"מותו של נמרוד ישנה פה סדרי עולם"
נמרוד כהן נהרג כאשר הגיע עם כוח החילוץ אל הטנק שנפגע בלבנון. הוא החלל הראשון של קיבוץ מצפה שלם, יישוב צעיר שעד היום כלל לא הוקם בו בית קברות. אחד החברים: "משהו באופי ובנוכחות שלו נתן הרגשה מיוחדת. היה בו משהו שהרגיע אותי"
לפני כמעט שלושים שנה הוקם קיבוץ מצפה שלם על גדות ים המלח, ונמרוד כהן (19) הוא החלל הראשון במקום. 200 תושבי הקיבוץ לא נאלצו עד היום לקבור אף חבר ומאחר וגם לא הקימו בית קברות, הוחלט כי הלווייה תיערך בחלקה הצבאית בהר הרצל בירושלים, היום בשעה 18:00. כהן, יליד הקיבוץ וחייל בחטיבת הנח"ל, נהרג במהלך המתקפה בצפון כאשר הגיע עם כוח החילוץ אל הטנק שעלה על מטען גחון בתוך שטח לבנון. הוא הותיר אחריו זוג הורים - אריה ואסתי ממייסדי הקיבוץ ואת האח, דורון בן ה-8.
עם היוודע דבר מותו של נמרוד, התקבצו חבריו בעיניים דומעות במועדון הקיבוץ - חלקם במדים - כדי לנסות ולעכל יחד את הבשורה. אחד מתושבי הקיבוץ אמר: "מותו של נמרוד שינה כאן סדרי עולם. מה שהיה פעם כבר לא יחזור להיות כמו שהוא. היישוב מאד מגובש וזו מכה קשה מאד עבורנו"
כהן התגייס לפני כשנה לחטיבת הנח"ל, לאחר שסיים שנת שירות בחיפה במסגרת גרעין של תנועת מחנות העולים. עומר כוכבי, חברה קרובה של נמרוד, סיפרה: "היה לו מאוד חשוב לעשות שנת שירות והשנה הזו עשתה לו משהו אחר. פתאום ראיתי את ה'נימי' שהכרתי. הוא מאוד נפתח במהלך אותה שנה. נורא נהנה לעשות ולתרום ולהכיר אנשים. הוא היה בחור מאוד שקט וביישן. אהב לנגן בגיטרה, לשחק כדורסל וגם את המדבר. תמיד אחרי שטפונות הוא היה יוצא עם חברים לטייל בבריכות שנוצרו".
במסגרת שנת השירות עסק נמרוד בפעילות חינוכית עם ילדי הקיבוצים באיזור הקריות. "אף פעם לא היו שומעים מנמרוד 'קשה לי בצבא' כמו ששומעים מכולם", מוסיפה כוכבי. "גם כשהיה חוזר לקיבוץ בסופי שבוע לא היה עושה יותר מדי רעש בסגנון של 'הנה הגעתי'. הוא בעיקר נהנה להיות עם בני הגרעין שלו".
חברי הקיבוץ, כאמור, התקשו לעכל את הבושרה המרה והתחושה אצל כולם היא שאיבדו בן משפחה. אחד החברים, אליעזר ארליך, אמר כי נמרוד היה "ילד מדהים, פיקח ועם לב רחב, בעל רגישות יוצאת דופן. הייתה לו רגישות גם לאנשים וגם לסביבה, לכל דבר. תמיד אומרים את זה על כולם אבל זה באמת היה נמרוד".
ארליך מתאר את מותו של נמרוד כ"הלם מוחלט מאחר וזהו מוות ראשון בקיבוץ. ההרגשה היא של אובדן של הדבר הכי יקר. הוא היה באמת סוג של שליח שבא ללמד את האנשים שסביבו. משהו באופי ובנוכחות שלו נתן הרגשה מיוחדת. תמיד כשהייתי רואה אותו, היה בו משהו שהרגיע אותי".
כוכבי נזכרת בסיפור רחוק מימי ילדותה עם נמרוד: "כשהיינו בני חמש נמרוד בא לישון אצלי ובבוקר סיפר לי שהמציא מכשיר שיעשה אותנו אחים". כשהשיבה לו שאין דבר כזה ענה לה נמרוד: "אם נאמין בזה - זה יכול להיות".
איריס כוכבי, אחת מחברותיה של אסתי כהן, אימו של נמרוד, סיפרה כי במהלך כל היום הייתה עימה בקשר מאחר והבחינה כי היא מודאגת ומנסה להשיג את בנה בטלפון. "ידענו שיש בלאגן בצפון אז חשבנו שאולי בגלל זה הוא לא עונה. אסתי אמרה לי שהיא שולחת לו אנרגיות טובות והיינו בטוחות שזה מה שישמור עליו היום". אסתי עצמה קיבלה את הבשורה המרה על מות בנה לאחר שחזרה לקיבוץ מלווייה אחרת.
לפנייה לכתב/ת 
