בתו של אסיר פלסטיני לאמו של שליט: די לסבל של כולנו
ביום בו נולדה אימן, לפני 14 שנה, היה אביה במחנה המגורשים בלבנון. היום הוא כלוא בישראל ובמכתב אישי לאימו של גלעד שליט קוראת הילדה: "אנו נמצאים על הדרך שבה את יכולה לצעוד צעד אחד ואנו צעד מקביל, בכדי שכל אחד יקבל בחזרה את אהוב לבו. די לסבל ולעצב שלנו ושלכם"
אימן אבו שלבאכּ מרמאללה היא רק בת 14 ובשנה הבאה תעלה לכיתה ט', אבל בניגוד למרבית בני גילה שהלכו ביומו הראשון של החופש הגדול לים או לקייטנה, היא תקיים עם משפחתה מסיבת עיתונאים בה תקריא איגרת לאמו של החייל החטוף רב-טוראי גלעד שליט. תמורת שחרורו, היא מקווה, תזכה לראות שוב את אביה הכלוא בישראל.
ביום בו נולדה אימן שהה אביה מוחמד ביחד עם עוד 400 מנהיגי ופעילי חמאס במחנה מרג' א-זוהור בלבנון, לשם גורשו על ידי ישראל לאחר שהואשמו בפעילות טרור. היא התפרסמה כתינוקת הראשונה של המגורשים וכעת היא שוב מתייצבת בקדמת הבמה כבת לאסיר פלסטיני. גם דודה, עבדאללה, עצור בישראל באשמת חברות בחמאס.
עוד לפני מסיבת העיתונאים שתקיים אחר הצהריים משפחתה של אימן ברמאללה, העבירה הילדה הפלסטינית ל-ynet את האיגרת בה היא פונה אל אימו של שליט. אנו מפרסמים אותה כאן במלואה.
"גברתי, אמו של החייל השבוי גלעד שליט,
אני ילדה אחת מאלפי ילדים שנגזר עליהם לא להנות מחיוך, מנשיקה על הלחי בכל בוקר, מיד שתלטף ותרגיע את הכאב ותעודד אותנו להתקדם בחיים. אני ילדה שגזלו ממנה את אבן היסוד של ביתה, את אבי.
גברתי, את כואבת וממתינה בדריכות לגורל בנך שהיה בתוך טנק, לא כדי להגן על עניין או עיקרון, אלא כדי לציית להוראות מפקדיו מבלי לחשוב אם הוראה זו היא נכונה או לא. גברתי, זכותך לכאוב, לחוש עצב ולצעוק בקול רם - החזירו לי את בני, מה חטא בני? אבל האם יש ביכולתך לעצור ולחשוב על עניין חשוב? זהו עניינם של האסירים שלנו בבתי הכלא שלכם, וכל חטאם היה שהרימו אבן או עט כדי להגן על דתם ומולדתם כדי להגן על עניין ועיקרון שבו הם מאמינים וימשיכו להאמין בו. לא מתוך מניע של הרג וטרור כפי שטוענים מנהיגיכם, אלא כדי להגן על האדמה ועל הדת שלנו.
גברתי, עשרת אלפי אסירינו כלואים בתאי הסבל (בתי הכלא שלכם) בתוך אש של הרג ואכזריות, בתוך תאים רקובים ששרפו את צעירותם, את תקוותם ואת שאיפותיהם. אסירינו, גברתי, אינם זוכים ליחס של בני אנוש, אלא ליחס שאין לתאר במילים. יחס שכל מטרתו להביאם למצב של מוות איטי, וזאת אחרי שאת מרביתם לא איפשרו לנו לבקר ולראות מזה זמן רב. תשווי בין הסבל שלך, שלא עברו עליו אלא ימים ספורים, לסבל שלנו שכבר נמשך יותר מ-20 או 30 שנה. אני בטוחה שבנך זוכה ליחס של אסיר מלחמה, יחס טוב כפי שמצווים עלינו הדת והמוסר שלנו.
גברתי, זה כל מה שיש לי לומר לך והברירה היא בסופו של דבר בידך ובידי עמך והמנהיגים שלכם לשים קץ לסבל הזה.
את הדברים האלה לא יבין אלא מי שסובל וכואב. המנהיגים הפוליטיים והצבאיים כמו מנהיגייך לא יבינו אותם שכן הם לא חוו בליבם את מה שאנחנו עוברים יחדיו. שכן, כל מי שבנו תחת כנפו חי בנוחות ובבטחה.
אני קוראת לאללה שישמור על אבותינו ועל ילדינו. אנו נמצאים על הדרך שבה את יכולה לצעוד צעד אחד ואנו צעד מקביל בכדי שכל אחד מאיתנו יקבל בחזרה את אהוב לבו וכדי שזה ישוב לחיקנו. די לסבל ולעצב לנו ולכם.
אימן, בת של אסיר פלסטיני"
לפנייה לכתב/ת 
