בצפון יוכרע גורל המזרח התיכון
חולשה ישראלית תערער את היציבות האזורית ותחסל את הסיכוי לשלום עם המתונים בעולם הערבי
גם אם צרפת ורוסיה גינו את ישראל על היעדר מידתיות בהפעלת כוחה, על אירופה והאו"ם - יותר מאשר ארצות-הברית - להמשיך ולהעניק לישראל את הלגיטימיות והתמיכה להפעלת כוחה הצבאי להגנתה. מדיניות הפוכה או הססנית של הקהילה הבינלאומית תעקר מתוכן את ההכרה שנתנה לישראל ביישומה המלא של החלטה 425, עם נסיגת צה"ל מלבנון, ותעניק הכשר לאוזלת היד הלבנונית ביישום החלטה 1559 ביחס לחיזבאללה ולארגונים הפלסטיניים הפועלים בקרבה.
יתרה מכך, הערבויות הבינלאומיות המובטחות לישראל בכל מו"מ שניהלה עם סוריה והפלסטינים תאבדנה ממהימנותן וממשקלן ביחס לסיכונים שישראל תסכים ליטול על עצמה. שחרורה של סוריה מכל אחריות למהלך שטביעות אצבעותיה ניכרות בה (כמו גם של איראן) עלול לאלץ את ישראל לנסות ולגבות ממנה מחיר שהוא יותר ממטס מעל ארמונו של אסד - באופן שידרדר את העימות לאזורי. ההוראות שיוצאות מדמשק שמות לצחוק את שאיפת הלבנונים, בגיבוי האו"ם, לסיים את השליטה הסורית בעתידם, גם אם כוחותיו של אסד עזבו את אדמתה. אך חמור מכך: באמצעות חיזבאללה, מצליחות איראן וסוריה לקבוע את סדר היום האזורי ולמנוע מהלכים שאפשר שיובילו ליציבות בעימות הישראלי-פלסטיני.
על ישראל לבחור בזירה הצפונית כמרכזית במאבקה, משום שלעת עתה, רק בה יש לה סיכוי לשינוי אמיתי וארוך טווח. עליה לנצל את ההזדמנות להחלשת הקשר חמאס-חיזבאללה על-ידי מהלך מתווך, שירגיע את האש ברצועה בדמות עסקת חבילה הכוללת את שחרורו של שליט, שחרור מאוחר של אסירים על-פי ההבטחה שניתנה לאבו-מאזן מאולמרט טרם האירועים, הפסקה מוחלטת של ירי הקסאמים והפסקת הסיכולים נגד כל מי ששותף להפסקת האש בצד הפלסטיני. התמקדות בגזרה הצפונית תאפשר לישראל להימנע מכישלון בגזרה בה אינה יכולה לסיים כשידה על התחתונה, תוצאה שתביא לטלטלה עזה בכל רחבי העולם הערבי ביחס לעתיד יחסיו עם ישראל.
חיסול הנוכחות הצבאית של חיזבאללה בקו הגבול עם ישראל תרחיק את האצבע של נסראללה מהדק האקדח הצמוד לרקתם של ישראל ולבנון, אך חשוב יותר - תמנע מחסידי הפשרה עם ישראל בעולם הערבי, ובראשם מצרים וירדן, להתנצל על הסכמי השלום. השיעור האלים שכפה נסראללה על ממשלת לבנון חפצת השיקום חייב ללמדה, כי לא ניתן לתבוע את כיבוד הריבונות מישראל בשטח שהיא עצמה לא עשתה כדי לממשה, הן בהיבט הצבאי והן בהיבט האזרחי. תמיכה בינלאומית אמיצה יותר בממשלת לבנון יכולה להניע אותה לשלוח את כוחותיה לדרום, כדי לחסוך מישראל את הצורך לחזור לשם. הלקח הצפוני הזה ראוי שיילמד על-ידי הפלסטינים, הן ביחס לעצמאות ההחלטה הפלסטינית - שנלקחה מיושבי עזה ורמאללה בידי יושבי דמשק - והן ביחס לפעולות נגד ישראל שייצאו מהשטח שיעבור לאחריותם.
חשיבותו האסטרטגית של מבצע "שכר הולם", שהפך בינתיים "לשינוי כיוון", הינה רבה לאין ערוך מ"ענבי זעם" ו"דין וחשבון" שהכרנו, ואף מ"גשמי קיץ" בעזה. זהו מאבק על המשך תהליך הפשרה והשלום בין ישראל לגורמים המתונים בעולם הערבי. הצלחתם של נסראללה ואחמדי-נג'אד, הקוראים להשמדת ישראל בכל תנאי, תערער את היציבות האזורית המבוססת על עליונותה הצבאית של ישראל והסכמי השלום עימה, ותביא לחזרה לדפוסי העימות שקדמו לה. על גורמי הקהילה הבינלאומית, כמו גם על ישראל, לתעדף את פעילותם באופן שימנע זאת עוד בטרם המבצע הופך למלחמה, שבעקבותיה - אף שהצדדים המתונים ינצחו - יידרשו שנים לשיקום ההריסות.
שאול אריאלי, אלוף-משנה (מיל'), חבר המועצה לשלום ולביטחון
לפנייה לכתב/ת 
