שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צו 8 לגיס חמישי
    בשעת מלחמה נדרשים האזרחים הערבים, שמודרים דרך קבע מהקונצנזוס, לרוץ לזרועותיו הפתוחות ושלופות הציפורניים
    למרות האובדן הקשה, אותו סופגת האוכלוסייה הערבית בישראל כתוצאה מהמלחמה, עדיין השאלה המרכזית שמעניינת את רוב כלי-התקשורת והציבור הישראלי הינה: מדוע ציבור זה אינו עומד מאחורי מעשיה של ממשלת ישראל. ובכן, מתברר שדווקא בזמן מלחמה, חשוב לחפש את "האויב מבית". ההסתה נגד הציבור הערבי נמשכת מאז השבוע הראשון של מלחמה ארורה זו. אין יום שעובר מבלי שיופיעו מאמרים ומגוון ראיונות לגבי עמדתו של הציבור הערבי במלחמה.

     

    רובה הגדול של החברה הערבית מתנגד למלחמה ולפגיעה באזרחים משני צדי הגבול, ורואה בממשלת ישראל ובממשל בוש את הגורמים העיקריים למעגל הדמים. הציבור הערבי כשמו כן הוא - ערבי, ומגלה סולידריות עם העם הלבנוני בשעה שהמתקפה הישראלית נמשכת. משום מה, עמדה זו הופכת עילה להסתה.

     

    לצערי, מסורת ההסתה נגד הציבור הערבי לא נולדה בעת המלחמה ואינה צפויה לעבור מן העולם אחריה - על-פי כל הסימנים, היא אף עלולה להחמיר. לאורך כל השנים הודר הציבור הערבי באופן טוטאלי ובמכוון מהקונצנזוס. היום, דווקא בעת מלחמה, נדרש הציבור הזה לסתום את הפה ולרוץ לזרועות הפתוחות שלופות הציפורניים של אותו קונצנזוס.

     

    כאזרחית ערבייה, דוברת שלוש שפות, אני חשופה לכמויות מידע אדירות, מכל הצדדים ובכל הצבעים. בסלון אצלנו רואים את זה אחרת. אצלנו בבית לא מבדילים בין דם לדם, ויודעים טוב מאוד כי מלחמת היש-ברירה הייתה יכולה להימנע, אילו רק השכילו הגברים-גברים להבין שהרס והרג אזרחים רק מכינים את השטח למלחמה הבאה; שאין פיתרון צבאי. מי שמותיר מיליון פליטים ומאות משפחות שכולות, שלא יתפלא אחר-כך "למה שונאים אותנו?", ושלא יגיד: "הלא חיסלנו את חיזבאללה, למה קמות עוד קבוצות שמתארגנות נגדנו?"

     

    בתור אזרחית אני שואלת את עצמי, איך לעזאזל אפשר לעבור לסדר היום על פגיעה כה ברברית באזרחים, נשים וילדים חפים מפשע (כנא ובקע הן שתי הדוגמאות האחרונות)? איך אפשר לתת לגיטימציה לדבר כזה, איך אפשר להבחין בין דם לדם? הלוא כל הזמן אמרתם לנו כי הריגת אזרחים חפים מפשע היא טרור ואין שום תירוץ לכך, והיום אותו קונצנזוס מתרץ, תומך ומסרב לקרוא לזה טרור. כשלא מדובר בדם יהודי זה מפסיק להיות טרור?

     

    כצפוי, יהיה מי שיחליט שאני "בוגדת" ו"גיס חמישי" וכולי. וכדי להסיר את "הכתם הזה", אנחנו מתבקשים לכבות את הלוויינים הערביים שמשדרים מלבנון, ואם במקרה זפזפנו לשם - לכסות את העיניים ומיד לעבור לערוצים הישראליים ולרקוד
    על דם הלבנונים. אולי אף להלל ולשבח את ביצועי "הצבא המוסרי ביותר בעולם" ולמחוא כף כשהוא שומע אזרחים ופוליטיקאים כאחד מעודדים את הצבא "להיכנס בהם" ו"לכסח אותם". אולי אפילו להתנדב בהמונינו לצבא כדי לקחת חלק במאמצים הלאומיים "לכתוש" את לבנון. כל דבר פחות מזה ייחשב לבגידה כמובן. את הסחורה הזו אני לא מתכוונת לספק. אני רוצה שילדות בביירות ובקריות יחיו, ומטילה אחריות על ממשלת ישראל שעלתה על עץ - ומחכה לסולם תוצרת אמריקה שיוריד אותה ממנו.

     

    אני בטוחה שחלקכם יפרשו את אמירותיי כתמיכה אוטומטית בחיזבאללה; אין טעם לנסות ולהצטדק. כל שאוכל לומר הוא, שאני מסרבת בתוקף שחיזבאללה יפגע בחפים מפשע כאן, בדיוק באותה המידה בה אני מתנגדת שישראל תפגע בחפים מפשע שם. בינתיים, עד שתשתכנעו, אני מציעה לכם גם לבדוק למה תמיד קל יותר להאשים ולהפוך אותנו לאויבים, במקום להקשיב ולהתמודד.

     

    עביר קובטי, דוברת מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "צו 8 לגיס חמישי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים