"אחלו לי הצלחה, אולי תקראו על זה בחדשות"
בהודעה האחרונה בבלוג שלו כתב סמל אנדריי ברודנר ז"ל: "הרבה חוזרים עם דם על הידיים (ועכשיו הם סלבס כי רשמו עליהם ב-ynet). וויש מי לאק. פיס". שבועיים אחר כך הוא נהרג בלבנון וידע: "את הראשון כולם זוכרים, כשיהיו עוד הם כבר לא יהיו שמות, יהיו מספרים". אבל את שמחת החיים שלו יהיה קשה לשכוח: "יש אנשים שלא יודעים ליהנות מהדברים הקטנים והפשוטים כמו לנשום, כמו להתעורר, כמו לחיות"
"היום אני יהיה שם, אולי תקראו על זה בחדשות. זה יימשך כמה ימים, יכול להגרר יותר, אבל לנו יש ציוד שיכול להספיק להרבה זמן. הרבה חוזרים עם דם על הידיים (ועכשיו הם סלבס כי רשמו עליהם ב-ynet). וויש מי לאק. פיס" - זוהי לשון ההודעה האחרונה שכתב סמל אנדריי ברודנר מראשון לציון בבלוג שלו ב"תפוז", רק שבועיים לפני שנהרג בקרב בכפר רג'מין בדרום לבנון. כעת, המילים הפשוטות "אחלו לי בהצלחה" והאיחול המקובל "שלום" מקבלים משמעות טרגית וכואבת במיוחד.
את ההודעה האחרונה כתב ברודנר ז"ל, בן 18 במותו, עוד כשנכנס ללחימה ברצועת עזה. אלא שעד מהרה הועבר ללחום בחזית הצפונית - שם ספג טנק המרכבה בו שהה פגיעה ישירה של טיל נ"ט. יחד עמו נהרגו סמל איתמר צור, בן 19 מבאר טוביה, וסמל אלון פינטוך (19) מקריית חיים.
בחודשים האחרונים עסק הבלוג של ברודנר (שנקרא "הבלוג של קשמר", על שם הכינוי שהשתמש בו כששר היפ-הופ) בעיקר בצבא. הוא סיפר על החוויות מהטירונות, האימונים, החברים, ושיתף את הקוראים במחשבות והתחושות שמלוות נער בן 18 בשנה הראשונה שלו בצה"ל.
עם תחילת הלחימה ברצועה, ולאחר נפילתו של סמ"ר יהודה באסל - ההרוג הראשון במבצע שהחל לאחר תקיפת החיילים בכרם שלום וחטיפתו של גלעד שליט - כתב ברודנר בבלוג: "רק התחלנו וכבר אחד נפל. את הראשון כולם זוכרים, כשיתחילו להגיע עוד - הם כבר לא יהיו שמות, יהיו מספרים.
"אנשים מסביבי מודאגים (ובצדק!!!)" (צילום רפרודוקציה: אבי מועלם)
"הרעש של הזיקוקים מתחלף ברעש פיצוצים, מכוניות בהאמרים משורינים, טרקטורים בדיניינים (D-9), כבישים בצירים. כל אחד חשוד, קודם כל חשוד. אחרי זה הוא אזרח עוין. במקום בתים יש הריסות, במקום שקיעות פיח. דרך אגב.. השקיעות מדהימות".
זמן קצר לפני כן סיים ברודנר את מסלול ההכשרה בשיריון, וסיפר על התחושות שליוו את המעבר מהאימונים ללחימה האמיתית. "אנשים מסביבי מודאגים (ובצדק!!!), אני רק מנסה לא להדאיג את עצמי", הוא כתב לקראת ההצבה ברצועת עזה. "צריך לזכור מול מה אני עומד כדי לא לחיות באשליה שהכל טוב - ואז לא יהיה טוב".
בבלוג סיפר ברודנר אפילו על תוכניותיו לשחרור. "אגב, ב-29.11.08 אם מישו רוצה לבוא איתי לג`אמיקה שירשום תגובה, ירים צילצול או משו כזה", כתב ב-30 ביוני.
"חיים זה כיף"
במשפחתו של סיפרו כי אהב מאוד לכתוב שירי היפ-הופ. בתקופה האחרונה כתב שיר על הצבא, אותו לא הספיק לסיים. בשיר "קיץ על החוף", אנדריי, המכונה בשיר קשמר, מדבר על מסיבות ועל "החיים הטובים". את השיר הוא כתב והלחין יחד עם חברו הטוב אלכס קריסקי, המכונה בשיר "ספליט".
עד לפני הגיוס עסק הבלוג של ברודנר בחייו ובמוזיקה. הוא נהג להמליץ לקוראיו על שירים ולהקות, וסיפר על מסיבות והחברים סביבו. בתקופה שלפני הגיוס הוא הרבה לכתוב על המסגרת החדשה שאליה הוא עומד להיכנס: "קשה,
באמת שקשה לעכל את זה, אבל תכף זה מכה... וזה פשוט נכנסים לעולם אחר. זה כמו שאתם עומדים על מקפצה מעל בריכה שאתם לא יודעים את העומק שלה, ואתם יודעים שהמים קפואים. אתם יודעים שאתם עומדים לקפוץ, יש לכם שעון שסופר לאחור, אבל רק ברגע שתיגעו במים תבינו ת'חלס במה פגעתם. אז ככה זה בערך אצלי, רק שאני עדיין על המקפצה".
מהבלוג משתקפת דמותו של ברודנר כנער מאושר ומלא שמחת חיים. הוא מלגלג על כותבי הבלוגים המדוכאים. "מה זה החרא הזה?!", הוא שואל. "חיים זה כיף, אם לא יהיה רע, על מה נתלונן? איך נתגבר על הבעיות שלנו? יש אנשים שלא יודעים ליהנות מהדברים הקטנים והפשוטים של החיים, כמו לנשום. כמו להתעורר, כמו לחיות".
הידיעה הראשונית התקבלה במייל האדום והשתתף בהכנתה אלי סניור
לפנייה לכתב/ת 
