מורשת דולי

ב‭5-‬ ביולי 1996 בשעה 4 אחר הצהריים הצליחה כבשה אחת להסעיר את העולם כולו: זו הייתה דולי, הכבשה המשובטת הראשונה, שנולדה בסופו של תהליך מדעי ארוך. בפברואר 1997 פורסם הסיפור של דולי בכתב העת "נייצ'ר‭,"‬ ומכון "רוסלין" הסקוטי, שבו שובטה הכבשה, הוצף באלפי פניות ובקשות לראיונות, צילומים וכתבות מרחבי העולם. כולם רצו לראות ולשמוע על הכבשה שהיא העתק מוחלט של אמא שלה.

דולי נקראה על שמה של הזמרת האמריקנית השופעת, דולי פרטון, ונשאה עימה ציפיות גדולות. בבת אחת נאלצו תחומי הרפואה, הגנטיקה, הביולוגיה והפילוסופיה להתמודד עם מציאות חדשה; מציאות של שיבוט. בקהילייה המדעית האמינו כי עכשיו, לאחר שפיצחו את טכניקת השיבוט של בעלי חיים, יוכלו לעלות שלב ולשבט גם מה שמכונה "יונקים עילאיים‭,"‬ כלומר פרימאטים (קופי אדם‭,(‬ ומשם תהיה הדרך סלולה גם לשיבוט תאים אנושיים של בני אדם, שיהיו לעזר רב בתחום הרפואה.

אבל היום, עשור מאז שבאה דולי לעולם, מודים המדענים שהציפיות כנראה היו גבוהות מדי. בשנים שחלפו מאז, הצליחו המדענים לשבט חיות רבות – ביניהן חזירים, עזים, ארנבים, חולדות וכבשים נוספות – אבל טרם הצליחו לשבט קופי אדם. היום כבר ידוע שבפני המדענים עוד עומדת כברת דרך ארוכה עד שיוכלו לרתום את השיבוט לטובת הרפואה האנושית.

גם המדענים שהיו מעורבים בהבאתה של דולי לעולם, מבינים היום שהדברים יותר מורכבים משסברו בתחילה. "למדנו הרבה על תאים מתמיינים ועל תהליך השיבוט‭,"‬ מודה היום המדען איאן וילמוט, שעמד בראש צוות החוקרים ששיבטו את הכבשה דולי, "אבל לא הצלחנו לממש את הציפיות  הגבוהות שהיו לנו בתחילת התהליך בכל מה שנוגע לגיוס השיבוט לטובת הרפואה והטיפול בבני אדם. היום, עשר שנים אחרי, הגיע הזמן לשאול את עצמנו האם לא קצת נסחפנו עם הציפיות שלנו‭."‬

זה כמו לוטו

בהתחלה כולם היו אופטימיים. שיבוטה של דולי היווה פריצת דרך מדעית, אך היה ברור ששיבוט הכבשה הוא רק אמצעי בדרך למטרה האמיתית של המדענים: להיות מסוגלים לשבט תאים אנושיים כדי להשתמש בהם במקרים של השתלות איברים לבני אדם. זה עדיין לא קרה, והיום כבר ברור שהתהליך עשוי לקחת עוד שנים ארוכות, אם בכלל.

כשהתפרסמו הידיעות הראשונות על הולדתה של הכבשה המשובטת, הוכה העולם בתדהמה. סוף סוף הצליח המדע ליצור חיים ולעקוף את הטבע. "דולי נראית כמו כבשה רגילה ביותר‭,"‬ כתב אז המדען וילמוט (יחד עם חברו לצוות החוקרים, קית' קמפבל, בספרם "הבריאה השנייה" – תירגם מאנגלית עמוס כרמל, הוצאת "מטר‭.("‬ "היא יצור חביב מגזע 'פין-דורסט' ולא יותר מכך; ובכל זאת היא יכולה לטעון לתואר 'היצור היוצא מגדר הרגיל ביותר שנולד אי-פעם‭."' ‬

אלא שבנקודה זו החלו להתגלות הבעיות, שרובן לא נפתרו עד היום. ראשית, התברר שתהליך השיבוט הוא הרבה יותר מסובך משחשבו: לא פחות מ‭277-‬ ניסיונות לשיבוט נעשו על ידי צוות החוקרים ממכון רוסלין, אך רק 30 מבין הניסיונות הובילו לשלבי החלוקה הראשוניים ורק 9 הפריות הגיעו לכדי הריון. מתוך התשע נרשמה רק המלטה אחת, הלוא היא דולי. גם כיום, כמעט עשור אחרי השיבוט המוצלח הראשון, עדיין עומד אחוז ההצלחה על ‭2-5‬ אחוזים לכל היותר.

"אני קורא לזה לוטו‭,"‬ אמר המדען וילמוט בראיון למגזין "טיים‭."‬ הוא הוסיף שהוא מקווה שתימצא הטכניקה שתשפר באופן ניכר את אחוזי ההצלחה, אך אינו יכול לצפות אם ומתי זה יקרה. בניגוד למה שחשבו קודם, התברר לווילמוט ולחבריו ששיבוט אינו תהליך היוצר העתק מדויק של היצור ממנו הוא נוצר. תחת זאת, בא לעולם יצור עמוס בבעיות גנטיות ורפואיות. "גם אם משתמשים באותה השיטה באופן עקבי פעם אחר פעם, מקבלים שיבוטים שסובלים ממוטציות גנטיות קשות ובמקרה הטוב, סובלים ממוטציות גנטיות קלות‭,"‬ הסביר.

