שתף קטע נבחר

מלחמה בצפון: איך מסבירים לילדים

האם צריך לספר לילדים על המלחמה? איך מסבירים להם מה זאת קטיושה? איך לדבר עם הילדים כדי שירגישו מוגנים ובטוחים? ד"ר עדנה כצנלסון עונה לשאלות. אל תפקירו את ההסברה לחדשות

ע', אמא תל-אביבית, ניסתה לחסוך משירה, בת השש, את מוראות המלחמה. בינתים, הטילים עוד לא הגיעו למרכז תל-אביב ואת הדאגה לכל בני המשפחה החיפאית היא ניסתה להסתיר מהילדה. אבל מסתבר שגם כשהטלוויזיה סגורה או משדרת רק את ערוצי הילדים ובבית לא מדברים על מה שקורה - המציאות מחלחלת בכל מקרה.

 

"אני מקווה שסבתא רותי עדיין בחיים", סחה אתמול הילדה לאמה כשהגיעה לאסוף אותה מהגן. כשתהתה ע' לפשר השאלה, סיפרה הילדה כי הגננת של הקייטנה שיתפה אותם היום בנפילות הטילים על חיפה והצפון והסבירה להם על מלחמת לבנון המתנהלת ברגעים אלו ממש בגבול הצפון. "כמעט בכיתי", סיפרה הילדה. "את יודעת שאני מאוד אוהבת את סבתא. את חושבת שהיא מתה"?

 

שיחת טלפון עם הסבתא היקרה פתרה את הבעייה. אבל השאלה העקרונית עדיין נותרה בעינה – האם צריך להסביר לילדים מה קורה? ואם כן, איך עושים את זה בלי לגרום להם לפחדים מיותרים? ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית לילדים ומחברת הספר "דיאלוג עם ילדים", מציעה שלא להפקיר את תחום ההסברה. "העיקרון הכי חשוב שצריך לעמוד לנגד עיננו הוא שהילדים הם תמונת ראי של ההורים. ולכן בימים כאלה כשהאווירה מתוחה, ההורים מודאגים ודרוכים לחדשות, חשוב להסביר לילדים, קטנים וגדולים מה קורה במלים פשוטות וברורות. להורים יש השפעה מכרעת על תחושת הביטחון ורמת החרדה של ילדיהם במצבים כאלה.

 

"בעידן התקשורתי שבו אנחנו חיים אי אפשר לשמור על הילדים בבידוד מוחלט. הורים שחושבים שיוכלו לשמור על הילד מפני החדשות הרעות על ידי כך שלא יפתחו טלוויזיה או רדיו טועים לחשוב שיצליחו בכך. ילדים לא חיים רק בבית: יש קייטנה, רחוב, אינטרנט וחברים. עצירת המידע אינה מספקת הגנה. אנחנו חיים בעולם מתוקשר והילד, קרוב לוודאי, ישמע על כך מאחרים ויוותר עם שאלות קשות שאין לו עליהן תשובה".

 

איך מסבירים לילדים מהי מלחמה?

 

"הורים צריכים לספק הסבר בסיסי בהתאם לגיל הילד ולאופיו. אפשר לומר לילדי הגן משהו ברוח כזו: 'האנשים שגרים מעבר לגבול נלחמים כי הם רוצים שטחים ואדמות, והם רוצים שישחררו את האנשים שלהם שנמצאים אצלנו בבית הסוהר. אנחנו לא מסכימים ולכן הם יורים עלינו".

 

שאר ההסבר כבר תלוי בגיל הילד. לילדים גדולים יותר - ניתן כמובן לתת הסבר מפורט יותר. רצוי גם להתאים את השיחה לשאלות ולרמת העניין שהילדים מגלים. אם הילד לא מגלה יוזמה ושואל, רצוי להציע לו לעודד אותו לעשות כך. כצנלסון: "אנחנו מניחים שילד בן שבע–שמונה שלא שואל עושה את זה מכיוון שהוא פוחד, לכן חשוב לעודד אותו לשאול ולספק לו הסברים מרגיעים. חשוב מאוד שבנוסף להסבר האינפורמטיבי על מהלך האירועים נשדר לילדים מסר אופטימי ובטוח שיש לנו צבא חזק שאנחנו סומכים עליו ואנחנו מאמינים שהכל יגמר מהר".

 

מאחר ומהדורות החדשות אופטימיות פחות, מציעה הפסיכולוגית להימנע מהיצמדות למסכי הטלוויזיה. כצנלסון: "ראשית התמונות הויזואליות קשות מאוד לצפייה והן לא מומלצות לילדים. במיוחד כשמדובר בילדים שמועדים לפחדים, רגישים מאוד או נמצאים ממילא בתקופה חרדתית. עבור ילדי גן ותחילת בית ספר עדיפה שמיעת החדשות ברדיו או ברשת האינטרנט, על פני צפייה במראות".

