כאבי ראש בסן פרנסיסקו
כל הערפילים הקודרים שהציצו מחלונות המטוס לא הפחיתו מהתרוממות רוחי באותן דקות שהתכרבלתי בזרועותיה של שירה. אהבתי אותה כל הטיסה, וידעתי שבסן פרנסיסקו, על איזה גשר מוזהב, אני עומד להציע לה את כל כולי
ישבנו צמודים כל הטיסה. בהתחלה החזקנו ידיים מתחת לשמיכה, מתלטפים בסתר כבני נוער בקולנוע, ולאחר מכן היינו חבוקים בנסיונות להירדם במיני תנוחות וחיבורים. הבטתי בשערות שלה מפוזרות על הכתף שלי והרגשתי בטוח לידה, היא ואני במטוס מעל העולם, העננים נראו רכים, ולא היו מחשבות או טרדות שיפגעו בחיבור הזה. הייתי בטוח בקשר שלנו, אהבתי אותה כל הטיסה, וידעתי שבסן פרנסיסקו, על איזה גשר מוזהב, אני עומד להציע לה את כולי.
שלוש שנים הם היו יחד, עד שהתחילו לדבר על חתונה. אמא שלנו והחברה של אחי הלכו לראות כמה מקומות ובחרו גן אירועים לא רחוק מהמושב שלנו, ואחי היה בסדר עם זה. רק שבוע לאחר מכן, ביום של טעימות הקייטרינג, החברה של אחי התקשרה אלינו מאוחר בלילה ושאלה אם יש לנו כדורים נגד כאבי ראש. היא הגיעה לקחת את הכדורים אחרי רבע שעה, ואמא שאלה אותה איך זה שאין להם כדורים. החברה של אחי אמרה שהיו להם, אבל הוא כבר לקח ארבעה ועדיין מתפוצץ לו הראש. אמא אמרה שהיא לא זוכרת שלבן שלה היה אי פעם כאב ראש והציעה שאם זה לא יעבור הם יילכו בבוקר לרופא. זה לא עבר, הרופא רשם כדורים שונים, והרופא שאחריו שלח לצילומי סי.טי, והרופא שאחריו שלח לצילומים נוספים ונתן כדורים אחרים, אבל המיגרנה לא עברה.
אחרי הצהריים, האשה של אחי התחילה לחפש רופאים תורנים שיסכימו לבדוק את אחי בחופשת סוף השבוע, והוא צעק לה מהחדר שתפסיק להתקשר לרופאים. היא צעקה לו חזרה שהיא לא יכולה לראות אותו סובל ככה. אז לקחתי אותה למטבח וסיפרתי לה. היתה לי בראש תדמית של אמריקאיות חלשות ושבירות, אבל היא הפתיעה אותי בקור רוחה, וכבר באותו הערב דיברה עם אחי בקול יציב ולאחר מכן עשתה שני טלפונים, אחד לאחותה שגרה בלוס אנג'לס והשני לחברת התעופה. היא אמרה לאחי שיטפלו בחלוקת הרכוש בעוד שבוע, כשתחזור מלוס אנג'לס. כשחזרתי עם שירה בלילה מהגשר, המכונית שלה לא היתה בחניה ואחי ישב במטבח עם ספר בעברית שהבאתי לו מהארץ - וללא המיגרנה. הוא חייך אליי קלות, כשנכנסנו וחיבק את שירה. "אנחנו מתחתנים, שאול", אמרתי לו, "בקיץ".
כשהמטוס התגלגל נכנסה לי אווירה אפורה לנשמה. נזכרתי באחי נפרד מאיתנו בשדה התעופה, כפוף, הסוודר האדום שלו מקומט, עיניו תקועות בבדידותן. הוא נראה לי כמו קקטוס מדברי שאין למה לחכות חוץ משמש יוקדת ושיממון. חיבקתי את שירה כדי לברוח במעט מהמועקה ועצמתי את עיניי...
כשנחתנו, שירה פקחה את עיניה כמו תינוק שנולד אל העולם. "כבר נחתנו?" התפנק קולה, ואני הנהנתי ועטפתי אותה בזרועותיי, "כן, לא רציתי להעיר אותך".
