שלא כהרגלי, בחרתי ללכת עם השכל

זה מתחיל בבליינדייט. לפני כשנתיים הייתי רשומה באתר היכרויות, זה משך אותי באופן כמעט מיסטי. לא ידעתי מה אני מחפשת, אבל צללתי לזה בחדווה ובסקרנות. יצאתי עם כמה בחורים מקסימים, כל פגישה היתה מרתקת, אבל לא כזו שתוציא ממני "וואו". עד שפגשתי את א'.

גררתי אותו לפאב שלישי, שידעתי שאתקבל בו בכבוד מלכים. רציתי לגרום לו קצת לקנא. ואז המשכנו לאבולעפיה, כמובן. צחקנו עם המוכר הזקן שנראה משועמם לדחוף פיתות לתוך התנור הלוהט בשביל ה"אל יהוד המג'נונים האלה". ישבנו מול הים, ליד הכנסיה. ואז הופיעה השמש. עברו להן שבע שעות בלי שנרגיש. הוא החזיר אותי הביתה, התקשר למחרת וביקש "אל תיעלמי לי". אבל זה בדיוק מה שעשיתי. נעלמתי לו.

התקשרתי אליו אחרי שבועיים, הוא נשמע מעט קר, אפילו טען שהוא לא מזהה את שמי. לא נעלבתי. מגיע לי. אבל אחר כך התרכך. שנינו הודינו כמה נהנינו אותו לילה, ושיכולנו להתאהב אחד בשני. הוא שאל על איזה סוג קשר אני מפנטזת. אמרתי לו שאני רווקה מושבעת, שלא מעוניינת בילדים. תיארתי לעצמי שמכיוון ש-א' הוא ג' עם ילדים ולשנינו יש דירות בבעלותנו, קשר בינינו יכול להתאים. אבל מסתבר ש-א' רצה פרק ב'.

"לא", עניתי. "זה רק יבלבל אותי. כדאי שנסיים עכשיו, לפני שמשהו בכלל התחיל".

וכך היה.

אז איפה הסוף טוב שהבטחתי? אחרי שנה, עברתי על פני חנות תכשיטי כסף בבן יהודה. בזווית העין קלטתי טבעת עם סמל יין ויאנג. אחרי הפגישה עם א' וסמלי היין היאנג שהופיעו על גבו ועל השרשרת שלי, פינטזתי ש-א' יקנה לי טבעת כזו, שזה יהיה מבחינת "השיר שלנו". בסוף קניתי אותה לעצמי. לא יודעת אם יש כאן מסר, אבל בטח הרוחניקים יגידו משהו על חשיבותה של אהבה עצמית. ואפרופו הוליווד, תנו לי רק מציאות. אני כבר אדע להפוך אותה לפנטזיה.

• רותם ליאור היא יוצרת "המשחק", דרך אחרת להיכרויות.