 

חשיבות גדולה ניתנת גם לתיווך של ההורים מול החדשות והמראות שנשקפים מבעד למסך הטלוויזיה. כצנלסון: "מראות בלי הסבר- מפחידים יותר. התיווך של ההורים אמור למתן את החרדה. אם למשל, רואים רכב פגוע אז אפשר לספר לילדים שבסופו של דבר הגיעו החיילים שלנו לשם, חילצו את מי שאפשר היה לחלץ ואם לא- אז לספר שעושים מאמצים כרגע. בכל מקרה, חשוב מאוד להיצמד לעובדות ולאמת ולא להמציא לילד סיפורים על ניסים ונפלאות. כדאי לדאוג שההסבר שלנו יעביר מסר אופטימי ותקווה".

 

רצוי לשמור על שיגרה קבועה

 

דווקא בתקופות כאלה של חופשה רצוי להקפיד ולשמור על שגרה קבועה לילדים. ד"ר כצנלסון: "במיוחד לילדים שלא נמצאים במסגרת כמו קייטנה סדר ושגרה יכולים להפחית חרדה. שמיעה חוזרת של הרדיו לאורך כל היום עלולה להגביר את החרדה אצל הילדים, מאחר והם לא תמיד מבינים שהשדרן חוזר שוב ושוב על אותם האירועים, ובתחושה הסובייקטיבית שלהם החזרה מעצימה את האירועים מאוד. צריכים להיות ערים לסימני מצוקה של הילדים: הפרעות שינה, רגרסיה, חזרה להרטבה, בעיות אכילה או עליה משמעותית בתלותיות הם סימנים לכך שהילד מוטרד וצריך לדבר איתו יותר או אפילו לפנות לאיש מקצוע".

 

מה עוד יכול לעזור להפחית חרדה?

 

"עשייה אקטיבית מכל סוג: כתיבת מכתבים וציור ציורים לילדים בישובי קו העימות (אפשר לשלוח באמצעות מחלקות החינוך של הרשויות המקומיות בצפון). אפשר להציע לילדים לאפות משהו לחיילים או להכין חבילה. תחושת העשייה ממתנת את חוסר האונים ואת החרדה.

 

"מומלץ מאוד להיעזר בטכניקות הרפיה. לכל ילד יתאים דבר אחר, אבל הורים יודעים מה עוזר לילד שלהם להירגע כשהוא נבהל מנפילה או מכה. אפשר להשתמש באותם אמצעים: לפעמים זו פעילות ספורטיבית: משחק או רכיבה על אופניים. ילדים אחרים יעדיפו לשמוע מוסיקה, או לצייר ואפשר כמובן להשתמש בטכניקות הרפיה של יוגה, מדיטציה ונשימות. פורקן פיסי יכול לעזור מאוד בשחרור המתח. אפשר להציע לילדים לרוץ, לקפוץ ולהתנדנד. האנדורפינים שמשתחררים במהלך הפעילות הגופנית טובים מאוד להורדת הלחץ וליצירת תחושה טובה. יש ילדים שיוכלו לפרוק את המתח בעזרת ציור, כיור משחקי תיאטרון או חיבור סיפור דמיוני וכדאי לאפשר להם זאת".

 

איך מסבירים לילדים מה זה גבול ומהם טילים?

 

"אפשר להיעזר בבובות צעצוע ולהראות בעזרת חוט, שרוך או ציור על דף נייר: זה שלנו וזה שלהם. כאן עובר הגבול. הם רוצים שנזיז אותו הם רוצים שחלק מהשטח שלנו יהיה שלהם. אנחנו לא רוצים, כי זה שלנו. אנחנו לא רוצים לתת את הבית שלנו, אנחנו שומרים על הבית שלנו. כך התחיל הריב. כדאי להוסיף שאנחנו מתפללים ומקווים להגיע להסכמה, אנחנו רוצים שלום ולא רוצים שאף אחד יפגע. ילדים יכולים להבין את זה כי זה דומה מאוד לסיטואציות שהם חווים בגן".

 

תשובה אפשרית להסבר על טילים וקטיושות יכולה להיות: כדור שיכול לפגוע. בדרך כלל, הטילים נופלים בשדה. לפעמים זה עלול ליפול על אנשים. אבל יש לנו אמצעים למנוע את זה: יש מכשירים ומטוסים, אבל לפעמים לא מצליחים. בגלל זה אנשים חובשים קסדות או יושבים בחדרי הביטחון. יש לנו צבא שיש לו מטוסים ותותחים ורובים והחיילים נלחמים בטילים האלה".

 

מה כדאי להורים בצפון לומר לילדים בימים כאלה?

 

"אנחנו שומרים על הבית שלנו ומאמינים שאנחנו נצליח לשמור עליו ושאיש לא יפגע. "חשוב מאוד לאפשר לילדים לדבר על הרגשות שלהם, ולהרגיע אותם. כדאי לדאוג לתעסוקה לילדים בזמן שיושבים במקלטים ובחדרי הביטחון ולשמור על סדר יום. יש משהו בביחד הקהילתי המשפחתי שהוא מאוד משמעותי במצבים כאלה ויכול לעזור מאוד ולהרגיע. מהניסיון שלנו אנחנו יודעים שמי שמתמודד עם לחץ בהצלחה רוכש כלי טוב להתמודדות בהמשך. זה לא רק פוגע, זה אפילו עשוי לחשל אם מתמודדים נכון עם הסיטואציה".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ניב קלדרון
נפילת קטיושה בצפון.
צילום: ניב קלדרון
מומלצים