איך מחלישים את חיזבאללה? נענים לדרישותיו
ישראל וחיזבאללה מסלימות את פעולותיהן כדי לשפר עמדות במשא ומתן. אבל אם ישראל תשחרר אסירים לבנונים ותחזיר את חוות שבעא היא תשמוט את הקרקע שבשמה גייס חיזבאללה את לוחמיו ותחל במהלך שסופו מחיקת חיזבאללה כארגון צבאי
אם מפשטים את המציאות המורכבת ופועלים על פי התבנית שגורסת כי הסלמה היא דרך לשפר עמדות במשא ומתן מדיני, הרי שגם חיזבאללה וגם ישראל פועלות על פיה: ישראל אישרה את הרחבת פעילותה בעומק לבנון עד לנהר הליטאני ובמקביל, חיזבאללה מעצים את הלחימה בשטח ויורה בקצב מוגבר רקטות ארוכות טווח כדי להוכיח שגם הוא מסוגל להעמיק את התקפותיו.
באמצעות ירי הרקטות המוגבר והלחימה העיקשת בכפרי הדרום מבקש חיזבאללה לטשטש באופן מיידי את כל מה שהדרג המדיני בישראל מבקש לשווק לציבור בישראל כהישגים במלחמה, ובעיקר לשוב ולהוכיח שכיבוש קרקעי וטיפול במשגרי הרקטות כפי שמבטיח שר הביטחון, לא יצליחו.
יותר מכל, חיזבאללה מבקש לשדר מסר לקהילה הבינלאומית שאין בסכסוך הנוכחי צד אחד חזק יותר - ישנם שני צדדים חזקים, השונים באופי פעולתם ובאמצעי הלחימה שלהם. מבחינתו, המשך ירי הטילים, התמיכה הגוברת מצד הרחוב הלבנוני ואי היכולת של צה"ל להכריע את המערכה, מחייבת את הקהילה הבינלאומית לדיון וטיפול שונים מהכיוון אליו מובילה הטיוטה האמריקנית-צרפתית במתכונתה המקורית, ולהתחשב בדרישותיו - שאת רובן אימצה הממשלה הלבנונית.
שני הצדדים שונים באופי פעולתם (צילום: איי.פי)
בלבנון אומרים כי חיזבאללה הבין שהמגעים הדיפלומטיים צפויים להיתקל בקשיים, ולכן מיהר לתמוך במסמך שבע הנקודות של ראש הממשלה הלבנוני סניורה, ובשיגור צבא לבנון לדרום המדינה - עניין שהוא קונצנזוס בלבנון. חיזבאללה, ככוח פוליטי חפץ חיים, אינו יכול להתנגד לדעה המקובלת ברחוב הלבנוני. גם העובדה שבין חיזבאללה וצמרת צבא לבנון יש מערכת יחסים מצוינת, ולא מעט שיעים אף משרתים כחיילים בצבא, הקלה על הארגון לתמוך בהחלטה.
עבור חיזבאללה, שיגור צבא לבנון לדרום אינו מהווה סוף פסוק ליכולת הצבת החרב לכיוון ישראל - חרב שיכולה להיות מושחזת ומונפת בכל רגע בו יחליט הארגון שהאינטרס שלו מחייב זאת.
בלבנון ברור כי ישראל לא תכריע את חיזבאללה. מה שיכול יותר מכל להשפיע על חיזבאללה לשנות את מדיניותו הוא רצונו הפוליטי להמשיך ולשחק תפקיד מרכזי בזירה הלבנונית. הארגון ישקם מהר מאוד את מוסדותיו השונים, יבנה את בתי פעיליו, אנשיו ותומכיו ואולי אף מעבר לכך. ייתכן שגם ישקם בשקט את החלק ביכולתו שנפגע. יותר מטריד מבחינתו הוא הצורך לשמור על התמיכה החזקה בו, גם אחרי ההרס הרב שגרמה המלחמה ללבנון.
התמיכה במסמך של סניורה מעניקה לחיזבאללה סולם לרדת מהעץ עליו טיפס. לאו דווקא נוכח "פניו הלחוצים של נסראללה" או "הנסיגה וההיחלשות בכוחו של הארגון", כפי שבצה"ל מוכרים לדעת הקהל בישראל, אלא בעיקר בשל לחץ פוליטי פנימי, לבנוני, שיכול להיווצר כלפי הארגון, ושכלפיו חיזבאללה רגיש יותר מכל.
לייבש את התירוצים של חיזבאללה
מה שבסופו של דבר יוביל את חיזבאללה להחזיר את החיילים החטופים, וזה יקרה אחרי הפסקת אש, הוא הרצון שלא להקים עליו חלקים מהציבור הנוצרי והסוני שתמך בו, או לפחות לא יצא נגדו, במערכה הנוכחית. לשם כך יצטרך הארגון, כשאחרי המלחמה יתחדש הדיאלוג הפנים לבנוני שנקטע עם פרוץ הקרבות, להגמיש את עמדתו בדרישה להתפרק מנשקו. אי לכך כל הצעה בינלאומית שאינה מאזכרת את חוות שבעא בהקשר כזה או אחר, ובוודאי אי שחרור האסירים הלבנונים שבידי ישראל, רק יחזקו את הארגון ויכשירו את הלגיטימציה להתקפתו הבאה, ויקשו על הכוחות התומכים בממשלה לדרוש את התפרקותו מנשקו.
היענות לדרישות הארגון אולי תיחשב לניצחון של חיזבאללה, אך בישראל צריכים להבין שמעבר לזיקוקי הדי-נור ונאומי הניצחון שילוו את שחרור קונטר וחבריו והעברת חוות שבעא ללבנונים או לאו"ם, תהיה זו תחילת הסוף של חיזבאללה במתכונתו הנוכחית.
בניגוד לדעה המוצגת בישראל, חיזבאללה הוא יותר ארגון לבנוני שמבקש לייצג את הרוב השיעי הנחשל במדינה ופחות זרוע איראנית המאיימת על קיומה של ישראל. מצבו של אותו רוב שיעי רק הורע במלחמה הנוכחית וכנציג מרכזי שלו, חיזבאללה לא יוכל להוות מכשול לשיקומו.
הפסקת אש, דיון על חוות שבעא ושחרור האסירים יכאבו להרבה אנשים, אבל הם יפחיתו מכוחו של חיזבאללה - וזה חייב לגבור על כל תחושת עלבון או מחשבה על הרתעה מול הפלסטינים או גורמים אחרים. ההיסטוריה מלמדת שהרתעה יעילה עבור צבאות, אבל לא לארגונים שעובדים ככנופיות ויכולים להמציא תירוצים ולגייס לוחמים מתוך האוכלוסייה הזועמת.
את התירוצים האלה צריך לייבש - חוות שבעא והאסירים הלבנונים היו הקרקע שבשמם גייס חיזבאללה את לוחמיו. אם ימציא תירוצים אחרים, כפי שעשויים לטעון בישראל, הוא ימצא כנגדו חזית לבנונית רחבה - מה שלא קרה הפעם.
