "כשהוא צעיר הוא זוכר דברים בבירור, כשהוא מתבגר הדברים מתרחקים והזיכרון מטשטש. והשלב הכי מסוכן הוא כשמתחילים לזכור דברים שלא קרו - וזה השלב הבעייתי. אני רוצה לבקר באנטבה כדי לראות איך המקום נראה אל מול תמונת הזיכרון שנותרה חקוקה אצלי בראש".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: לע"מ
יוני נתניהו ז"ל
צילום: לע"מ
מוקי בצר
צילום: חגי אהרון
אליק רון
צילום: חגי אהרון
מוטה גור. "יוני נהרג באשמתו"
צילום: לע"מ
ההרקולס נוחת בארץ
צילום: לע"מ
מומלצים