הצעות לשיפור: מחזירים את ההנאה לכדורגל
מה צריך לעשות כדי שהמונדיאל הבא יהיה יותר מוצלח מגרמניה 2006? מיקי שגיא בוחן את ההצעות השונות: משימוש בטלוויזיה וביטול הנבדל ועד הקטנת מספר השחקנים וביטול גביעי אירופה
את המשפט הזה אמר יוהאן קרויף, מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים. נכון שהוא נאמר לפני ארבע שנים, על מונדיאל 2002, אבל גם אם היינו מספרים לכם שהוא יצא מפיו של ההולנדי בימים האחרונים, הייתם מאמינים. אין ספק שלא מעט מהאנשים שצפו בחודש האחרון במשחקי גרמניה 2006, יגידו אותו דבר על המונדיאל שזה הרגע הסתיים.
נכון שבאיטליה עדיין מנגבים את דמעות האושר ומבחינת אוהד הנבחרת מארץ המגף שום דבר ממה שנגיד בכתבה הזו לא יעניין. אבל בכל זאת, אי אפשר שלא להסכים עם מישל פלאטיני, שאמר אחרי הנפת הגביע: "זה המונדיאל הכי גרוע שראיתי. מי שהגיעו לגמר שיחקו בדיוק כמו אלה שהגיעו לשמינית הגמר, לא היה שום הבדל. מבחינה טקטית המונדיאל הזה לא השאיר שום דבר, כולם שיחקו בקמצנות".
נבחרת איטליה והגביע. זכו בזכות האומץ של ליפי (צילום: רויטרס)
מילים קשות, אבל מה לעשות, נכונות. 147 שערים נכבשו ב-64 משחקים, ממוצע לא מרשים בכלל של 2.3 שערים למשחק, הנמוך ביותר בתולדות גביע העולם אחרי המונדיאל הזכור לשמצה באיטליה 90'. אבל יודעים מה? אם חושבים על זה ברצינות, יש מצב שאפילו המונדיאל ההוא היה טוב יותר. אולי לא מבחינת רמת המשחק, אבל לפחות היו בו דרמות, גיבורים ומשחקים שקשה לשכוח.
בכל זאת, אם לא היתה הנגיחה של זידאן בגמר, על מה היינו מדברים בימים אלה? המונדיאל היה נשכח במהירות מעליבה מהזיכרון שלנו. כמה משחקים כבר ייכנסו לספרי היסטוריה וראויים להקלטה ולשמירה לנכדים? אולי ה-0:6 של ארגנטינה על סרבה וחצי הגמר הדרמטי בין איטליה לגרמניה. חוץ מזה? נאדה.
"לפני 20 שנה המונדיאל היה של הכדורגלנים, הכוכבים. עכשיו הגביע העולמי שייך למאמנים", ממשיך פלאטיני את הניתוח שלו של המונדיאל. אליו מצטרפים כוכבי עבר נוספים כמו הברזילאי טוסטאו ("כמעט ולא ראינו כדורגל טוב. קשה להיזכר במשחקים ומהלכים טובים חוץ מכמה של גרמניה וארגנטינה פה ושם") והאנגלי גארי ליניקר ("מונדיאל מאכזב. לא היו כאן כוכבים או נבחרות גדולות. הפחד ניצח").
מסי מול סרביה. אחד משני המשחקים שייזכרו מהמונדיאל (צילום: רויטרס)
אז איך אומרים? ככה אי אפשר להמשיך. משמינית הגמר ואילך, ברגעי ההכרעה, ממוצע השערים הדליל ירד עוד יותר. ראינו הרבה מאוד משחקי 0:0 או 0:1, כמו שאיטליה אוהבת. כל כך אוהבת עד שהיא זו שזכתה בגרמניה 2006. אבל אם יש קונצנזוס אחד, אז הוא סביב העובדה שאיטליה הניפה את הגביע הפעם בגלל הביצים של ליפי, שהלך ברוב המקרים על חילופים התקפיים.
מכייוון שהוספת המצרך הנדיר הזה למאמנים הוא דבר בלתי אפשרי בלי ניתוח, אז ננסה בכל זאת לנתח איזה חוקים אפשר לשנות כדי להפוך את הכדורגל העולמי לאטרקטיבי יותר, כפי שהיינו רגילים בעבר הלא כל כך רחוק.
