הפתעה, התקשורת אשמה
היא לא התכוננה לעימות, הסתבכה בשתי חטיפות ומפריעה לצה"ל לנצח. ואולי היא שואלת דווקא פחות מדי?
מדינת ישראל נקלעה לסחרור, תופי הקרב נשמעים בקצב גובר, ורק קריאה אחת גוברת על ההלמות - שוב התקשורת אשמה!
המגיבים באתרי החדשות תובעים בקול כמעט אחיד לפתוח בחזית שלישית, רביעית וחמישית - כל המרבה הרי זה משובח. אמנם, התגלעו חילוקי דעות בין הגישה המתונה של "צנחן בכיר במילואים", התומך בהפצצה של לבנון וסוריה בנאפלם ולאחר מכן בהטלת פצצת אטום על איראן, לבין חסידי היד הקשה הדוגלים בניקוי לבנון וסוריה עם מימן, ולאחר מכן פצפוץ איראן לגזרים. אך בשורה התחתונה, כולם מיישרים קו מול האויב המשותף האמיתי - התקשורת.
התקשורת כשלה בהכנת הצבא למלחמה הנוכחית. במקום צבא קטן, חכם ומיומן, המתבסס על פעולות קומנדו נגד גרילה וטרור, היא טיפחה צבא מסורבל וחלוד, המרסק את כל מה שבדרכו, מלבד לוחמי חיזבאללה ומשגרי רקטות.
התקשורת הסתבכה בשני מקרים של חטיפות חיילים, שלא היו אמורות לקרות, ומטייחת את חקירת הפשלות. היא גם אחראית לכמה תאונות והחלטות טקטיות שגויות, אשר לדעת מומחים צבאיים מצביעות על כשלים בניהול המערכה.
התקשורת הציבה יעדים לא ריאליים למלחמה. היא אחראית לאופוריה בתחילתה ולאכזבה בעקבות אי התגשמותם. התקשורת הציבה הנהגה ביטחונית לא מנוסה, אשר קור הרוח ושיקול הדעת שלה מוטל בספק. היא אחראית לטיווח של מיליון וחצי אזרחים במאה טילים מדי יום, על אף שהבטיחה לנו שצ'יק-צ'ק מחסלים אותם.
הטיל ששוגר לבונקר בביירות ברגעי שיכרון המערכה אל ראשו של נסראללה פספס ופגע בעשרות חפים מפשע בכפר כנא. גם כאן אשמה התקשורת, שבמקרה הראשון טיפחה ציפיות, ובאחרון - הראתה את הגופות ועזרה לאויב.
התקשורת מפריעה לצה"ל לנצח. היא לא משדרת עוצמה, עמידות ואורך רוח. ובכלל, מה חיזבאללה היה עושה בלעדיה? גולש בפורומים באינטרנט? צופה בערוצים זרים? לא יכול להיות. יש לנו מדינה נהדרת והמציאות נפלאה, רק חבל שהמראה שמציגה אותה כל-כך עקומה.
לומדים מסוריה וסין
דמוקרטיה היא שיטה מעצבנת למדי, המאפשרת לכל זב ומצורע להתלונן על חופש הביטוי ולתבוע צנזורה צבאית הדוקה. באופן אירוני למדי, הצווחים בגרון ניחר בעד צנזורה הם נרקומנים של תקשורת וייפגעו ראשונים מכל פגיעה בחופש הביטוי.
אדרבא, נתקו את ערוצי הלוויין, הנהיגו פיקוח מחמיר על האינטרנט כמו במדינות המשמשות לנו לדוגמה - סוריה, איראן וסין. תלמדו קצת מהטלוויזיה הסורית או מאל-מנאר ושדרו תמונות של המנהיג סוקר מצעדים צבאיים, עם מארש הניצחון ברקע. נמצאה כבר יורשת לזמרת המלחמות? מובטח רייטינג היסטרי (או שלא). שקט, יורים. תנו ליהנות. במקרה כזה, הניצחון יובטח.
החיבור בין דמוקרטיה לתקשורת תורם לשקיפות המחזקת את החברה. הוא בוודאי לא מחליש אותה, כפי שסבורים המבקרים וגם כמה משכנותיה של ישראל. השקיפות הזו רק תלך ותעמיק, בחסות האינטרנט, ואין טעם להילחם בה. לראיה, הדמוקרטיה נוסח ישראל חזקה ובטוחה יותר מכל הדיקטטורות השכנות, לשם שואפים כנראה המגיבים.
למרבה האבסורד, ובניגוד להתלהמות הכללית, התקשורת ברובה מגויסת במלחמה הנוכחית ושואלת מעט מדי שאלות. הדוגמה האחרונה היא היעדר כל דיון ציבורי או פרלמנטרי בהשלכות מרחיקות הלכת של גיוס שלוש אוגדות. אין ויכוח בנחיצות המלחמה בטרור ובתגובה נגד פעולות הפוגעות בריבונות המדינה, אך השאלה שראוי שתישאל היא, האם ההתנהלות הנוכחית נכונה מבחינה אסטרטגית לנוכח האיומים העתידיים. בהקשר זה, דיון ציבורי לא רק שאינו פוגע במדינה, אלא חיוני לה.
מלחמת לבנון 2, כפר כנא 2, רצועת הביטחון 2 - אנחנו חיים במציאות מסויטת של סרטי המשך גרועים במיוחד. כאשר רמת הטסטוסטרון תשקע ויתפנו לספור את הגופות, ישאלו רבים את השאלות אשר מעטים מעזים לשאול כעת.
גל מור, עורך מדור המחשבים ב-ynet
_A.jpg "צילום: אלי אלגרט")
הפגנה נגד הסיקור
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