שירה התמתחה, "איזה כיף, אני מתה כבר לראות את אח שלך, הוא מתוק כמוך?" עניתי לה שהוא הרבה יותר מתוק. התרגשתי לראות אותו, אחרי ארבע שנים, ובנסיבות משמחות כאלה. כל הערפילים הקודרים של סן פרנסיסקו שהציצו מחלונות המטוס לא הצליחו להוריד אפילו במעט את התרוממות רוחי באותן דקות שבהן התכרבלתי בזרועותיה של שירה.
אח שלי עמד גבוה ובטוח כתמיד, שיערו בוהק בכסף, ועל גופו סוודר אדום ופשוט על ג'ינס. הוא לקח משירה את המזוודה וחיבק את שנינו. אני בקושי התאפקתי מלבכות, אבל כשהגענו לבית העץ הצבעוני בראש גבעה בסן פרנסיסקו, שממנה אפשר להשקיף על גשר שער הזהב ועל האי של אלקטרז, יצאה אלינו אשה חייכנית בעלת שיער בהיר ועיניים רכות, נישקה את אחי והושיטה לי יד יציבה - וכבר לא יכולתי להתאפק, עד שהייתי צריך לשלוף את ידי מידה בכדי לנגב את עיניי. היא הופתעה, נבוכה מעט, ושירה, שידעה מעט על שנות הרווקות הארוכות של אחי, מיהרה לחבק אותי ולטמון את פניי הסוררות בתוך צווארה.
התמוגגנו לראות אותם מחזיקים ידיים על שולחן האוכל
האשה של אחי היתה אמריקאית, אשת פרסום חריפה. אבל עם אחי היא היתה רכה, ושירה ואני התמוגגנו לראות אותם מחזיקים ידיים על שולחן האוכל בארוחת השבת שהכינו לנו. האשה לא פסקה מלהחמיא לשירה על יופייה, לשאול על ההורים שלי וללטף את העורף של אחי. בסוף הארוחה היא שאלה אם אנחנו רוצים לבוא איתם בשבת לראות כמה אולמי חתונות. שירה התלהבה, ואני עקבתי בעיניי בדאגה אחרי אחי. הוא נראה רגוע והמשיך לחבק את האשה שלו כשדיברה על מנות, תזמורת ועיצוב ההזמנות שמכין לה הצוות שלה בחברת הפרסום.
עברה עלינו שבת מקסימה, בבוקר ראינו אולמי חתונות מפוארים, בצהריים נסענו לטעום יין ביקבים מצפון לעיר, ובערב ישבנו במסעדה איטלקית עם להקת ג'ז ושתינו יין אדום שמוסס לחלוטין את חוטי הדאגה האחרונים שעוד נותרו לי.
כשהבנות דיברו על השמלה, ביקשתי מאחי את המכונית שלו ליום ראשון בערב, כדי לקחת את שירה לגשר. אחי הסכים שהגשר הוא מקום מעולה להצעות רומנטיות, אבל הוא לא הביט בעיניי הנוצצות והיה ממוקד בנגן הסקסופון. רק ביום ראשון בבוקר, כשקמנו, שירה ואני, בחיוך ענק, פסענו חבוקים אל המטבח ורצינו להכין לאחי ולאשה שלו את הפנקייק המפורסם של שירה, אמרה לנו האשה שהוא לא יאכל איתנו, כי יש לו כאב ראש. הברך רעדה לי ליד הפיקה. שאלתי אותה אם זו מיגרנה, והיא לא ידעה להשיב, אפילו לא ידעה את ההבדל. שירה ליטפה לי את הגב ולחשה "מה קרה, מתוק?" ואני מלמלתי לה שתכין את הפנקייק בלעדיי, כי יש לי סחרחורת. היא הביאה לי למיטה צלחת עם ארבעה פנקייקים מכונסים סביב ערימה זהובה של רוטב מייפל מתוק, נצמדה אליי וביקשה שאספר לה מה יושב לי על הראש מאז הבוקר.
"כשהייתי ילד , אח שלי היה הגיבור של המשפחה, גבוה ויפה, כל האמהות במושב רצו שהבנות שלהן תצאנה איתו, ואח שלי היה הנושא היחיד שלגביו שררה תמימות דעים. אלא שהוא היה כבר מאוהב בבחורה אחרת מהמושב השכן. היא היתה מגיעה אלינו כל שישי בערב, שיערה זהוב ומתולתל ופניה קורנות כמו פייה, ואני לא יכולתי להפסיק להביט בה עד שאמי היתה נועצת בי מרפק מתחת לשולחן.
