שתף קטע נבחר

שאלות לוועדת חקירה

מי ייקח על עצמו את האחריות לכישלון בהגדרת יעדי המבצע - ולכישלון בהשגתם?

למרות שהתותחים עדיין רועמים, לא מוקדם להעלות שאלות ביחס לתפקוד צה"ל והממשלה בעימות הנוכחי. הן הצבא והן הגורמים הפוליטיים המירו בשנים האחרונות את כושר הלחימה והמדיניות היצירתית באמנות טיוח הכישלונות. לפיכך, חשוב להציג את הנושאים שצריכים לעמוד על שולחנה של ועדת חקירה ציבורית, שעל-פי ניסיון העבר - לא תקום, וגם אם תקום, כנראה לא תעסוק בהם בצורה יסודית. ובכל זאת, המחיר האנושי, הכלכלי והבינלאומי שנגבו עד כה גבוהים מכדי להתעלם ממה שמתחולל. ההיסטוריה של ישראל מלמדת כי מי שמטייח כישלונות בסיבוב אחד, משלם על כך מחיר כבד מאוד בסיבוב הבא. נלך מן ה"קל" אל ה"כבד," וב"קל" איני כולל את הצורך לתת הסבר טקטי לחטיפת החיילים ולהשמדת הטנק במארב חיזבאללה. זהו מחדל מקומי שהיווה טריגר למחדלים עמוקים הרבה יותר בדרגים האופרטיבי והאסטרטגי ברמה הצבאית, ולמחדל מגה-אסטרטגי ברמה המדינית.

 

מודיעין. זה שנים התריע אמ"ן על מערך הרקטות של חיזבאללה, על העובדה שיש בידיו מאות רבות של רקטות ארוכות טווח המסוגלות להגיע למרכז הארץ. איך ייתכן שמערך המודיעין של ישראל לא איתר היכן אכסן חיזבאללה את הרקטות והקטיושות הללו כל אותן שנים? כיצד ניתן להסביר כי אמ"ן והמוסד לא נתנו לצה"ל מידע טקטי, שאיפשר לחיל-האוויר (ואולי ליחידות מיוחדות קרקעיות) להשמיד את המשגרים והטילים בטרם נורו? בעבר הבעיות העיקריות של מערך המודיעין היו בעיקר בתחום הערכת המידע. כאן היה כנראה כשל מהותי של מערך האיסוף והמודיעין המבצעי.

 

האם נתן אמ"ן למקבלי ההחלטות מידע לגבי היקף הרקטות, יעדים אפשריים, היקף הנזקים והפגיעות של חיזבאללה, בטרם התקבלה ההחלטה לצאת לעימות? אם כן, האם התעלמו ממידע זה? האם החליטה הממשלה על המבצע למרות הערכת הנזקים מירי הקטיושות? האם העריך אמ"ן נכונה את הנחישות והכושר המבצעי של חיזבאללה לבצע ירי מתמשך בתנאי לחימה לעבר יעדים עתירי אוכלוסייה? האם העריך אמ"ן נכונה את חוסר יכולתה של ממשלת לבנון להביא ליישום את החלטה 1559 של האו"ם? אם כן, האם החליטה הממשלה על המבצע למרות הערכות אלו?

 

אגף המבצעים, חיל-האוויר והמטכ"ל. איך בדיוק הסבירו הגורמים הללו את הקשר שבין התקפות אוויריות על גורמי תשתית בלבנון לבין השגת היעד של פירוק חיזבאללה מנשקו? מי בדיוק הגאון שסבר כי באמצעות מתקפה אווירית חצי-כירורגית ניתן להביא ממשלה חסרת יכולת אכיפה בלבנון לידי פעולה הגובלת בייזום מלחמת אזרחים, הנחוצה כדי להשיג את יעדי המבצע? האם הייתה תכנית ספציפית ליירוט והשמדת מטולי הקטיושות לפני שיגורן? אם כן, מדוע נכשל יישומה? לאור חוסר היכולת של חיל-האוויר להביא למניעת הפעילות של חיזבאללה במשך 18 שנות כיבוש בלבנון, ולהכרעה באינתיפאדת אל-אקצה במשך חמש השנים האחרונות, מדוע עדיין אנחנו ממשיכים להפעיל את חיל-האוויר הפעלת סרק כאילו זו הפעם הראשונה בה אנו נלחמים בארגון גרילה קטן ובעל מוטיבאציה גבוהה?

