בעלי מפעלים בצפון: "המדינה נטשה אותנו"

"למנהלים והעובדים במפעלי הצפון יש בעיה אדירה. אנחנו משלמים מסים, משרתים במילואים, אבל עכשיו אנחנו נטחנים והמדינה נטשה אותנו. מספרים לנו קשקושים ושטיפות מוח על החיבור הגדול לתושבי הצפון ועל עמידתו האיתנה של העורף. איזה חיבוק? איזו עמידה איתנה? שליש מדינה משותקת והמדינה לא עושה בשבילו שום דבר". את הדברים הקשים הללו אומר ל-ynet  איתן אופלגר, מנכ"ל ובעלי מפעל יציקת המפרץ מחיפה.

יציקת הצפון מעסיק כ-120 עובדים. בשבוע שעבר הופסקה העבודה במפעל לחלוטין. השבוע פועל המפעל במשמרות לילה מצומצמות בלבד, כאשר בדרך כלל הוא פועל ב-3 משמרות. אופלגר מעריך את הנזק הכלכלי שנגרם לו ב-100 אלף שקל ביום, כלומר, יותר ממיליון שקל עד עכשיו. לפי שעה לא הובהר כמה מהנזק שסופג המפעל תכסה המדינה (ראה מסגרת).

"אין לנו אפשרות לפתוח את המפעל", אומר אופלגר, "העובדים נמצאים בחדרים עם תקרת אסבסט. יש מקלט, אבל אנחנו מפעילים תנורים בחום של 1,500 מעלות שאין אפשרות לעזוב אותם ולרוץ למקלט. מלבד זאת, העובדים חובשים אוזניות ועובדים ברעש נוראי ולא ישמעו את האזעקה. אני לא מוכן לקחת אחריות על חייהם ולהגיד להם לבוא לעבודה. הפעלתי את משמרת הלילה כשגיליתי שאין קטיושות בלילה, אבל רק מעטים מהעובדים יכולים להגיע בלילה לעבודה והתפוקה נמוכה.

"יש עלינו לחץ נוראי להמשיך את העבודה. הלקוחות במרכז הארץ מנותקים לגמרי ממה שקורה כאן. איך אמר לי לקוח? 'לכל טיל יש כתובת. אתה יכול להיהרג גם בתאונת דרכים. יאללה, תחזרו לעבוד'. רוב הלקוחות שלי עזבו אותי לטובת חברות מתחרות. באיזשהו מקום, אני מבין את הלקוחות, כי רובם יצואנים, והלקוחות שלהם באירופה גם לא מחפשים בעיות. אבל אני לא יודע איך אנחנו נצא מהבעיה.

"העובדים שלי מרוויחים ברובם שכר מינימום. הם בלחץ, בצדק, אי אפשר לצפות מהם שלא יקבלו שכר. אבל אצלי הקופה ריקה. אם אשלם להם, תיווצר לי בעיה של תזרים. המדינה לא מבינה באיזה מצב אנחנו נמצאים. זה לא יעלה על הדעת שעדיין לא הובהר לנו שהמדינה תכסה את הנזק. צריך לצאת לרחובות של תל אביב וירושלים ולשבש להם את החיים, שיבינו מה עובר עלינו. עם כל הכאב על מה שקרה בקרית שמונה ובשדרות, שליש מדינה משותקת", אומר אופלגר.  

"אין שום ספק שנקרוס"

ככל שהעסק הוא קטן יותר, כך רמת הסיכון שגורמת המלחמה עולה. "אצלנו רק רבע מהעובדים מגיעים לעבודה", אומר עומר חיון, בעל נגריה בתל חנן. "אין לנו מרחב מוגן, כך שאני לא מחייב אף אחד לעבוד ורק הבכירים ביותר מגיעים. אנחנו מפסידים עשרות אלפי שקלים ביום. הלקוחות מבינים, אבל לא יכולים להתחשב במצבינו. אני אשלם לעובדים שכר רק אם הבנק יתן לי כסף. אין לי שום ספק, שאם לא נקבל פיצוי ממשלתי הבנק פשוט לא יתן לנו לעבוד יותר ונקרוס".

"מה זה, פרוטרום יזמה את המלחמה"? 

גם מנהלי מפעלים גדולים יותר, שמצליחים לשרוד, זועמים על מדיניות הממשלה. "לצערי, מעבר למלים יפות אין שום דאגה לעורף הכלכלי של מדינת ישראל", אומר סגן נשיא חברת פרוטרום, אריה רוזנטל. "הם מביעים אמפטיה וקוראים לנו עורף לוחם וכו' וכו', אבל כשצריך לפתוח את הכיס, הם מוציאים להתאחדות התעשייינים את הנשמה. האם פרוטרום הכריזה מלחמה על ארגון החיזבאללה, או מדינת ישראל? מדוע מפעל פרוטרום צריך לממן את המלחמה?"

פרוטרום יצרנית חומרי הטעם והריח, המעסיקה 300 עובדים בחיפה ובעכו, מצליחה לשרוד את המלחמה. החברה העבירה חלק ממשרדיה להרצליה ואיפשרה לחלק מעובדי המשרד לעבוד מהבית. עובדי הייצור מגיעים לעבודה על בסיס ולונטרי, והמפעל עובד בתפוקה חלקית. החברה העבירה את רוב החומרים המסוכנים שבמפעל מדרום לחיפה. רוזנטל מתחייב לשלם את מלוא השכר לפי ההבנות המתגבשות בין ארגוני המעסיקים להסתדרות, גם לעובדים שאינם יכולים להגיע לעבודה, אך מתקשה להבין איך המדינה אינה לוקחת זאת על עצמה.

"אני לא אכריח אמא לעזוב את ילדיה בבית ולבוא לעבודה, אבל זה לא בסדר שמצפים ממני לשלם לה", אומר רוזנטל. "הגישה היא: תשלמו, ואחר כך נדבר. ספגנו נזק כספי רב מהעברת החומרים המסוכנים מחיפה דרומה ומהעובדה שנמל חיפה סגור ומשלוחי הייבוא והייצוא עוברים דרך נמל אשדוד. שילמנו גם על חדר מיגון נייד. איפה המדינה? איפה האחריות שלה כלפי העורף?", אומר רוזנטל.