אחרי איטליה 90', בפיפ"א הוסיפו את החוק האוסר על שוער לקחת את הכדור בידיו אחרי מסירה של חבר לקבוצה וגם חוק הנבדל תוקן מעט לטובת ההתקפה (אין נבדל במצב של קו אחד). להלן מספר הצעות שלנו לשיפור רמת הכדורגל, לא כולן באמת ראויות, אבל אתם מוזמנים להביע את דעתכם דרך מערכת התגובות למטה. האם אתם תומכים בהצעות? מתנגדים להן? ואילו שינויים אתם הייתם מבצעים כדי לשפר את רמת המשחק בכדורגל העולמי?
1. שימוש בטלוויזיה. בארצות הברית זה כבר קורה שנים בענפים השונים כמו פוטבול, בייסבול וכדורסל, לאחרונה זה גם נכנס, כניסוי, בטורנירי טניס. יהיו יותר עצירות במשחק שיהפוך לאיטי יותר, אבל זה עדיף על פגיעה בתוצאה בגלל טעויות שיפוט (עיין ערך אוסטרליה - איטליה בשמינית הגמר). כדי לא להפוך את הערעורים לבלתי נסבלים, מומלץ להגביל כל קבוצה לשלושה ערעורים במשחק, למשל, כדי שלא כל שריקת שופט תגרור ויכוח. אם הערעור מתקבל, המכסה לא תיפגע.
פאביו גרוסו קופץ מעל לוקאס ניל. האוסטרלים לא יכלו לערער (צילום: איי פי)
2. הקטנת מספר השחקנים במגרש. כמה פעמים אנחנו רואים משחקים זורמים בקצב אדיר, מצד לצד, אחרי הרחקה או שתיים במשחק? שטחים מתפנים, יש יותר מקום לשחקנים הטכניים להתבטא ויותר הזדמנויות ליד השערים. הקבוצות הטכניות יותר יוכלו להניע את הכדור על שטחים גדולים ויהיה קשה יותר לכסות בשמירות אישיות את השחקנים הטובים, כפי שקורה כיום, כאשר כוכבי הקבוצות בקושי מקבלים מרחב לתמרון.
3. להגדיל את כמות החילופים. אולי לא להפוך את המגרש לטיילת כמו בכדוריד, שם החילופים בלתי מוגבלים, אבל כן, למשל, לאפשר חילוף נוסף אם המשחק נכנס להארכה (בכל זאת, מוסיפים 30 דקות, שזה שליש משחק) או אם אחד החילופים הוא של השוער.
בכל מקרה אמור לצאת רק טוב אם השחקנים הפחות טובים על המגרש יוחלפו על ידי טובים וטריים יותר מבחוץ.
4. הוצאת כדורי חוץ עם הרגל. כל אאוט מאמצע המגרש ומעלה יהפוך למסוכן ויהיו יותר מצבי הבקעה ליד השערים. קבוצות הגנתיות גם יחשבו פעמיים לפני שהן מרחיקות בפראות כדורים החוצה. אין ספק שבהצעה הזאת בטח תומכים בעיקר 120 מיליון תושבי ברזיל וכל אוהדי ריאל מדריד בעולם. עם רוברטו קרלוס בהרכב, שחקני היריבה יחשבו הרבה לפני שהם מרחיקים כדור אל מעבר לקווים.
תומכות בהוצאת אאוט בבעיטה מפגינות בגרמניה (צילום: רויטרס)
5. ספירת עבירות לשחקן, כמו בכדורסל. כמה פעמים שופטים שולפים צהוב מהיר בתחילת המשחק ואז מוותרים לשחקן שחוזר לבצע עבירות, כדי לא לשלוף לו אדום מהר מדי? אולי כדאי, כמו בכדורסל, להגביל שחקן לחמש או שמונה עבירות ואז לא יקרה מצב ששחקנים (כמו מרקו מטראצי, למשל) יעשו כל מיני עבירות קטנות, שלא שוות צהוב, ללא הרף. שחקנים ישמרו על עצמם מלבזבז עבירות סתמיות בתחילת המשחק,
ואז משחק יהיה שוטף יותר.
6. שעון למעבר החצי. אם כבר כדורסל, אז למה לא להביא חוק נוסף מהענף השכן? תחול חובה על כל נבחרת לעבור את מחצית המגרש שלה תוך כמות שניות מסוימת ואז קבוצות שמובילות לא יוכלו להתמסר בלי בסוף במחצית שלהן ולהעביר זמן. המשחק יזרום ויהיה מהנה יותר.
