"היא הכניסה את כולם אך לא הספיקה להסתתר"
בנה של לביבה מזאוי בת ה-67, שנהרגה אמש מפגיעת הרקטות בעיר התחתית בחיפה, סיפר על דאגתה של אמו בראש ובראשונה להכניס את נכדיה לבית. "היא הכניסה קודם אותם ואז נפגעה מהרסיסים". עמה נהרג השכן והקרוב חנא חמאם בן 62, "הוא היה אבא טוב, אדם זהב", סיפר בנו. רוני רובינסקי, שנהרג גם הוא במטח הקטלני, סיים שירות מילואים בלבנון רק בשבוע שעבר
מוות בלב הדו-קיום: "אמא מתה אחרי שדאגה להכניס פנימה את כל הילדים והנכדים שהיו מחוץ לבית. כשהיא רצתה להיכנס הביתה בעצמה ולהסתתר - היא נפגעה מהקטיושה". כך סיפר הלילה (יום ב') בדמעות סוהל, בנה של לביבה מזאוי בת ה-67, תושבת השכונה היהודית-ערבית ואדי ניסנאס בחיפה שנהרגה אמש מפגיעת הקטיושה סמוך לבית מגוריה. מזאוי ישבה בבית קרוביה - חנא ולילא חמאם - שספג את הפגיעה הקשה.
בתקיפה הקשה של חיזבאללה על העיר נהרגו חנא חמאם (62) ורוני רובינסקי (30) מקריית מוצקין. אחת הרקטות שנורו מלבנון פגעה בבניין מגורים בעיר התחתית וגרם לקריסת המבנה. מספר אנשים נלכדו תחת ההריסות, בהם גם מזאוי, שהוצאה על ידי צוותי החילוץ כשהיא ללא רוח חיים. שני התושבים האחרים פונו כשמצבם אנוש, אך מתו מפצעיהם בבית החולים.
"אמא הייתה אשה דתיה צנועה, אם לארבעה וסבתא ל-12 נכדים", סיפר הבן, "כל השנים היא הייתה עקרת בית וגידלה את הילדים. בזה היא השקיעה את כל חייה". סוהל הוסיף כי אמו לא פחדה מן האזעקות התכופות, אך בכך פעם שנשמעה הצפירה בעיר, היא הקפידה להיכנס לחדר פנימי בבית בהתאם להוראות פיקוד העורף.
"בפעם הזו היא הייתה בחוץ, בבית משפחת חמאם, ולא הספיקה להיכנס פנימה. היא הכניסה קודם את הנכדים ואז ספגה את פגיעת הרסיסים. לאחר הירי התקשרתי לביתה של אמי אולם אף אחד לא ענה. לא הצלחתי לתפוס אף אחד גם בטלפונים ניידים עד שהשגתי את אישתי שאמרה לי 'תגיע מהר, הפגיעה הייתה בחצר הבית'".
בן נוסף של מזאוי, סלים, היה זה שמצא את אימו מוטלת על הרצפה לאחר פגיעת הקטיושה: "שמענו אזעקה וירדנו למדרגות. הרגשתי שקרה משהו כי ראיתי עשן מגיע מכיוון הבית שלה, הייתה לי תחושה רעה מאוד. רצתי בכיוון הבית וראיתי אותה בחוץ שוכבת על הרצפה כולה מכוסה בדם היא כנראה עפה מההדף. צעקתי ודיברתי, אבל אימא לא ענתה".
סלים סיפר כי אימו הייתה אמא וסבתא טובה ומסורה: "היא תמיד חייכה. כל הזמן היא הייתה סורגת חולצות לילדים ולנכדים, מאוד אהבנו אותה".
חנא חמאם, קבלן בפנסיה, התגורר בבית שמול ביתה של מזאוי.
בנו של חנא חמאם, אדוארד, סיפר: "כולנו מיהרנו להיכנס לחדר פנימי בבית מתחת לאדמה כמו שעשינו בכל האזעקות שהיו עד כה היום. הילדים שלנו רצו לתוך הבית. אבאב שלי והשכנה קמו גם הם מהכסא ורצו להיכנס פנימה. כשנכנסתי הביתה, היה בום חזק. היה חושך, ראינו הכל שחור. יצאתי החוצה וראיתי את אבא שלי שוכב על הרצפה בלי הכרה. השכנה לביבה עפה מהפיצוץ ומתה. את אבא שלי ניסו להחיות, אך הוא מת בבית החולים".
אחיינו, ענאן, סיפר:"הוא אהב לשחק עם הנכדים, אנחנו שבורים וכואבים את מותו ומותה של לביבה שניהם מהמשפחה שלנו".
הבן הוסיף בצער: "הוא היה אבא טוב, אדם זהב, שלא עשה מעולם נזק לאיש. המדהים הוא שאבא עד גיל 62 לא הלך לרופא כי פחד מזריקות ובסוף מת מפגיעת רסיסים בכל גופו".
"חי מהרגע להרגע, כאילו ידע שזה ייגמר בקרוב"
גם רוני רובינסקי (30), נהרג במטח הקטלני על חיפה במהלך עבודתו. רק לפני שבוע סיים שירות מילואים בחזית הצפונית, כתף אל כתף לצד אסף, אחיו הצעיר שמשרת בסדיר באותה יחידה בחיל האוויר. השניים היו קשורים מאוד ותכננו נסיעה משותפת לתאילנד בתום המלחמה. אתמול נפצע רובינסקי אנושות מפגיעת רקטה ובדרך לבית החולים מת מפצעיו.
"הוא תמיד אהב לעזור", אמר אסף. "גם אתמול כשנהרג - הוא החליף חבר בעבודה שלא יכול היה להגיע. רוני תמיד היה שם בשביל כולם וכנראה שזה מה שהרג אותו". חבריו של דובינסקי מספרים על בחור צעיר שאהב את החיים. "הוא אהב ספורט, בחורות, חשבנו שאולי הוא אפילו יתחתן, ויסיים את התואר", אמרו אתמול.
רובינסקי עלה לארץ בשנת 91' מאוקראינה יחד עם הוריו ואחיו הקטן. הוא תכנן לסיים בסמסטר הקרוב תואר ראשון באוניברסיטת חיפה. חברו של רובינסקי לעבודה, רפי אזולאי, מספר על אדם גדול עם לב רחב: "רוני היה אדם שמח וטוב לב, הוא תמיד רקד, תמיד היה מחובר לווקמן, חיבק את כולם והעביר לנו את המנגינה שלו. הוא היה אדם נוגע, אוהב. ידע לדבר לכל אחד דרך הניגון שלו".
אזולאי מספר שרוני הצטיין בספורט וגם במקום עבודתו הצטרף לנבחרת הכדורסל. הוא אהב לשחות ולשחק טניס שולחן. "כשעלו לארץ", מספר אזולאי, "הם למדו עברית בלי אולפן והיום הם מדברים עברית יותר טוב מאנשים שלמדו כאן. רוני גידל את אחיו הקטן, אסף, והם היו מאוד קשורים. הוא גמע את החיים, חי מהרגע להרגע, כאילו ידע שהוא צריך להנות לפני שזה ייגמר".
לפנייה לכתב/ת 
