בלדה לסמרטוט: מונולוג של אמא באוגוסט
יש אמהות שמתכננות את חופשת הקיץ של הילדים כמו מחנה טירונות: בבוקר הולכים לספארי, אוכלים צהריים במזנון, משם נוסעים לבריכה ומסיימים בסרט. מיטל אלון-אוליניק היא לא כזאת. אז למה בסוף כל יום היא מרגישה כמו סחבה?
בימים שבהם חייבים לחבק ולנשק וללטף, אין לי שום כוונה להגיד ש"לנו זה קשה יותר". יש לי חברה שהקימה בביתה במרכז הזחוח והשקט מחנה פליטים, מיני ג'באלייה, עם שלוש משפחות נוספות פלוס כלב. לה קשה יותר. גם לפליטים מחיפה אין הרבה ברירה - או לשבת בתוך מקלט מטר על מטר עם שלושה ילדים ותינוקת, ולספור קטיושות נודדות, או להקים מאחז בלתי-חוקי במרכז. להם קשה יותר. יש לי חברה אחרת שבחרה להישאר בביתה המופגז – ועושה אנ-דנ-דינו מתי יצנח לו זילזל על הבית. כל יום שעובר הקטיושות מצמצמות טווח עד לחצר הפרטית שלה. לה זה קשה יותר.
גם לדפש מוד קשה יותר. זה לא שהם מפחדים, פשוט חם להם מידי. שלמה ארצי כתב את "חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד" בהשראת דני רופ שגילה לו שצפויים תשעים אחוזי לחות ביום מעונן יחסית. חם מאוד, לח מאוד, יש פה מלחמה, ואם לא סופרים את הקטיושות והממ"דים אז יש עוד צרה אחת קולקטיבית שמאחדת את תושבי הצפון המרכז והדרום תחת מטרייה אחת - החופש הגדול.
יש אמהות שמתכננות את חופשת הקיץ של הילדים כמחנה טירונות דרגת רובאי 07. בבוקר יום ראשון הולכים לספארי, רצוי מוקדם כדי שלא יהיו פקקים בכניסה, אוכלים צהריים במזנון, ואז נוסעים לבריכה כדי שהילדים לא ישתעממו. ביום שני אפשר להתחיל במשחקייה, וכשהם מספיק מותשים מרוב קפיצות על המתנפחים לקחת אותם לפארק, כי בכל יום שני מביאים לשם מתנפחים ושערות סבתא ויש יופי של הפנינג. ביום שלישי (אם לא התעלפו עד אז) אפשר לחפש איזה קרקס תורן שהגיע לעיר, ואם לא אז נבקר בצפארי, שזה כמו ספארי אבל ב- צ' ועם ציפורים. וביום רביעי נלך לסרט. וארוחת ילדים. ואחרי שנקיא את הצ'יפס והגלידה נלך לחצר של סבתא לעשות שם בריכה. ובערב אולי נשב באיזו מסעדה ידידותית לילדים. שיט, מה עושים ביום חמישי?
אז יש אמהות כאלה. הייתי שמחה להיות אחת מהן- אבל אני ביום ראשון, שני ושלישי, להבדיל מרביעי וחמישי- תקועה בעבודה, מאחורי מסך מחשב ושולחן. לא ספארי ולא בריכה. יש אנשים שבשבילם חודש אוגוסט הוא בדיוק כמו ספטמבר, אוקטובר או נובמבר, רק שהמזגנים במשרד עובדים קשה יותר.
זה לא כל כך נורא, אני מנחמת את עצמי. גם הילדים צריכים חופש. מרוב ציורים נוסח ואן-גוך (הרבה כתמים של צהוב וכתום על הדף ועל הבגדים, "אמא, ציירתי מאנייה של וא-חוח!") ושיעורי מוסיקה ותנועה- גם להם מותר רק לשכב על הספה מול הטלוויזיה בלי לעשות שום דבר. לא צריך לתקתק חמש עבודות יצירה ביום, לא צריך לשיר "בוקר טוב, השמש כבר זורחת" ולברך כל ילד וילד שמגיע לגן. לא צריך לעשות כלום. רק להיות בחופש. נשמע נהדר, לא?
אז זהו שלא. אין כמו קורנפלקס מרוח על השטיח רגע אחרי ששאבת, מתובל בשאריות מטרנה שטפטפו מהבקבוק. יופי של חופש. כבר מזמן הפנמתי בגאווה שהילדים שלי מאוד יצירתיים. הסנדביץ', למשל, אוהב לעשות בריכות באמצע הסלון. ואם אין גיגית אפשר להסתפק בקערית המים של הכלבה. אתם יודעים שאפשר גם לאפות עוגה בעזרת הקורנפלקס מהסעיף הקודם והמים שנשפכו בסעיף הנוכחי? בתיה עוזיאל, מאחורייך.
אחרי שיעור היצירה המאולתר לוקחת אותם הבייביסיטר לגינה, כי הם "צריכים להוציא מרץ". כאן אני חייבת להתוודות. אני שונאת גני שעשועים! מעל הדבר הזה שקוראים לו בטעות "ארגז חול" צריך לתלות שלט "השירותים של כלבי השכונה". אני שונאת את העלים שנכנסים להם בין החריצים של האצבעות, שונאת את החצץ שהסנדביץ' מנסה לאכול בכל פעם שאף אחד לא רואה, שונאת את ערימות החול שמגיעות אלי הביתה. איפה פקחי העירייה כשצריך אותם? נכון שזה לא חוקי לגנוב חולות? בגלל זה אני גם לא משתגעת על הים. לקחו לי כמה שנים להודות בכך בפה מלא וללא הרהורי חרטה. אם מישהו יגלה אזרחות טובה וימציא ים בלי חול- אני מתפקדת. עד אז אני אסתפק בבריכה או גלויות נוף של חופים רומנטיים בתאילנד. החופש הגדול שלהם הולך ומסתמן כשעתם הטובה של סמרטוטי הרצפה והמגבים.
ויש עוד כמה דברים שהם עושים בחופש שלהם. לראות טלוויזיה ולשחק, למשל. מרוב צפייה או משחק בספיידרמן, סופרמן וכל מיני אקשן פיגורס כבר אי אפשר לזכור למי יש גלימה כחולה ולמי ירוקה, מי נגד מי, ולמה ספיידרמן מנסה להרוג את קפטן הוק. העיקר שהגדול יודע ש"פיטר מן" מפזר אבקת קסמים כדי לעוף. ו"היי, תראו מה מצאתי! לאמא יש תיק אדום קטן עם אבקת קסמים בדיוק כמו שאני צריך כדי לעוף מהספה לרצפה ולרסק בדרך את הפרצוף על השולחן!". רק חבל ש"אבקת הקסמים" היא צללית מוזהבת תוצרת MAC שעולה כמו כדורי הרגעה לשנה שלמה. ואם הוא יפזר את האבקה על אחותו הקטנה אתם חושבים שהיא תצליח לעוף?
כך הולך ומתנהל לו החופש הגדול בביתנו הפסטורלי בשכונה השלווה נטולת הקטיושות אשר בויסטיריה ליין. וונדי הקטנה עוד לא למדה לעוף בעזרת פודרה וצללית מוזהבת, פיטר מן עדיין מנסה להבין למה שודדי הים מכריחים את סופרמן לקפוץ ראש מהספינה, וגנב החולות מגדיל את אוסף החצצים בנעליו ושוקל להיות חוקר מאובנים כשיהיה גדול.
ואני מתנחמת בעובדה שמדובר בשלושה שבועות בלבד, עם קייטנה לסירוגין. ואולי בשבוע האחרון של חופשת אוגוסט אצליח לגרד כמה ימי חופשה ולבלות זמן איכות עם הילדים האהובים שלי. אני חושבת שללכת לספארי זה רעיון טוב, לא? אולי גם בריכה. והפארק הלאומי. ושמעתי שבלונה פארק יש מתקנים חדשים. ויש איזה קרקס שהגיע לתל אביב. תגידו, בסוף הטירונות מעניקים כומתה?
לטורים הקודמים בסדרה:
יש שבטים שאצלם חופש גדול נראה ככה.
צילום: ויז'ואל/פוטוס
ככה זה נראה אצלנו.
צילום: סי די בנק
מומלצים