במקרה של דולי למשל, סבלה הכבשה האומללה ממחלות רבות מיום שבאה לעולם. בין השאר, התגלה כי השעון הביולוגי של התאים שלה היה דומה יותר לזה של כבשה בוגרת מאשר לטליה צעירה. למעשה, גיל התאים שלה היה כשל כבשה בת ‭,6‬ וזה לא מקרה; דולי הייתה השיבוט של האמא שלה וגיל התאים שלה תאם את הגיל הביולוגי של אמה.

עדות נוספת לעובדה שתאיה של דולי "זכרו" את הגיל של התאים מהם הם נוצרו, התגלתה כאשר בגיל חמש וחצי אובחנה אצלה מחלת פרקים. מדובר במחלה מוכרת אצל כבשים, אך היא מופיעה בדרך כלל בגיל מאוחר יותר. מיותר לציין שדולי "יצאה בזול‭,"‬ שכן במקרים אחרים הצרות הגנטיות של היצורים המשובטים גדולות בהרבה. ב‭2003-‬ החליטו וילמוט וצוותו להמית את דולי לאחר שלקתה בסרטן הריאות.

אבל הבעיה העיקרית של המדענים הייתה שהתהליך המדעי פשוט נתקע, ולא הצליח להתקדם הרבה מאז. בשנים האחרונות הצליחו המדענים לשבט כאמור מינים נוספים של בעלי חיים, אך כשניסו לשבט פרימאטים (יונקים עילאיים) – הם נכשלו כישלון חרוץ.

בראיון ל"סקוטסמן" הסקוטי הודה וילמוט: "ייתכן שיש משהו שונה בעוברים של יונקים עילאיים, ונצטרך לפתח שיטה חדשה לגמרי כדי שהשיבוט יעבוד‭."‬

במילים אחרות, שיבוט הכבשה דולי הוא אכן הישג גדול, אך ייתכן ואינו יכול לתרום ממשית ליכולת לשבט תאים אנושיים, והתקווה שזה יסייע בפתרון בעיות רפואיות קשות – עוד רחוקה ממימוש.

כך לדוגמה, אחת הבעיות הקשות בהשתלת רקמות אצל חולה היא דחיית הרקמות: הגוף מתקשה לקלוט רקמות שהמקור שלהן הוא אינו גוף החולה עצמו. תהליך השיבוט עשוי לפתור את הבעיה: אם ניתן יהיה לקחת תא עור מחולה שזקוק להשתלת כבד, להכניסו לביצית ולגרום לביצית להשתמש במידע הגנטי שנמצא בתא העור כדי להתחלק, הרי שכעבור ‭5-4‬ ימים, בשלב שנקרא "בלסטוציסט‭,"‬ ייווצר גוש תאים דמוי עובר, ממנו ניתן יהיה לקחת תאים המכונים "תאי גזע עובריים‭."‬

תאים אלה יהיו מסוגלים, לפי הציפיות, להפוך לכל תא ורקמה בגוף. אם המדענים יוכלו לגרום לתאים אלה להתמיין לתאי כבד, לב או לבלב (ומדענים שעובדים על תהליך זה בשנים האחרונות רשמו כבר כמה הצלחות מרשימות) הרי שהסיכון לדחיית הרקמה פוחת פלאים, שכן מקורה בתא שנלקח מהחולה עצמו.

בעיה מוסרית קשה

אבל גם אם ייפתרו הבעיות הטכניות והמדעיות בדרך, והמדענים יצליחו ביום מן הימים לשבט תאים אנושיים, עדיין תישאר שאלה מוסרית קשה. רבים טוענים שהשיטה הזאת בחתי מוסרית בעליל, כיוון שבעת "קצירת" תאי הגזע העובריים, ה"עובר" נהרס ומת. מבקרי השיבוט תוהים האם זה נכון והוגן להביא לעולם יצור שהוא העתק (וברוב המקרים, העתק פגום) של המקור, והאם בכלל ניתן לטעון כי יצור הזהה מבחינה גנטית ליצור ממנו הוא נוצר, הוא אותו יצור ממש. הביקורת הציבורית הגיעה לשיאה בארה"ב, שם הביע בעבר הנשיא בוש התנגדות תקיפה לביצוע מחקרים בתחום תאי הגזע העובריים.

גם היום, עשור לאחר שבאה דולי לעולם, נראה שלא התקדמנו הרבה. המדענים הבינו כי ידיעתם אינה רחבה מספיק כדי להבין את התהליך המורכב והמרתק של הבאת חיים חדשים לעולם. אפילו הפילוסופים ושוחרי האתיקה, שבעבר הזהירו מפני צבא של משובטים ודיקטטורים שינצלו את הטכנולוגיה החדשה לצורכיהם – מודים היום שאולי נבואות הזעם היו מוקדמות מדי. הנסיון להחליף את אמא טבע ולנסות לייצר חיים באמצעות המדע, מודים היום החוקרים, היה אולי מעט יומרני, ולא הצליח להתפתח הרבה מאז. יש עוד דרך ארוכה לפנינו.