ויבלע האלוף את הכובע
לכנות את נסראללה "ראש כנופיה" זה מביך במקרה הטוב, ומעיד על חוסר מודיעין ועודף שחצנות במקרה הרע
בין כל הצהרות אלופי הצבא, שליוו את המבצע הזה מתחילת דרכו, הייתה אחת צורמת ומקוממת במיוחד, שיצאה דווקא מפיו של מפקד חיל-האוויר. בתדרוך לעיתונאים שערך האלוף אליעזר שקדי, המצטייר בדרך כלל כמי שהבוטות ממנו והלאה, הוא כינה את ארגון חיזבאללה "כנופיה" ואת העומד בראשו, חסן נסראללה, "ראש כנופיה", מבלי לנקוב בשמו - כיאה למי ששוויו בערך כקליפת השום. רוצה לומר, לפנינו חבורת ביריונים ולא יותר מכך, שלא ירחק היום ונכחידה מעל פני האדמה.
ספק אם האלוף שקדי היה חוזר על הגדרה זאת בנקודת הזמן בה אנו נמצאים היום. אבל הדעת נותנת שגם אז, בימי ראשית המבצע, הוא ידע שלא איזו "כנופיה" ניצבת לפניו, אלא אחד מארגוני הטרור הגדולים, המתוחכמים והנועזים ביותר שאתגרו ומאתגרים את ישראל זה שנים רבות; ארגון שיש לו תשתית פיזית, לוגיסטית ופוליטית רחבת היקף בארצו.
אילו היה הארגון הזה סתם "כנופיה", לא היה צריך להפעיל נגדו במשך יממות ארוכות - בעוצמה ובהיקף שמזמן לא נראו כמותם - את החיל המפואר שהאלוף שקדי עומד בראשו. אילו היה סתם "כנופיה", ניתן היה לרסקו ולחסלו תוך ימים ספורים. אילו היה סתם "כנופיה", לא היה העולם כולו מציב את ה"משבר" הזה בראש סדר יומו. אילו היה סתם "כנופיה", היינו רואים סוף ברור וחד-משמעי למבצע הזה, כשצה"ל מנחית מכת "זבנג וגמרנו", ואנשי "הכנופיה" יורדים על ברכיהם ונענים ללא סייג לכל תנאי ותביעה.
הדעת נותנת, שגם האלוף שקדי יודע את מה שכל בר דעת מבין: שאין זה כלל מובן מאליו ש"היעדים" שהציבו לעצמם ממשלת ישראל והצבא אכן יושגו; שייתכן בהחלט שהמבצע הזה לא יסתיים בנוק-אאוט שלנו, ואז הוא עשוי להיחשב, בסופו של יום, לניצחונו - או לפחות לא לתבוסתו - של האויב. אם כך יקרה, הרי שישראל, המעצמה הצבאית החזקה ביותר במזרח התיכון, שצבאה נחשב לאחד הנועזים בעולם - תיחשב למי שניגפה בפני ארגון טרור קנאי ולוחמני.
המערכה טרם נסתיימה. מן הסתם, יש לצה"ל בכלל, ולחיל-האוויר בפרט, עוד כמה וכמה אופציות והפתעות שלא מומשו ומוצו. אבל עליונותו המוחלטת, הבלתי מעורערת, טרם הוכחה, ואולי גם לא תוכח. אם ידע האלוף שקדי את כל אלה כשאמר מה שאמר, הרי שההתבטאות שלו לוקה, במקרה הטוב, בחוסר אמינות מביך. ואם לא שיער את התהליך שהולך ומתפתח לנגד עינינו, אזי ההתבטאות הזאת חמורה פי כמה - לא רק מפני שהמודיעין של האלוף התברר כלוקה בחסר, אלא בעיקר מפני שדבריו היו נגועים באותו רהב שחצני ומקומם שאפיין בעבר לא אחת את מנהיגי ואלופי ישראל, ואשר קיווינו שעבר מן העולם.
כל אלה הדהדו באותו יום מניסוחיו של האלוף שקדי, אבל האמת שהיו גם כמה וכמה אחרים מבין בכירי המדינה והצבא שנשמעו זחוחים מדי, או למדי, בתחילת המבצע. ולנו נדמה היה ששלל המלחמות, המבצעים והמערכות שידעה ישראל לימדו אותם להפנים עד תום את אותו פתגם חז"ל עתיק, המפציר בחוגר שלא יתהלל כמפתח - וגם לזכור אמרה נושנה אחרת, המבקשת מן החכמים שבינינו להיזהר בלשונם. והרי מן הסתם, אין אלוף בצה"ל שלא רוצה להיחשב חכם...
דן שביט הוא סופר
מומלצים
