"יש לי תמיכה מבוש, מה עוד צריך?"

ומה קורה בממשלה? דעות השרים של אולמרט מצביעות על הכיוונים הבאים: כולם כאחד סבורים שיש להמשיך בלחימה, גם במחיר פגיעה נמשכת בעורף, גם אם יש בהם אחדים שמהרהרים בקול על היכולת המעשית להשיג את היעדים שקבעה הממשלה.

כל השרים כאחד דוחים אפשרות של כניסה קרקעית ללבנון, מחשש לתשלום כבד בגופם של חיילי צה"ל. אף לא אחד מהשרים, נכון לרגע זה, חושב שיש צורך בסולם שתביא קונדליזה רייס בשבוע הבא כדי לרדת מהעץ. "היענות לקריאה להפסקת אש בלא השגת היעדים היא תיקו. תיקו זה הפסד לישראל", אמר, למשל, השר הממונה על תיק ירושלים בלשכת ראש הממשלה, יעקב אדרי.

אף לא אחד מהשרים מדבר בקול רם על האפשרות של הנמכת רף היעדים במבצע "שינוי כיוון". חלופה זאת לוקחת בחשבון שישראל מנהלת את המבצע הצבאי על זמן שאול, והלחץ הבינלאומי יוביל אותה בקרוב להפסקת אש. לכן אולי כדאי לקבוע יעדים פשוטים יותר כמו פרישת כוחות ממשלת לבנון וכוחות בינלאומיים במקום החיזבאללה בדרום לבנון, ותביעה להעברת השבויים הישראלים לידי ממשלת לבנון, או לידי ממשלת סוריה.

להלן התשובות:

• שר א' מהעבודה: "משהו כמו מאתיים, שלוש מאות?"
• שר ב' מקדימה: "אני לא יודע, זה לא חשוב. במלחמה, לצערי, נפגעים גם אזרחים".
• שר ג', יונה צחורה בעברו: "עדיף לשאול כמה אזרחים נהרגו מהקטיושות פה".