התנחלות צפת, מאחז חיפה
זו לא "לבנון השנייה" אלא המשך ישיר למלחמת העצמאות. את הקונצנזוס הזה אסור לממשלה לבזבז
חסן נסארללה טעה. הוא חשב שהוא מכיר אותנו היטב, שהחברה הישראלית חלשה ומפוררת. הוא חשב שאנחנו חלשים, כי הרי אי-אפשר אחרת בשעה שאנחנו מסוכסכים ומפולגים, משמיצים ומגדפים וצועקים זה על זה בכנסת.
חסן נסארללה טעה. הוא חשב שהחברה הישראלית היא חלשה, שכן היא מחולקת לשניים: אלה שכל מה שמעניין אותם זה לאיזה קלאב יטוסו השנה בקיץ, מול אלה שאין להם כסף לשלוח את הילד לקייטנה.יכול להיות שנסארללה עוקב אחרי החברה הישראלית, אבל הוא לא מכיר אותה באמת. הוא חשב שמהר מאוד נישבר - חשב וטעה.
המחיר הוא כבד ונורא. אזרחים שנרצחו, חיילים שנהרגו, משפחות שכבר לא יחזרו לחיות כפי שחיו לפני הלחימה. בימי זיכרון ובעצרות אבל, אנחנו נוהגים לומר כי "במותם ציוו לנו את החיים", ו"מותם לא היה לשווא". אמירות בעלות עומק רב, אבל גם מסוג המילים הגבוהות שלא פעם אתה חש, שאולי אין להן משמעות אמיתית. לא הפעם. הפעם כמעט כולנו מבינים שזה סיפור אחר, ולכן נסארללה טעה. המכנה המשותף המאחד, המלכד, זה שלא רואים אותו מעל לפני השטח ביום-יום, שב ועלה.
אני שומע את הדיבורים על כך שזו לא תהיה מלחמת לבנון השנייה. זו לא יכולה להיות מלחמת לבנון השנייה, מן הטעם שבמובנים רבים זו המשכה של מלחמת העצמאות שלנו. המערכה שעדיין נמשכת על זכותנו לקיים בית לאומי לעם היהודי בארצו, בארץ ישראל. יש בתוכנו ויכוח קשה בכל הנוגע לסכסוך שלנו עם הפלסטינים. יש כאלה משמאל שחושבים שצריך לוותר על הכל, כאלה שחושבים שלא צריך לוותר על כלום, ואלה שבאמצע. אבל במערכה הזו, כאשר נסארללה מדבר על התנחלויות ומתכוון לצפת, חיפה וטבריה, הוא מחזיר אותנו לעומקו של הסכסוך וללחימה מול מי שלא מכירים בעצם זכותנו לחיות כאן.
המערכה שאנחנו מנהלים היא לא רק מול החיזבאללה, אלא מול הפונדמנטליזם האיסלאמי השיעי ובכלל, זה שמרכזו בטהרן. על הלחימה הנוכחית אפשר לומר הידיים ידי נסארללה והקול קולה של איראן (או ההיפך). בעימות הזה אין מקום לוויתורים ולפשרות. זה או אנחנו - או הם. הם לא ישנאו אותנו פחות אם נוותר, לא יניחו לנו אם נתפשר. הרי כפי שהעולם כולו יודע, יצאנו מלבנון וקיימנו את החלטות האו"ם. הבעיה של נסארללה ואחמדי-נג'אד היא שאנחנו חיים כאן במדינת ישראל. לכן, ככל שנהיה חזקים יותר - הם יכו בנו פחות, וככל שהם יחשבו שאנחנו נחלשים הם - יכו בנו יותר.
המסקנה אם כן היא ברורה. מעל הכל חייבת הלחימה בלבנון להסתיים כך שבתודעתם של אויבנו מטהרן, דרך חיזבאללה בלבנון ועד לחמאס בעזה, תיצרב עמוק הידיעה שישראל חזקה גם צבאית וגם חברתית. הם צריכים לצאת מהלחימה עם הכרה עמוקה שגם אם השיגו כמה הישגים טקטיים בלחימה מול צה"ל, הרי שמדובר בצבא חזק, הגדול עליהם בכמה מידות.
המערכה הזו חייבת להסתיים כך שחיזבאללה יפורק מיכולותיו לפגוע קשות במדינת ישראל. הוא לא יוכל לשוב עוד לגבול, ואת מקומו צריך לתפוס צבא לבנון, גם אם לתקופת ביניים ניתן לקבל במקומו כוח רב-לאומי בעל כוח וסמכות למנוע פעילות טרוריסטית. המערכה חייבת להסתיים כך שלא יוותר בידי חיזבאללה מערך הטילים הנוכחי. מה שלא יושמד בלחימה צריך להילקח כחלק מההסדר שלאחר הלחימה, ולהיות מושמד או מורחק מהאזור.
אני קורא לממשלה לא למצמץ ולא למסמס את מטרות הלחימה. יש לה הזדמנות בלתי חוזרת - תמיכה רחבה של אזרחי ישראל ורוח גבית בינלאומית חסרת תקדים. זו הזדמנות שאסור להחמיץ. אם יהיה כאן פספוס, זה רק עניין של זמן עד שניאלץ לחזור לסיבוב נוסף של עימות בתנאים שעלולים להיות נוחים פחות. אם יהיה כאן פספוס, התיאבון של מי שמבקשים את חיסולה של ישראל רק ילך ויגבר.
במקביל, חייבת הממשלה לגלות אחריות כלפי העורף המופגז. אי-אפשר לומר לאנשים, שבו בממ"דים - ולגבי המשכורת שלכם, עוד נראה. אי-אפשר לומר לבעלי עסקים ועצמאים, אל תפתחו את העסק, או לבעלי מפעלים - אין לכם מה לפתוח, כי בכל מקרה העובדים לא יבואו, וכל זאת מבלי לתת תשובות ברורות ומיידיות. הממשלה צריכה להבהיר שכל מי שנפגע ישופה כספית באופן מלא. אחרת, לא רק שייגרם עוול קשה לעשרות אלפי משפחות ונשלם על כך מחיר כלכלי-חברתי קשה; גם ביטחונית, בדרך זו אין סיכוי שהעורף הישראלי יחזיק מעמד.
ח"כ דני נוה (ליכוד)
מומלצים
