אהבה בין יבשתית
זה בטוח רומנטי. אהבה שמגשרת על כל הפערים, יחסים שחזקים מספיק בשביל לחצות תרבויות והפרשי שעות. אבל לפעמים, כך היא מספרת לי במטוס, אין לך כוח לדרמות גדולות. אתה רוצה את היחסים שלך לידך ממש, כשכל שאר העקרונות הגדולים לא עושים כבר רושם על אף אחד
תמיד שמעת סיפורים על אהבות שצלחו מרחק, קשרים שרצו מרתון עוד לפני הדייט וזוגות שאלתרו אינטימיות למרות הבדלי השעות. כשמבחינים בהם כבר בזוית הטיסה, מבינים בסוף תמיד איך הכל מתחיל ונגמר באימג' שהם מייצרים לעצמם. הזוג הדו-מדיני הזה, שיחת הקבינה בכבודה ובעצמה.
זאת חייבת להיות התמונה שהם רואים בראש כשהם יחד. כולם מסביב יכולים לצאת עם מסקנות עצמאיות על סוגיית הרומן חוצה היבשות, אבל בסוף, כשהולכים לישון אחרי הטיסה ומיישמים בכוח את תוכנית ההתנתקות המדינית, הזוג הקוסמו-טריטוריאלי נשאר רק עם הדימוי האישי שלו - ג'טלג עמוס דעות קדומות, קשקושי יחסים וגרפיטי אחד גדול שמישהו צייר פעם על הלב שלהם.
אחד מהם, נאמר, הטיפוס האופטימי, יכול לדמיין את מג ריאן וטום הנקס ב"נדודי שינה בסיאטל" או כל סרט אחר שמדבר על אהבה שנועדה להיות, למרות הקשיים והריחוק הגיאוגרפי (זה לא אמור להיות קשה מדי, ברור. בסך הכל מדובר במיליון יצירות, תן או קח כמה שחזרו על עצמם ואת "האלופה"). הוא חושב על גורל, על מכתוב, או סתם על קצת אוויר לנשימה בתוך הקשר. בקיצור, הוא חושב שהוא זכה בפרס נובל לפיצוח הדייט. הצד השני יכול באותה שנייה ממש, בשעון החוף המזרחי, לקום בבוקר לעבודה (איש הבריסטה של סניף "ארומה" החדש בסוהו, תודה ששאלתם) ולדמיין איך מכל הסיבות האפשריות - אין לקשר הזה סיכוי, ולמה התחלתי עם זה בכלל. זה האימג', אין ספק.
מערכת יחסים בשלט רחוק? רומן אקזוטי בשלל שפות? זאת האמונה בכבודה ובעצמה שמתפעלת את הקשר הזה, ואם באתם משני זרמים שונים של אמונה באמונה, אתם יכולים לחזור אל הוראת הקבע לג'יידייט (או ל"אטרף", כמובן, עבור הטוקבקיסט הגיי התורן). אם אתם לא באותו עמוד, או במקרים קשים במיוחד, אם אתם קוראים ספרים שונים לגמרי, הפוטנציאל הרסני. הנסיעה חזרה הביתה להתאוששות, איך לומר, ארוכה יותר, מתישה הרבה יותר - ומלווה באוכל של טיסות.
"לא יכולה לישון עכשיו, מפריד בינינו ים"
זה בטוח רומנטי, אין ספק בכלל. אהבה שמגשרת על כל הפערים, יחסים שחזקים מספיק בשביל לחצות תרבויות והפרשי שעות. זה דרמטי. זה חזק. זה טיוטה לספר שאפשר יהיה להרים רק עם מלגזה. אבל לפעמים, כך היא מספרת לי במטוס, כשאנחנו מרפרפים שיחה, אין לך כוח לדרמות גדולות. אתה רוצה את היחסים שלך לידך ממש, כשכל שאר העקרונות הגדולים לא עושים כבר רושם על אף אחד. אם באת לחשל קשר מתוך הקשיים, תמיד תוכל לדגמן "הנסיכה הקסומה" או ללמוד רתכות במכללה לבינוי. אבל בלילה הישראלי, אחרי שפשטת את מדי הדיילות וחזרת להיות פיג'מה, אתה נשאר כמעט כל פעם עם תסריט שופע חורים בעלילה. ובלב גם.
"אבל עלי וגם עליו, אותו ירח קם"
בספר האחרון שקראתי, המחבר (אחד, תומס ל. פרידמן, בעל טור זניח בעיתון נידח בעיירת שוליים במדינת קצה) מתעקש להוכיח איך העולם הפך להיות שטוח היום. הוא מדבר על האינטרנט ועל כלכלות גדולות, על כוח השוק ועל תפיסות פוליטיות מיושנות שקרסו, ומגיע בסוף למסקנה שהעולם כבר איננו עגול ומחולק למדינות מתוחמות כמו פעם, אלא רחב ומישורי ומלא באמצעי תקשורת מתוחכמים ובתפיסות עולם משותפות, שהופכות את הקשר בין ארגונים ואנשים לאמצעי טבעי, קליל ומתבקש. בדיוק כמו ראיון של ערוץ הבידור הישראלי, רק להיפך.
אז הוא אומר. כשאני רואה אותה במטוס בדרך חזרה לארץ, מתנחמת בזכרונות של שלושה ימים, אין לי כוח לתיאוריות של ספרות עיון. העולם עדיין נראה גדול ומסובך, והקשר הזה, שתקוע בתוכו אוקיינוס, נראה מקסימום כמו פלטפורמה למיגרנה בואכה כאב הלב.
ויש גם את הצד השני והמוצלח. הצד שמכיל בתוכו במרוכז את האופטימיות הקוסמית כולה. אנשים שמצליחים לנהל את זה איכשהו ולהתגבר על המרחק, כשבדרך הם הופכים, כמובן, למומחי לוגיסטיקה ותכנון זמן. הם מתפשרים על קירבה פיזית ומפצים במצלמות אינטרנט, מפסידים את נגיעות הידיים ומנצחים את הגעגוע. הם יגידו תמיד שאפשר לאהוב גם מרחוק, אבל כל מערכת יחסים שכזו מתמתחת בדיוק עד לנקודת המפגש. כל הקשר הוא הקדמה לקשר הבא, הממשי. כי בסופו של יום, כנראה, רגע לפני שהעיניים מטשטשות את עצמן, אתה רוצה לראות באמת את השלם שלך, ולא לקוות להירדם מהר, כדי להגיע אליו כשהעיניים עצומות.
- יש לכם מקום עבודה ייחודי, עם סיפורי יחסים אופייניים לו? מלצרים, אחיות, רופאים ורופאות, נהגי מוניות ועוד מוזמנים לשלוח לנו דיווחים חמים מהשטח.
מתנחמת בזכרונות של שלושה ימים
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
