ילדים בחזית

רודריגו והילדים במקלט. מבולבלים

"האווירה כאן לא טובה", אומר מנחה ערוץ הילדים רודריגו גונזלס, ששידר אמש (א') מנהריה ונמצא עם הילדים והמשפחות במקלטים, "אין אף אחד ברחוב, כל הזמן יש פיצוצים, נפילות ופציעות מסביבנו. הילדים נמצאים במקלט, יש להם טלוויזיה אחת ורוב הזמן הם צופים בה. לפעמים אפשר לראות ויכוחים בין ההורים לילדים לגבי מה לראות: ערוץ הילדים או חדשות. הם משתדלים לשחק משחקים ולהעסיק את עצמם בדברים חיוביים, אבל האווירה כבדה וקשה. כל שתי דקות יש אזעקה והילדים מבולבלים".

"ההתמודדות עם מצבים כאלה היא מאוד אישית", מספר היועץ הפסיכולוגי של ערוץ הילדים, הפסיכולוג דורון ויינשטוק. "מצד אחד כן דרוש מידע, עדכון וידיעה על מה שקורה. מצד שני, וכך גם מוכיחים מחקרים, שהות יתר מול לוח שידורים שכזה רק מעמיקה את הטראומה ומקשה על יציאה מסדר היום ושיגרת החיים הרגילה עליה אנחנו רוצים לשמור. בשידורים ישנו רגע של חזרתיות מסוכנת וזה נכון גם לגבי מבוגרים. החשיבות של ההורים ושל מבוגרים בכלל היא בעצם התיווך לילדים. תיווך של אינפורמציה שעוברת, לא משנה דרך איזה כלי תקשורת, וזאת כדי להכניס את הנושא לפרופורציה ולענות לילדים על שאלות בלתי צפויות".

ויינשטוק ממשיך ואומר: "התפקיד שלנו בערוץ הילדים במהלך כל השנה הוא בעצם לספק בידור מבלי לברוח מתכנים ערכיים, בעלי משמעות ומנגנונים נוספים. כשהילד רוצה לנוח, ליהנות, לשחק ולהתבדר, הוא פונה אלינו. מצד שני, אנחנו לא רוצים להעביר חיים בבועה ומרגישים אחריות לגבי התוכן שמועבר לילדים. לכן אנחנו פונים גם לאזורים שנמצאים תחת אש ובסכנה ונותנים את תחושת השייכות לתחום בו צריך להתמודד. מילת המפתח היא מינון. לא אסקפיזם לשמו, אבל כן יכולת ליצור אתנחתא ולשמור על שיגרת חיים".

בערוץ הטלוויזיה "חינוכית 23" החליטו עקב המצב לשדר מדי יום רצועת שידור ארוכה המיועדת לילדים. התוכנית "החדר של חני" עם חני נחמיאס משודרת מ-8:30 ועד 15:30 מאולפן פתוח ושם מתארחים ילדים מהצפון ומהדרום, פרשנים צבאיים, פסיכולוגים, אמנים וגם בתיה עוזיאל מגישה פינת יצירה. בין השידורים מהאולפן משודרות תוכניות לילדים וסרטים.

"בתוכנית יש קו פתוח כדי שהצופים יוכלו לשאול על המצב", אומרת נחמיאס. "יש פסיכולוגים בתוכנית, ואחד הדברים החשובים הוא להסביר גם להורים כי הילדים לא נשארים בבתים לבדם. המסר הוא בעצם להורים, איך לשדר ולקיים רוגע במצב המיוחד הזה. העיתונאי רון בן-ישי התארח בתוכנית ומעבר לכך שהוא פרשן צבאי, הוא גם אבא וסבא והוא הציג את השאלות ששאלו אותו נכדיו. יש צורך להפיג את הערפל לגבי עולם המושגים אותו הקהל הצעיר שומע, כי החדשות בטלוויזיה יכולות לעלות הרבה חשש".

משפחה שוורץ נהריה מקלט קבלת שבת (צילום: ניב קלדרון)

תחושה של כאוס כללי

"המצב הנוכחי לא דומה לשום דבר שחווינו בשנים האחרונות", אומרת קרני פלזנטל-זיו, מנהלת ערוץ הילדים. "אבל צריך לזכור שהערוץ משדר כבר שנים רבות וזו לא הפעם הראשונה שעוסקים בערוץ במשברים ובלוחמה. בקיץ 93' נפלו קטיושות על קריית שמונה וכבר אז התארגנו מהר ועלינו למקלטים ומשם המנחים שידרו. יש שני נושאים הכרחיים: להסביר על המצב ולהקשיב לילדים, לתת להם את הבמה לדבר ולספר על מה שעובר עליהם. מהצד השני ישנה חשיבות עצמו בעינינו לשמור על השגרה. לא בהכרח לשדר תוכניות עצובות, להביא אל המסך את המנחים שהילדים מכירים ואוהבים ולא להלחיץ אותם. הילדים בצפון וגם הילדים בשאר המדינה, שנמצאים כעת בחופשת הקיץ, יושבים שעות ארוכות ליד הטלוויזיה ואנחנו צריכים להיות שם בשבילם".

"אי אפשר להתעלם ממה שקורה", אומרת אילנית באומן, מנהלת ערוץ ניקולודיאון, שפנה גם הוא לתחום האינטרנט בעקבות הלחימה. "הפעולה הראשונה שעשינו הייתה לפתוח פורום מיוחד לילדים. התגובות הראשונות היו תגובות של בהלה ובלבול אבל יחד עם זאת נרשמו שלל תגובות של ילדים שמדברים אחד עם השני, נותנים עצות ומפתחים פעילויות. בנוסף, יצרנו קשר עם מרכז שניידר וניעזר באנשי המקצוע שלהם". 

"אנחנו במוטיבציית שיא", מוסיפה באומן. "זה כל כך חשוב לתת לילדים את המקום הכי נכון שאפשר. מקום מחבק ונוגע ויחד עם זה להעביר את תחושת הנורמלי. אפשר להרגיש שעוברים עליהם דברים. אני בתור אימא שומעת חששות מהילדים שלי. זה נוגע ומגיע לכולם".