מרקו מטראצי, צריך להתחיל לספור לו עבירות (צילום: איי פי)
7. לבטל את גביעי אירופה בשנת מונדיאל. לא מעט טענות נשמעות על כך שהכוכבים הגדולים של הנבחרות מגיעים עייפים למונדיאלים, אחרי עונות מתישות בקבוצותיהם, עם ליגות ארוכות והשתתפות במפעלים אירופיים. לא בטוח שזו הסיבה ליכולת האפסית של רונאלדיניו במונדיאל, אבל ברור ששחקן כמוהו, שהשתתף בקרוב ל-60 משחקים העונה, היה משחק טוב יותר אם הכמות היתה יורדת לחצי. בהקשר הזה, יש המציעים להעביר את המונדיאל לינואר, באמצע העונה, כדי להשכיח סופית את תירוצי העייפות.
8. לפזר את פיפ"א ולמנות גוף חדש ונקי לכדורגל העולמי. למרות הנקודה הקודמת, האינטרס של פיפ"א, אופ"א וכל ראשי הכדורגל הוא דווקא להגדיל את כמות המשחקים, כדי שזרימת המזומנים לקופות רק תגדל. זו הסיבה בגללה ממשיכים להמציא כל מיני מפעלים קיקיוניים להגדלת ההכנסות מפרסום, טלוויזיה וכו', כמו גביע הקונפדרציות ואליפות העולם לקבוצות.
9. הגדלת הילודה בבתים הנכונים. לא צריך לשבור את הראש על הצעות מוזרות. פשוט יש להוציא מכתב בדואר רשום לבני הזוג רונאלדיניו, זידאן, טוטי, ריקלמה, למפארד, ויירה, באלאק ודומיהם ולבקש מהם בצעד של רצון טוב לכדורגל העולמי לעשות כמה שיותר ילדים. רק ככה רמת הכדורגל בעולם תשתפר בשנים הקרובות. יש לעודד את הילודה הגבוהה אצל גאוני הכדורגל בתקווה שהידע יעבור בגנים. כן יירבו.
רונאלדיניו ופטריק ויירה, יולידו דור חדש של כדורגלנים? (צילום: איי פי)
10. הצעות אחרונות בהחלט. אם כבר בהצעות ביזאריות עסקינן, אז להלן עוד מקבץ לבחירת ראשי פיפ"א:
- להגדיל את השער כדי שיהיו יותר שערים.
- איסור מוחלט של החזרת כדור לשוער (כיום האיסור הוא רק על החזרה ברגל).
- הגדלת הרחבה כדי להוריד את כמות העבירות בקרבת השער, או לחילופין הגברת זהירות ההגנה כדי להימנע מפנדלים. לתת יתרון לבועט כדור העונשין על ידי הרחקת החומה מ-9 מטר ל-12 או 14 מטר (גם כך החומות תמיד מתקדמות ולא עומדות במרחק המתאים).
- הגבלת מספר העומדים בחומה לארבעה שחקנים בלבד (אחרת חומות של שמונה שחקנים חסונים חוסמות כמעט כל חריץ בדרך לשער).
ז'וניניו בועט לחומה הצרפתית, שחוסמת כל חריץ בדרך לשער (צילום: איי פי)
- מהכדוריד אפשר לייבא את חוק השריקה לכדור עובר, כשהשופט חושב שיש התקפה פאסיבית והמחזיקה בכדור מנסה להעביר זמן ולא באמת לתקוף.
- ועוד אחת מהכדורסל: שער ממרחק מסוים (אולי ממחצית המגרש?) יהיה שווה שניים.
- קבוצה שסיימה משחק בתיקו 0:0 תהיה חייבת לכבוש במשחק הבא ואם תסיים בתיקו חסר שערים נוסף, יש לשלול ממנה נקודה.
ויש כמובן את ההצעה הוותיקה מכולן – ביטול חוק הנבדל, או לחילופין את זו של שמעון גרשון, מלפני כמה שנים: "בחימום, לפני המשחק, צריך לשים מוזיקה טובה, דאנס קצבי או משהו בסגנון, כדי שהשחקנים והקהל ייכנסו לקצב טוב ואווירה
טובה. רק ככה הכדורגל יהיה באמת חגיגה גדולה, כמו שצריך". אם גם אתם רוצים שהקצב יחזור לכדורגל, הביעו את דעתכם על ההצעות, דרך מערכת התגובות.
לפנייה לכתב/ת 
