סוריה ומצרים מטיפות לנו מוסר
האו"ם מאבד את מעט האשראי שעוד נותר לו כשהוא מאפשר למשטרים חשוכים לנגח את ישראל בשם זכויות האדם
הדיונים האחרונים במוסדות האו"ם בניו-יורק ובז'נבה, במהלכם הטיפו לישראל ונזפו בה נציגי מדינות ששולחיהם עצמם חייבים היו
לעמוד למשפט האומות, הם בושה וכלימה לרעיון האו"ם. שוב הוכח שהבמה שנותן המוסד הציני והאנכרוניסטי הזה לנציגי אותן מדינות לכהן בתפקידי השופט - בה בשעה שמקומן הוא דווקא על כיסא הנאשם - היא אות קלון לקופי אנאן ולאנשיו. פעם נוספת מאבד האו"ם גם את מעט האשראי שנותר לו, בהאצילו את הסמכות להטיף לישראל אודות התנהלותה בשטחים למדינות שלא רק שיש להן עניין פוליטי עצום בניגוח ישראל, אלא הן עצמן חסרות בסיס מוסרי לשמש כמטיף הבינלאומי, ומשטריהן חסרים מושגי יסוד בערך העליון הנקרא חופש הביטוי.
מצרים, למשל. השבוע השמיע נשיאה טרוניה כלפי ישראל, על כך שאיננה מגיבה לתביעות הכנופיה הפלסטינית שחטפה את החייל גלעד שליט. סביר להניח שכעסו של מובארק לא בא בגלל שהוא מתנגד להתקפלות ישראלית וכניעה לסחטנות החוטפים. הנשיא המצרי - והפעם ללא ציניות - ידוע במלחמתו בטרור הפנימי בארצו, ומי כמוהו מכיר בחשיבות העמידה האיתנה מול כנופיות של מחבלים שפלים. אבל מובארק שוב נוהג על פי הכלל, מה ששנוא עליך - עשה תעשה לחבריך!
מצרים זו, שהצטרפה למקהלת המגנים את ישראל, שברה לאחרונה שיא בדיכוי חופש הביטוי. עאליה פראג' מוג'אהד, תלמידה בת 15, שבבחינת הסיום כתבה חיבור ביקורתי אודות הקשר בין מצרים לארצות-הברית ובין מובארק לבוש - נעצרה, נחקרה במשך שלוש שעות באשמת "השתייכות לארגון סודי" והורחקה מבית-ספרה. איברהים עיסא, עורך השבועון "אל דוסתור" ואחד הכתבים, סחר זכי, נשפטו לא מכבר לשנת מאסר וקנס גבוה. מה היה חטאם? פרסום כתבה עניינית אך ביקורתית אודות התנהלות הנשיא. כתבה כזו, המקובלת בכל העולם החופשי ואף בחלק מהעולם הלא-חופשי, הוגדרה בקהיר כ"העלבת הנשיא בפרהסיה".
סוריה, למשל. האו"ם העניק לאבירת דיכוי זכויות האזרח מעמד בינלאומי במוסדותיו. בשאר אסד, העומד מאחורי חיסולו של ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי, הורה לאחרונה לעצור עשרה פעילי זכויות אדם ונימק זאת כלא פחות מ"פגיעה בביטחון הלאומי של סוריה ושיתוף פעולה עם אויבי המשטר". בין העצורים שתי דמויות מוכרות - הסופר מישל קילו ועורך-הדין אנואר אל-בוני - שהעזו לתמוך, רחמנא ליצלן, ב"הצהרת דמשק - ביירות" הקוראת לשיפור היחסים בין סוריה ללבנון. לכך יש להוסיף את החיסולים והמעצרים התכופים של "אויבי הביטחון הלאומי" מקרב האחים המוסלמים, כמו מעצרו של מוחמד א-סאיס שנידון לעונש מוות, ורק בהתערבות "אמנסטי" הופחת עונשו למאסר ממושך. או מוחמד קטריב, פועל נמל מטרטוס שהואשם בקשרים אסורים עם... סדאם חוסיין (לעולם לא אסלח לאסד על שגרם לי להגן על שני אלה).
בלבנון, עוד מדינה נאורה המבקשת להנחיל לישראל קוד התנהגות מקובל בטיפול בחשודים בחתרנות מדינית, פירסמה לאחרונה קבוצה של עורכי-דין בראשות נביל חלבי גילוי דעת, החושף כי השלטון מחזיק עשרות ממתנגדי המשטר בכלא, ללא משפט, תוך שהם עוברים עינויי תופת בתאי המעצר.
ולאחרונה נוספה לרשימת המדינות הצדקניות הללו גם תימן, עוד אושיה של צדק מוחלט נוסח האו"ם. עו"ד בשם חאלד אל-אנסי, פעיל
זכויות אדם, התנדב להגן על עיתון תימני בשפה האנגלית, שפרסם באיחור ניכר את הקריקטורות הדניות. אל-אנסי אוים בנשק על-ידי מנגנון ביטחון ממשלתי ונאלץ לסגת מכוונתו. עורך היומון "אל דיאר", עבד אל-מהדרי שמו, נורה בידי "אלמונים" בשל כתבותיו הביקורתיות כלפי השלטונות. ואילו פעיל זכויות אדם בשם סוהייב אל-דהבאני כלוא זה כשלוש שנים רק בגלל דעותיו ה"בלתי מקובלות".
מתברר, שגם אם אתה משליך אבנים על שכניך כאשר ביתך מזכוכית, יש מי שיגן עליך... האו"ם.
משה אלעד, אלוף-משנה (מיל'), שימש בתפקידים בכירים בשטחים וכיום עוסק במחקר במוסד שמואל נאמן בטכניון
