"אנחנו נלחמים על קיומנו"

"מכתב הזוי ומקומם"

גליקסברג אומר כי הצורך להגיב נבע מההתנסחות הבוטה של מכתב הסולידריות. "אבי מוגרבי דיבר על הפסיכוזה של המלחמה. אני חושב, בניגוד לו, שמעט מאוד אנשים בחברה האזרחית מתרגשים ממלחמה. אנחנו נסערים הרבה יותר ממוות של חיילים בלבנון מהפגיעה בעורף, כיוון שחוויית המלחמה שלנו היא בחזית. זה מעיד בעיני על חוסר ביטחון בקיום שלנו פה. הכיבוש עשה לנו דברים נוראיים אבל אסור לשכוח שאנו נלחמים על קיומנו כאן. צריך להיזהר שההזדהות שלנו עם האחר לא תיהפך למצב שבו אנחנו שוכחים את עצמנו".

בעוד שהמכתב הרשמי מבקש שלא לתקוף את היוצרים החתומים על מכתב הסולידריות באופן ישיר, יש לא מעט התמרמרות בקרב אנשים בתעשייה על משמעויותיו. הבמאי יורם זק אומר: "זהו מכתב הזוי שמבייש את יוצרי הקולנוע שלא חושבים כמותם. זכותם להשמיע את דעתם, אבל לא בשמי או בשם חבריי. המנדט שלקחו לעצמם אותם יוצרים על המוסר האנושי מקומם והטיעונים, העיתוי והטון מנותקים מהמציאות בה אנו חיים. עם זאת יש לציין כי דיאלוג כמו שנוצר בתוך תעשיית הקולנוע הוא דבר הכרחי וחברה שאינה מנהלת דיאלוג מסוג זה, היא חברה מסוכנת".  

"חשפתם לא מעט נאיביות הגובלת באינפנטיליות בסגנון האירופי", כתב לחותמים הבמאי סולו אביטל. אביטל רוגז על כך שמן המכתב ניתן היה להבין כי מדובר בעמדה גורפת של כלל אנשי תעשיית הקולנוע (ובעיקר הקולנוע התיעודי) בישראל. "אל תציגו את המיעוט שלכם כדעה גורפת של כלל היוצרים בארץ כי אז מה ההבדל בינכם לחיזבאללה? בדיוק כמותו אתם יוצאים למתקפת נגד בשם אלו שלא בהכרח עומדים מאחוריכם", הוא כותב.

אביטל רמז כי מטרת כתיבתו של מכתב הסולידריות נבעה מסיבות אופורטוניסטיות. "לדעתי הוא לא נכתב כלל כסולידריות עם עמיתינו יוצרי הקולנוע הערבים, שאת חלקם אני מכיר היטב, ואף מעריך אותם על יצירותיהם המבקשות שינוי, וגם לא עבור הזדהות עם אותם הקורבנות התמימים שנהרגו עד כה בלבנון. את המכתב הזה הם כתבו ישירות לחברי הביאנאלה בפריז לאמור: אנו יוצרי הקולנוע הישראלי רוצים גם למצוא חן בעיני חברי האקדמיה. מה זה אם לא אופורטוניסטיות חנפנית ומביישת?".