חללי צה"ל הותירו "אנדרטות מקוונות"
שלומי ירמיהו ואושר דמרי ז"ל ניהלו עמודים אישיים ברשת החברתית "מקושרים". לאחר מותם הפכו אלה למצבות זיכרון וירטואליות. חברים וזרים מגיבים ונפרדים
עם הגידול בשימוש באינטרנט והפיכתו למדיה דו-כיוונית אמיתית, כזו המשמשת גולשים גם לכתוב ולהביע את עצמם ולא רק לקרוא ולצפות, אנחנו משאירים יותר "עקבות" ברחבי הרשת - דברים שכתבנו, תמונות ועוד, המאפשרים לאנשים אחרים להרכיב דיוקן מייצג שלנו.
הדבר נכון גם לגבי אנשים שמתו - במקרים רבים אפשר להיתקל באתרים אישיים (לא אתרי הנצחה) של אנשים שנפטרו בטרם עת. אתרים אלה נראים חיוניים ופעילים - כאילו האדם המת התנתק לכמה רגעים ומיד יחזור - ורק שובל התגובות המבכה מעיד על המוות.
"אני אוהב לעשות ספורט, לדבר בטלפון, מועדונים, מסיבות, מסעדות, קניות כשאפשר, וכל השאר", כתב שלומי ירמיהו בפרופיל שלו ברשת החברתית "מקושרים". ירמיהו נהרג בהתפוצצות מטען גחון מתחת לטנק מרכבה של צה"ל בשבוע שעבר.
אושר דמרי, שנהרג שלשום במהלך פעילות מבצעית בקסבה של שכם, כתב בפרופיל שלו ב"מקושרים" כמה הוא אוהב את הכנרת ואת צפון הארץ, ומנה בין תחביביו בישול, כדורעף, בילויים עם חברים וטיולים בחוף הים. מיד אחרי מותם, הפכו העמודים האישיים, הפרופילים של שני הנופלים לאתרי זכרון.
החברים מחפשים וכותבים
אתר מקושרים, כמו כל אתרי הרשתות החברתיות, מאפשר לכל גולש למצוא חברים, ולהקים "איזור אישי" משלו ובו הוא מפרסם טקסטים ותמונות.
"עם נפילת החיילים, חברי הקהילה מיד דיווחו על כך", אומר גיא כהן, מייסד "מקושרים".
בכל איזור אישי מופיע ספר אורחים", ותחת כל תמונה שמעלים החברים יש אפשרות לתגובות. כך, כל אתר אישי הפך כמעט אוטומטית לאתר הנצחה. בדפים של שני הנופלים פורסמו עשרות תגובות ניחומים תוך ימים ספורים. רוב המגיבים כותבים ישירות לנופל ומוסיפים "יהי זכרך ברוך" וחלקם מוסיפים עוד כמה מילים אישיות.
עשרות תגובות ניחומים
"מותך לא יהיה לשווא", כותב גולש בשם ירון כתב לשלומי ירמיהו ז"ל. "אנחנו נשבעים להגן על מה שאתה נפלת בשבילו". נדב מוסיף "אחי תודה ששמרת עלינו, אוהבים אותך!".
הפרופיל של אושר דמרי ז"ל התמלא אף הוא בעשרות הודעות תנחומים. "לחשוב שבאתר הזה היו חיים לפני כמה ימים ...שהתמונה הזאת הגיבה לנו בסקרים ובכתבות", כותב לו רותם.
"תשמור עלינו מלמעלה. למישפחה - שלא תדעו עוד צער", כותבת חגית.
התמונות בפרופילים של החיילים שנפלו צולמו בסיטואציות נעימות, והם מוקפאים בדף הזכרון כשהם מחוייכים. אבל לא רק הם. באופן, אולי קצת אירוני, לצד מילות האבל של הגולשים שבאו לנחם מופיעות גם תמונות מחייכות של הגולשים.
"כמות התגובות הפתיעו אותנו", אומר כהן. לדבריו, חברים וזרים מגיבים, אף כי חברים קרובים מנצלים פחות את הבמה הציבורית לצורך תגובות. "לפחות בימים הראשונים לאחר האירוע הם מבקרים פחות באתר, אך לאחר כמה ימים, גם הם גולשים אליו ונפרדים". כהן אומר כי בכוונתו להדפיס את התגובות ולהעביר אותן למשפחות.
הופכים לגלעד זכרון
"שקלנו הרבה זמן אם להסיר דפים אלה מהרשת או להשאיר אותם", מספר כהן, "לבסוף החלטנו להוסיף נר זכרון, ולהשאיר את האתרים בתור גלעד לנופלים. אני חושב שזו ההנצחה האפקטיבית ביותר".
כהן מספר כי קיבל פנייה ממשפחה של חברה באתר שנפטרה לפני מספר חודשים, שביקשה להשאיר את האתר שלה און ליין. "זה עושה להם טוב - לראות את הזיכרון הזה ברשת".