הוא שכב במיטה ולחץ בכאב את רקותיו, בקושי אכל
לשימוש יחסים מחשב גבר לחוץ לחץ (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
17 ימים היתה לו מיגרנה. הוא שכב במיטה ולחץ בכאב את רקותיו, בקושי אכל, ואמי המודאגת נכנסה ויצאה כל שעה. החברה שלו לא הפסיקה לבכות, ואני לא התרכזתי בלימודים. ורק אחרי שאמי נשברה ונסגרה בחדר לבד עם אחי לשעתיים, היא הבינה ושוחחה עם החברה של אחי. וביום ה-17 ארזה החברה של אחי מזוודה קטנה ועזבה את הבית. למחרת התפוגגו העננים שעל מצחו של אחי, והמיגרנה הכואבת חלפה לה. כולנו נשמנו לרווחה, ורק על מצחה של אמי נותרו עננים.
שנה מאוחר יותר הוא הגיע אלינו עם בחורה אחרת. אחי המסכן, זה לא שהוא לא רצה להתחתן, הוא חלם כבר על ילדים קטנים שמתרוצצים בבית קטן משלו, היה עייף מהלחץ ולא רצה לרדוף יותר בנות. אבל לא היתה לו שליטה, היא שוב הגיעה בגדול, המיגרנה, והפעם ארוכה יותר, כי אחי מיאן להישבר. הוא התאשפז בתל השומר במחלקה הנוירולוגית וביקש שיעשו לו את כל הבדיקות וינסו את הכדורים החדשים, גם אילו שלא קיבלו עדיין את אישור משרד הבריאות. אבל אחרי שלושה וחצי שבועות החברה הבינה את מקור המיגרנה, עזבה אותו וביקשה שאומר לו שלא יתקשר אליה לעולם. למחרת, כמו ירד מלאך ובידו מטה פלא וגירש את כל הכאבים, אחי ישב על המיטה, פניו סחוטים לאחר המלחמה הארוכה, אך הקמטים נעלמו ממצחו וכפות ידיו לא אחזו שוב ברקותיו.
בשנה לאחר מכן כבר הייתי בצבא, ולכן לא ראיתי את החברות החדשות שהוא הביא לבית הוריי כשהקשר איתן הפך לרציני יותר. אבל ממה שהבנתי הקשרים הרציניים הפכו לקצרים יותר והמיגרנות היו פוקדות אותו עוד הרבה לפני שדיברו על חתונה, לפעמים כשרק עברו לגור יחד, או אפילו דיברו על כך, או במקרים מסוימים אפילו כשאחת החברות היתה רק אומרת שהיא אוהבת אותו. כשהשתחררתי מהצבא הוא קיבל פרויקט תכנות באחת החברות בעמק הסיליקון ועזב את כולנו. זה היה לפני ארבע שנים, והנה אנחנו כאן".
שירה נעמדה מול החלון ותקעה מבטה באלקטרז, הכלא המרוחק שניבט אלינו לצד גשר שער הזהב. היא שתקה שניות ארוכות, עד שחזרה אליי למיטה וחיבקה אותי חזק. כשהרגשתי בליבה נוהם על ליבי החלטתי שאני לא נותן לכל העניין הזה של אחי להשפיע על הקשר שביני לבין שירה ואמרתי לה שאני רוצה שבערב ניסע לגשר שער הזהב.
גשר שער הזהב סן פרנסיסקו (צילום: שמרית פרקול-פינקל)
אשה עצב כאב ראש מיגרנה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
כשפקחתי אותן היה החושך שלאחר הסרט שני. כולם ישנו מסביב, אבל עיניה של שירה היו ערות ועצובות. "מה קורה, חמודה? למה את לא ישנה?" ליטפתי את פניה. היא הסיטה את ידי מלחייה אל הרקה שלה. "תעשה לי עיסוי רקות, מתוק, מתפוצץ לי הראש".
אחי הסכים שהגשר הוא מקום מעולה להצעות רומנטיות
צילום: שמרית פרקול-פינקל
מומלצים
