אודי A4 אוואנט - מציאות אחרת

"המכונית הזו", לא יכולתי להימנע מלחשוב, "בחיים לא יכולה להצליח בישראל. לא בגלל שהיא רעה כל כך, אלא בעיקר מכיוון שגרסה יותר אזוטרית עבור הנהג הישראלי, קשה לדמיין". מדובר באודי A4 סטיישן ("אוואנט"), עם מנוע דיזל וגיר שישה הילוכים ידני. שילוב שיגרום לקהל היעד המקובל - חשבון בנק תפוח, אתם יודעים... - לחטוף סחרחורת ולהסתובב לאחור בבהלה.

אודי A4 אוואנט. להיט באירופה - לא קיימת בישראל

וזה לא שאנשי אודי-ישראל התעלמו מהאפשרות לשווק אצלנו מכונית סטיישן. או קיי, לא עם דיזל וגיר ידני, אבל בכל זאת, ניסו. הכישלון היה צורב. לקוחות לא בדיוק התקבצו מול אולמות התצוגה לכבוד המכונית "הביזארית" במונחים ישראלים. ולאיש ממש לא שינתה העובדה שחלקו של מרכב הסטיישן מסך מכירות אודי-אירופה, הוא מהגדולים בין היצרניות.

בואו ונראה עד כמה הם טועים. הישראלים, זאת אומרת.

מכוניות סטיישן באירופה הפכו מזמן לגרסאות אופנתיות, לא מעט בזכות אודי עצמה. דגמים שמלמדים על סגנון חיים של גולדן רטריוור באמצע שבוע וסקי או חגיגות בוז'ולה בסופו. ה-A4 היא דוגמא מצוינת לכך, מכונית שנטשה ללא חשש או התנצלות את הקו השימושי ויכולת ההעמסה, לטובת מראה ואופנתיות. למה נטשה? כי אורכה ובסיס הגלגלים שלה זהים לאלה של מרכב הסדאן (458.5 ס"מ, 265 בהתאמה), ובעיקר כי - תחזיקו חזק - נפח תא המטען כאן (440 ליטר) קטן מזה של הסדאן. מאוחר יותר נגלה כי המרחב ליושבים מאחור סביר לז'אנר היוקרתיות-בינוניות, אבל בטח לא מרשים.

לא יודע למה, אבל מסיבה כלשהי החזית החדשה והאגרסיבית של אודי פחות הולמת את האלגנטיות השקטה של האוואנט המקורית. בסדאן זה הולך לא רע, כאן זה נראה קצת תלוש. בטח כאשר מדובר בגרסה ללא יומרות ספורטיביות מיוחדות. וכמו בסדאן המחודשת, היא נראית כוחנית ובולטת כאשר מסתכלים בה בדיוק ממול (או אם תרצו, במראת הפנים...), אבל פחות כאשר מביטים בה מהצד. ולמה זה ככה? כי החזית הזו פשוט לא תואמת לקווי הפרופיל, אות ועדות לכך שמדובר אחרי הכל במתיחת פנים.

וכרגיל באודי, סביבת הנהג היא אחד המקומות הנעימים יותר למצוא עצמך בו בזמן נהיגה. יש כאן ניחוח איכותי ויוקרתי, גוונים נאים והנדסת אנוש טובה, גם אם לא מושלמת. הגיע בהחלט הזמן להתקדם הלאה, אבל עדיין מדובר ביחידה מאד-מאד אהובה עלינו.

כאמור, בחרטום האוואנט פועם מנוע הדיזל המוגדש והמרשים של קבוצת פולקסווגן. 2.0 ליטר של נפח, 140 כ"ס ו-32.7 קג"מ. משום מה, הוא מרגיש כאן מעט פחות מרשים מדגמים אחרים בהם נהגנו בעבר. אולי זה בגלל משקל של 1,450 ק"ג, אולי יחסי העברה ארוכים. בכל מקרה, המכונית הזו רחוקה מלהרגיש קלילה. 9.9 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 207 קמ"ש, לא משכנעים אף הם שמדובר כאן במכונית כוחנית. המוטו כאן, כך נראה, הוא "תקבל מה שצריך. לא פחות ולא יותר".

תחת עומס כבד, עם מספר נוסעים ובמהירות גבוהה, נשמע המנוע כאן רועש ומאומץ יחסית. מה שדוחף אותך כנהג למצוא את המהירות הנדרשת, בעיקר על הכביש המהיר, ולצלוח אותה בהילוך הגבוה ביותר שניתן. זו אינה בעיה מיוחדת, תודות לכמויות המומנט המרשימות שנמצאות שם החל מ-1,750 סל"ד נמוכים. תנו לה אוטובאן ארוך ופנוי, והאודי A4 הזו תרגיש טוב מאד.

עם זאת, מפתיע היה לגלות כי על-פני מאות הקילומטרים שצברתי עליה, התגלתה מכונית המבחן כרכה באופן מפתיע. אפילו על הכביש המהיר הגרמני, שסלול לבטח טוב בהרבה מזה הישראלי, נאלץ המרכב, ובעיקר נאלצו הנוסעים, לקבל כמכת גורל תנועה אופקית מוגזמת בעליל. ואם כבר, מערכת ההגה ב-A4 הזכירה שוב ושוב כי בתחום זה לפחות, אין למהנדסים מאינגולשטאט תשובה הולמת, גם אחרי שנים רבות. במילים אחרות - פעולת ההגה אינה מרשימה, בעיקר כאשר מעמידים אותה מול המתחרה הגדולה מבית ב.מ.וו.

אוואנטי-אודי

לא ממש משנה כמובן כמה התרשמתי מהאודי הזו. קודם כל וחשוב מכל, המכונית הזו הרי אינה משווקת בארץ באופן סדיר. מעבר לכך, מדובר בכל מקרה בגרסה אזוטרית, אם וכאשר יחליטו באודי לשנות את ארסנל הדגמים באולם התצוגה המקומי. ואם בכל זאת, ה-A4 שעמדה לרשותי מתחילה לאותת כי הגיע הזמן לעדכון מקיף. אחרי הכל, היא נמצאת באולמות התצוגה כבר ארבע שנים כמעט. לכן היא גם מרגישה פחות מושחזת ומדויקת ממתחרות עדכניות, כמו סדרה 3 של ב.מ.וו למשל.

אבל היא כן מעלה בפעם המי-יודע-כמה את השאלה החשובה - מתי לעזאזל יתחיל שוק הרכב שלנו להתנהג כמו אירופה, ולא כמו מה שהוא כרגע. דגמים "מוחרמים" כמו האוואנט, יכולים היו לא רק להציע יותר אפשרויות, אלא גם לרענן את הנוף המוטורי שלנו כאן. זוכרים איך זה מרגיש בחופשה, כשעולים שוב על הכביש האירופי? לזה אני מתכוון. הגיע הזמן לשינוי, ושיווק של מכונית סטיישן - למרות הביקוש הנמוך - יכול לעזור לכך.