אהבה, שלב ההתחלה. שלא ייגמר לעולם
זוגות ששרדו, זוגות שהתפרקו, וזוגות שעכשיו נמצאים בשלב ההתפכחות, תמיד נזכרים בערגה בשלב הראשוני ההוא, שלב ההתאהבות. המוני זוגות בעולם חיים בשעמום טוטאלי, הדבק היחיד שנשאר הוא ערוץ ההיסטוריה הפרטי שלהם, הזכרונות המתוקים מהשלב שהיו מאוהבים. אני שם, קופידון פגע בי עם זריקת הסם המשכר, אבל מה יהיה כשזה ייגמר?
אחר כך מופיע שלב של התרגלות, התפכחות, הראייה חוזרת, החשיבה מתחדדת, והכאבים מפעם חוזרים ומזכירים שהם תמיד היו שם. אז ממרחק את תמרות הוולקנו מתקרבות בזק, יש ריח של עשן שחור, האש מתקרבת, מאיימת להחריב את מחזות האהבה, לסכל את ההצלחה, לצרוב בה כל חלקה טובה, פולשת לחיי התמימים, שמתחילים להבין שהסם אוזל ונגמר.
בהתפוגגות השפעת הסם מבחינים שהאהוב כבר לא כל כך מושלם, יש לו, כמה נורא לגלות, גם הרגלים מעצבנים. מגיעות המריבות, מתחילים מאבקי הכוחות.
זוגות ששרדו, זוגות שהתפרקו, וזוגות שעכשיו נמצאים בשלב ההתפכחות, תמיד נזכרים בערגה בשלב הראשוני ההוא, שלב ההתאהבות. המוני זוגות בעולם חיים בשעמום טוטאלי, הדבק היחיד שנשאר הוא ערוץ ההיסטוריה הפרטי שלהם, הזכרונות המתוקים מהשלב שהיו מאוהבים.
השלב בו מתפוגגת בועת ההתאהבות ומגיחה לה המציאות הוא אכזרי, כואב ומריר, כמו לצנוח אל מימי האוקיאנוס הקפואים. יש המצליחים איכשהו לשחות, ויש שצוללים כמו אבנים לתהומות.
כן, ישנם גם כאלה שמעולם לא נגעו בסם האהבה, כאלה שנישאו ל"גבר הנכון" או ל"אשה המתאימה", אבל לא ידעו את טעם ההתאהבות עצמה. הם אף פעם לא היו בשלב ההתאהבות המסוממת, הם רק עשו את הדבר הנכון. לכן הם לא השתכרו ולא התפכחו. הם יגידו לנו ש"שאצלנו הכל אותו הדבר, ממש כמו בהתחלה". אלה הם הזוגות בהכחשה, ובואו לא נפריע את מנוחתם., יש לי צרות אחרות!
אני על רכבת ההרים של ההסתחררות
כרגע, הבשורה מרה: גם 9 נפלה קורבן לשלב המסנוור מכולם, שלב ההתאהבות, שלב ההסתנוורות. החדש ואני על רכבת ההרים של ההסתחררות.
9 מצידה עוד ניסתה להתגונן, לא להתפתות לסם המסחרר. אבל כמה פעמים ביום היא מגלה שהעסק אבוד. החדש, בהשפעת ההתאהבות, נראה כמו אביר ללא חת, ולמרות כל הנסיונות הנואשים טרם נמצאו בו פגמים בולטים. טוב, אולי לפעמים הוא קצת יקה פוץ, אבל זה באמת כל כך מתוק.
קופידון האיום נעץ בי בעוצמה את חציו, קורבן אני בשדות הדם האבודים, שדות המאוהבים.
כפוסט טראומטית ידועה, בעיקר בענייני האהבה, אני מביטה במראה ושואלת בסתר מתי תתפוגג בועת ההתאהבות? מתי ירצה החדש "לתקן" אותי כראות עיניו? מתי בעצם יגיע המפץ? ואיך מתכוננים מראש שלא יכאב?
פוחדת מהרגע הזה, שאת שואלת את עצמך למה הוא כבר לא מסוחרר ממך, איך לפתע הוא לא מסנוור מעצם היותך. והאם זה באמת אומר שהוא כבר לא אוהב, או שרק סתם התרגל? והאם יקרה איזה נס ואני לא אנוס אז ואברח, כמו שעשיתי עד עכשיו?
אל תתני לפחדים שלך לנהל אותך, אני שומעת את קול הקופידון לוחש, ויודעת שהוא צודק, אבל יודעת גם היטב שזה הכי טבעי בעולם, שיום אחד נקום ונראה את המציאות. החדש יבחין שיש לי צלוליטיס בהתפתחות, ואני אבחין שהפולני כבר הרבה פחות מחינני.
זוגות ששרדו, זוגות שהתפרקו, וזוגות שעכשיו נמצאים בשלב ההתפכחות, תמיד נזכרים בערגה בשלב ההוא, השלב הנהדר, שבו ממש הרגישו את האהבה, וזהו השלב שאנחנו נמצאים בו ממש עכשיו.
כמו ג'אנקי קטן ועלוב, כל בוקר כמעט, אני מביטה בחלון לגינה, אל השביל הלבן, פוחדת שהיום יבוא קופידון הרשע ויבשר לי שמעתה אין יותר סם בחינם, מעתה צריך לשלם, והמחיר יקר.
"בסוף תתאהבי בי", מאיים החדש.
"בסוף תיגמל ממני", אני עונה בבהלה.
כי גם הוא וגם אני יודעים היטב את מחיר האהבה.
הבלוג של יעל
לפנייה לכתב/ת 
