בקרב הזה אין מועד ב'
בשיא תקופת המבחנים מוכנים רבע מיליון סטודנטים, שמואשמים באדישות ואפתיות, לעזוב הכל ולחזור למדים
הידרדרותה של החברה הישראלית למיין-סטרים נמוך חסר ערכים וסולידאריות, האפתיות, ההתרכזות בעולם הפרט וההתנערות מכל סוג של קהילתיות, חוסר ההתאגדות והירידה באכפתיות ובמעורבות - כל אלו הן סיסמאות שנזרקות לחלל האוויר תחת כל עץ רענן בשנים האחרונות, ולא ניתן לומר בפה מלא שאינן מוצדקות. אך במבחן האמיתי, אנחנו שונים: כמו מנגנון הגנה של חיה בסכנה, דרוך ומשומן כהלכה, הופכים אנו לאגרוף, מתלכדים, מתמסרים, מתנדבים, אכפתיים ובעלי מוטיבציה מוגברת לעשייה ומעורבות.
בימים האחרונים, עם פרוץ מלחמת הסחרור, מתרחשות בינינו פעולות מתחת לפני השטח - בהודעות טקסט, באי-מיילים ובשיחות קצרות המבהירות לכל אזרח עד כמה יכול להיות הוא בטוח, עד כמה הוא חלק מרשת חברתית יציבה, צפופה וחזקה, שעל כל תרחיש שלא יהיה - יש מי שמוכן לעמוד בחזית וללכת בראש המחנה; יש מי שיעזוב את שגרת חייו הלחוצה, יעלה על מדים ויתייצב בכל מקום שיתבקש לכל משימה, לתת מענה.
אנו, הסטודנטים בישראל, שקועים בימים אלו בבתים, כשמסביבנו אין סוף דפים מרוחים בכמויות חומר לימודי בלתי נתפשות, שעלינו לשנן ולהפנים כדי לצלוח את תקופת המבחנים הנוכחית. כעת הכל מתגמד אל מול המטרה הכוללת - לחסוך מאיתנו הרוגים, להשיב בכוח ולהחזיר לישראל את אורח החיים התקין, אליו התרגלנו כל-כך מהר עד שהחלנו להתעסק בחיים ולא במוות, בתחלואי החברה, בשלום פנימי וחיצוני ולא במלחמה. המציאות חזקה מכל זה - ואנחנו אנוסים לתוכה.
תחושת המלחמה תמיד מעבירה בך הרגשה כבדה ולא נוחה, שאינך יכול לשבת בבית כשאחרים בשטח, נלחמים ומקריבים את עצמם למען חייהם של אחרים. כולנו מבינים כי למבחן הגדול בו אנו נמצאים, כעם, המבחן על חוסנה וכושר ההרתעה של מדינת ישראל - אין מועד ב'. או שמנצחים עם מינימום טעויות, או שנכשלים, ונכשלים בגדול ומקווים שאולי, בעוד עשור, נוכל להחזיר את תדמיתו של צה"ל ומערך הביטחון במדינה למקום בו ראוי וחשוב שיהיה.
מהלך הרוחות הסטודנטיאלי בימים האחרונים בולט מסר אחד ברור: אנחנו מוכנים לוותר על כל מה שיש, להתאמץ יותר, ללמוד מחדש גם למועדי ג', לוותר על המשכורות ולהיפרד מהחבר'ה והמשפחה עם המחשבה הכל-כך קשה וצורמת, שאולי לא נחזור. אנחנו דרוכים ונחושים, ממתינים לצווי 8 שיורו לנו על התייצבות בבסיסים. ואנו - 250 אלף סטודנטים המשרתים ברובם במערך המילואים - נעמוד בכל משימה לה ניקרא בצורה הטובה ביותר, כשעתיד המדינה - לא פחות - עומד לנגד עינינו.
ניתן לומר עלינו, ציבור הסטודנטים, כי אנו אדישים; לא כמו בצרפת, לא מתאגדים ולא חזקים מספיק מול השלטון, להוות את כלב השמירה על החברה והצדק. על כך ניתן להתווכח ולומר כי הסטודנט הישראלי שונה כמעט בכל ההיבטים מסטודנט אחר בעולם. אך לא ניגרר להסברים ותשובות לטענות הפופוליסטיות הללו, ודאי לא עכשיו. התרומה שלנו למדינה איננה מדידה, ועולה בכמה רמות מציבור הסטודנטים מכל שאר המדינות: אנו מוותרים על שאיפותינו, על הרצון להצלחה ועל החיים הפרטיים ומוכנים לצאת לקרב בכל שלב, בכל חזית, לכל משימה ולכמה זמן שנידרש.
מתחושת הפטריוטיות שעולה כעת מהשטח אני מתחזק, מאמין, מתרגש ומעריץ אותנו כעם, כאזרחים, כישראלים וכיהודים בארץ היחידה שלנו. ואני יודע שנעבור גם את זה.
גל דאי, יושב ראש ארגון הסטודנטים בישראל
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