 

האם היה איזשהו גנרל שאמר בממשלה כי כושר ההרתעה הישראלי יהיה במצב הרבה יותר טוב אם לא נפעל בצורה צבאית כלל, מאשר אם נבצע פעולה כושלת שלא תשיג את יעדיה מחד גיסא, ותביא לפגיעות מתמשכות בעורף מאידך גיסא? האם הציג הרמטכ"ל את מגבלות המבצע- כולל משכו, המחירים הכרוכים בו לעורף, סיכויי הצלחתו הקלושים והשלכות הכישלון על כושר ההרתעה של ישראל? אם לא, מדוע? ואם כן, כיצד ניתן להסביר את החלטת הממשלה לצאת למבצע?

 

פיקוד העורף. כיצד ניתן להסביר את חוסר ההיערכות שלו נוכח המידע על מספר הקטיושות שבידי חיזבאללה וטווחיהן? כיצד ניתן להסביר את העובדה שלא ניתנו מראש הוראות מפורטות לאוכלוסייה על שהייה במקלטים, מיגון וכיוצא בזה? מדוע לא פותחה מערכת התראה מסודרת לאוכלוסייה בסיכון?

 

אבל כל השאלות הללו מתגמדות יחסית לשאלות, אותן צריכה הייתה ועדת החקירה שלא תקום להפנות לדרג המדיני. השאלה המרכזית הינה כמובן מה היו - אם בכלל הוגדרו - היעדים המדיניים של הפעולה הצבאית? האם אלה כללו את חיסולו של חיזבאללה? פירוקו מנשקו? הרחקתו מדרום לבנון והצבת צבא לבנון בגבול עם ישראל? שחרור החטופים? כיצד בדיוק היו אמורות ההפצצות להשיג את כל היעדים, חלקם, מיעוטם? האם היה מי בממשלה שהציע חלופות מדיניות לטיפול במשבר לפני הלחיצה על ההדק? אם כן, מה היו השיקולים נגד וכיצד ניתן להסביר את העדפת החלופה הצבאית על החלופה המדינית? מי אם בכלל ניתח את ההשלכות המדיניות והבינלאומיות של הפעולה הצבאית? מה היה תפקידה של שרת החוץ ושל משרד החוץ בתהליך קבלת ההחלטות? האם כלל תפקיד זה עבודת מטה להצעת חלופות מדיניות ליישוב המשבר או – כרגיל - משרד הביטחון קבע את המדיניות ומשרד החוץ היה עסוק בהסברתה (הכושלת)?

 

מי היה אחראי לאסטרטגיית ה"משגל הנסוג" של לבנון, לפיה מתחילים את המבצע בהכרזות מתלהמות על יעדים מרחיקי לכת כגון "שינוי כללי המשחק באזור", ולאט-לאט מתחילים לצמצם את היעדים להחזרת השבויים, הצבת משקיפים בינלאומיים בדרום לבנון וכדומה? האם לא היה בממשלה הזאת ילד אחד קטן שיכול היה להציג את הקיסר האסטרטגי בעירומו? מי בדיוק העריך בממשלה את ההשלכות האפשריות של כישלון השגת היעדים מבחינה אסטרטגית ומדינית? ראש הממשלה הצהיר בחיפה כי חטיפת החיילים הייתה "טריק" איראני, שתכליתו להסיט את תשומת הלב הבינלאומית מן התכנית הגרעינית של איראן. אם אכן זה המצב, כיצד מסביר חכם אולמרט את העובדה כי בלענו את הפיתיון כדג טירון שזה עתה למד לשחות?

 

מי ייקח על עצמו את האחריות לכישלון השגת היעדים המרכזיים של המבצע? האם יש איזשהו סיכוי כי מישהו מבין מקבלי ההחלטות

 יקום ויילך הביתה? היות וכנראה ועדת חקירה לבדיקת הפיאסקו הלבנוני לא תקום, ואם תקום - תסתפק כנראה בבדיקת סוגיות טקטיות, היו ונותרו במדינה דמוקרטית שני גורמים המסוגלים גם להציג את השאלות הללו ואחרות, וגם לתת עליהן תשובות נחרצות: התקשורת והציבור. למרבה הצער, עד עתה, החלק הארי בתקשורת ומרבית הציבור עדיין עומדים מאחורי מדיניות האיוולת של הממשלה והביצועים הכושלים של צה"ל. מעניין כמה דם יישפך בשני הצדדים עד שתחול ההתפכחות.

 

זאב מעוז, פרופ' למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת קליפורניה בדיוויס

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
אויב מיומן, יעדים מעורפלים
צילום: איי פי
מומלצים