המפונים גילו את האבטלה
הפליאה שמביעים מפוני גוש קטיף על הדרך בה נוהגת בהם המדינה מעידה בעיקר על הדרך בה נהגו בהם קודם לכן
בדיון שהתקיים לאחרונה בכנסת בעניין מצבם של מפוני גוש קטיף, הושמעו טענות קשות נגד הממשלה: עשרה חודשים אחרי ההתנתקות, 1,361 אישה ואיש מבין המפונים עדיין מובטלים, כ- 1,400 משפחות מתגוררות במגורים זמניים ו-100 משפחות עדיין בבתי מלון. החקלאים והעצמאיים אינם מצליחים לשוב לעבודה בתחומם, ואחרים, שהיו מועסקים בשירות הציבורי, אינם יודעים אפילו אל מי לפנות על מנת להשתלב בחזרה בעבודה. במשרדי הממשלה אין מענה לבעיות ולעתים פשוט אין מענה כלל. התחושה המתקבלת, אמר לי אחד המפונים, היא שהם חושבים שאנחנו עובדים בשבילם - ולא שהם, הפקידים, עובדים בשבילנו.
במדינת ישראל חיים כיום יותר מ-218 אלף מובטלות ומובטלים, וזאת על פי הנתונים הרשמיים, שאינם כוללים את עשרות האלפים שלא מגיעים יותר ללשכות התעסוקה אף שהם ממשיכים לחפש עבודה. האומדן הרשמי אף לא כולל את אלה המועסקים בעבודה חלקית מחוסר בררה, או את מי שפשוט התייאש מהסיכוי לשוב למעגל התעסוקה. מתוך המובטלים הרשומים, יותר מ-36% מחוסרי עבודה כבר יותר מתשעה חודשים. על פי נתונים אלה, מובטלי גוש קטיף נמצאים בחברה טובה.
כל מי שעמד בתור להסדרת ענייניו בעירייה או במשרדי הממשלה ומוסדות הציבור, מאזין לתלונות של המפונים בתמיהה - על מה הם מתלוננים? למה ציפו? כולנו יודעים שקבלת זכויות או פיתרון לבעיות דורשים עמידה ממושכת בתור, אין-ספור טלפונים ופניות למשרדים הרלוונטיים ועמידה עיקשת על הדרישות. נדמה שהפליאה שמביעים המפונים על הדרך בה נוהגת בהם מדינת ישראל מעידה בעיקר על הדרך בה נהגה בהם המדינה קודם לכן.
הנה עוד כמה עובדות על מדינת ישראל, שבגוש קטיף אולי לא הכירו: אדם שמאבד את מקום עבודתו הופך למספר סטטיסטי; המדינה אינה מסייעת לו למצוא עבודה, אלא רק דואגת כיצד להימנע מלשלם לו קצבה; במוסד לביטוח לאומי עונים לטלפונים רק שעתיים ביום, אם הצלחתם לחדור בין מאות המתקשרים; קצבאות משולמות חודשים ארוכים אחרי הגשת הבקשות, ורק לאחר מסע ייסורים שעובר הנזקק; חולים משלמים עבור תרופות מכיסם או באמצעות מבצעי התרמות; הורים מממנים חלק מתוכנית הלימודים של ילדיהם; ובמשרדי הממשלה השונים תמיד משתרכים תורים ארוכים, שבסיומם לא תמיד מקבל האזרח את המענה לו הוא זקוק.
השירות הציבורי הוא המראה של הממשלה - זו הממשלה שלא באמת עובדת בשבילנו. על פי התנהלות הממשלות בשנים האחרונות, מתקבל הרושם שיש להן עם - ולא להיפך. בין חובות המדינה כלפי אזרחיה נמצאים יצירת מקומות תעסוקה הולמים ומענה לצרכי הציבור במסגרת המוסדות הרלוונטיים. לכל מחוסר עבודה - ללא קשר היכן התגורר - מגיעה הזכות לעבודה ראויה בשכר הגון.
למי שנתלש בכוח ממקומו, דוגמת המפונים, מגיעה - בשם ההגינות האנושית - עזרה נוספת במציאת עבודה ובהשתלבות בה. לכל אזרח מגיע מענה מכובד מהרשויות, בוודאי למי שהרשויות פינו אותו מביתו. מצוקתם הקשה של מפוני גוש קטיף ראויה לפתרון מיידי. ההתנהלות השלומיאלית של מוסדות השלטון השונים מולם מעידה כי עבור מדינת ישראל, הם הפכו לאזרחים מן המניין. אולי דווקא המצוקה של קבוצה זו תהפוך לזרז לשיפור השירות לאזרח של כלל מוסדות המדינה כלפי כל האזרחים. בינתיים, כל שנותר לנו הוא לאחל להם בחיוך מריר: ברוכים הבאים לישראל.
מומלצים
